אלונסו דה ארייאנו
| לאום | ספרדי |
|---|---|
| מספר מסעות | 1 |
| גילויים בולטים | הראשון שהפליג בהצלחה מהפיליפינים לספרד החדשה |
| אזורים שחקר |
איי מרשל איי קרוליין לגונת טרוק הפיליפינים |
אלונסו דה ארייאנו (בספרדית: Alonso de Arellano) היה מגלה ארצות ממוצא ספרדי שפעל במאה ה-16, ופיקד על אחת מארבע הספינות שהוביל מיגל לופס דה לגאספי להקמת מושבה בפיליפינים ב-1565. היסטוריונים ספרדים ופיליפינים טוענים, כי למעשה הגיע דה ארייאנו לפיליפינים לפני דה לגאספי. כמו כן, היה דה ארייאנו הראשון שהצליח לשוב לספרד החדשה ממערב האוקיינוס השקט, אם כי לא זכה להכרה רבה על הישג זה.
רקע
מיגל לופס דה לגאספי התמנה לעמוד בראש המשלחת לחקר וליישוב אזור איי הפיליפינים על ידי המשנה למלך במלכות המשנה של ספרד החדשה לואיס דה ולאסקו ב-1564. לאזור הפיליפינים כבר הגיעו בשנים עברו פרדיננד מגלן ורוי לופס דה וייאלובוס ב-1521 וב-1542, בהתאמה. ב-21 בנובמבר 1564 הפליגה המשלחת מנמל בארה דה נבידאד במקסיקו בארבע ספינות ועליהן 380 אנשי צוות, מתוכם 200 חיילים[1].
ב-30 בנובמבר 1564 אבד הקשר בין הצי העיקרי של המשלחת לבין ספינתו של דה ארייאנו, הסן לוקאס, ספינה מדגם פאטצ'ה בעלת שוקע נמוך אשר נועדה לשמש לסיור קרוב לחופים. יתר הספינות המשיכו בדרכן, הגיעו לאיי מריאנה, לגואם ולפיליפינים והקימו ב-8 במאי 1565 על האי סבו את העיירה סן מיגל (כיום סבו סיטי). בהתאם לתוכנית המשלחת, הפליג הנווט אנדרס דה אורדאנטה מסבו ב-1 ביוני ופנה צפונה ואז מזרחה במטרה לשוב לספרד החדשה. במהלך התקופה שבין הגעת המשלחת לפיליפינים לחזרתו של דה אורדאנטה לא חודש הקשר עם דה ארייאנו וההנחה הייתה, כי ערק עם צוותו[2].
מסעו של דה ארייאנו
לאחר שהופרדה הסן לוקאס מהצי העיקרי, הפליג ארייאנו בסיוע הנווט שלו, לופה מרטין (Lope Martín), באזור הפיליפינים ולאחר שגילה מספר איים שב בחזרה לספרד החדשה. בכך הפך דה ארייאנו להיות הראשון שמצא את הנתיב שהביא אותו בהצלחה ממערב האוקיינוס השקט למזרחו, כאשר עגנה הסן לוקאס בבארה דה נבידאד ב-9 באוגוסט 1565. עם הגיעם הגישו דה ארייאנו ומרטין דיווח על מסעם באיי הפיליפינים ועל כך שדה לגאספי ומשלחתו נספו[3].
דה ארייאנו הופיע בפני מועצת האאודיינסיה במקסיקו סיטי ותבע את ההכרה בו כמגלה נתיב החזרה וכן תבע את הפרס הכספי שהובטח למגלה. על פי דיווחו, גילה דה ארייאנו במהלך מסעו שמונה איים השייכים לאיי מרשל ולאיי קרוליין, ביניהם לגונת טרוק. על פי אותו דיווח, טען דה ארייאנו כי סייר באזור הפיליפינים במשך כשלושה חודשים, בין ה-29 בינואר ל-22 באפריל, תקופה שחפפה את שהייתו של דה לגאספי באיים בכתשעה שבועות, והעובדה שלא הצליח לחבור אל האחרון עוררה לאחר מכן שאלות וחשדות. מצד שני, היה דיווחו מפורט ובר-אימות. דה ארייאנו טען כי הפליג עד לקו הרוחב 43 צפון שם מצא רוחות מערביות שנשאו את ספינתו מזרחה. חלק זה של דיווחו היה מלא בתיאורים מוזרים, שהטילו ספק במהימנותו: צפייה בפוקנות שהגיעו לגודלן של פרות עוד התקבלה כסבירה, אך היה זה בלתי מתקבל על הדעת ששמן בישול יקפא באמצע הקיץ[2].
אחרית דבר
לאחר סיום חקירתו באאודיינסיה, לא צוין דה ארייאנו לשבח על הישגו ולא זכה בפרס כלשהו, אך גם לא נשפט על עריקה. הגעתו של דה אורדאנטה לאקפולקו ב-8 באוקטובר 1565, המכתבים שהביא מדה לגאספי והדיווח שמסר על מסעו התקבל כמהימן יותר והנתיב אותו התווה התפרסם והפך לחוליה המקשרת הבלעדית בין הפיליפינים לספרד החדשה. בנוסף, עמדו לזכות דה אורנדאטה קשריו הטובים עם המשנה למלך במקסיקו, מושל הפיליפינים וחברותו במסדר האוגוסטינים, אשר סייעו במתן ההכרה כמגלה הנתיב, שכונה "נתיב אורדאנטה" ובו הפליגו ספינות הגליאון של מנילה במשך כ-250 השנים הבאות. הופעתו של דה אורדאנטה בפני האאודיינסיה הביאה גם למעצרם של דה ארייאנו ומרטין, על שהפיצו שמועות כוזבות על סופה של המשלחת, והוחלט לשלוח אותם בחזרה אל הפיליפינים על מנת שדה לגאספי יחליט על עונשם[3]. לופה מרטין נשלח על גבי הסן חרונימו לפיליפינים ב-1566, השתתף במרד בספינה וסיים את חייו נטוש על אחד מאיי מרשל[2].
ההישג של דה ארייאנו במציאת נתיב החזרה לספרד החדשה הוצנע; לא הייתה לו משמעות רבה מלבד העובדה שהקדים את דה אורדאנטה בשלושה חודשים אך גם הראה שהפתרון לבעיה "כבר היה באוויר" ואנשים נוספים חשבו עליו. עדיין, ניתן להחשיב את מסעו המוצלח של דה ארייאנו מזרחה, בספינה קטנה בת 40 טונות ועם צוות של 20 איש בלבד, כהישג מופלא[2].
לקריאה נוספת
- Spate, O.H.K. The Spanish Lake: The Pacific since Magellan, Volume I. National Library of Australia Cataloguing-in-Publication entry
קישורים חיצוניים
- De Morga, Antonio. (2004). History of the Philippine Islands. Volume 1 and 2. The Project Gutenberg
הערות שוליים
- ^ Spate, עמוד 102
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Spate עמודים 104-105
- ^ 3.0 3.1 De Borja, Marciano R. Basques in the Philippines. University of Nevada Press, 2005. מסת"ב 0874175909, עמודים 21, 25
