בקר הבית

מתוך המכלול
(הופנה מהדף פרה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פרה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פרה (פירושונים).
Disambig RTL.svg המונח "פר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פר (פירושונים).
בקר הבית
Heckcompilation.jpg
מיון מדעי
ממלכה בעלי חיים
מערכה מיתרניים
מחלקה יונקים
סדרה מכפילי פרסה
משפחה פריים
תת-משפחה פרים
סוג פר
מין בקר הבית
שם מדעי
Bos taurus
תחום תפוצה
Bovine range-2013-14-02.png
געיית הפרה
פרה שווייצרית
פרה מזן הולשטיין
פרה מזן גרמני
פרת אאובראק
פרה ברמת הגולן
שלט רחוב במדריד: רחוב השור



בקר הבית (שם מדעי: Bos taurus) הוא חיית משק ממשפחת הבקר. נקבת בקר הבית מכונה "פרה", והזכר מאותו מין מכונה "פר"[1], "שור"[2] או "אלוף". כאשר מתייחסים לזכר בלתי מעוקר, משתמשים במינוח פר (פר הרבעה או פר לפיטום). "שור" מתייחס בדרך כלל לזכר מעוקר המשמש לעבודה. פר צעיר נקרא "עגל" ופרה צעירה - "עגלה". קולם של כל אלו נקרא "געייה".

אנטומיה

  • לפרה יש גוף ארוך, חזה צר ומותניים רחבות, רגליה ארוכות ודקות, עורה דק וצבעו חום או שחור ולבן, עורה מקומט באזור הצוואר. לפרה יש עטינים שופעים ובהם ורידים בולטים.
  • גם לפרות וגם לפרים יש קרניים. מגדלי פרות מסירים את הקרניים מפרותיהם כדי למנוע מהן לפצוע זו את זו.
  • משקלה האופייני של פרה הוא בין 400 ל-500 ק"ג, ומשקלו האופייני של פר נע בין 700 ק"ג ליותר מ-1000 ק"גטון). עם זאת, המשקל המרבי תלוי בזן, והפרים הגדולים ביותר שתועדו שקלו למעלה מ-1,500 ק"ג.
  • אורך גוף הפר/ה הוא 190–250 ס"מ (כ-2–2.5 מטר). גובה הפר/ה בכתפיים הוא 120–180 ס"מ (כגובה אדם בוגר).[3]

מערכת העיכול

לפרה, בדומה למעלי גירה נוספים, יש ארבע קיבות (הֶמסֵס – הקרוי גם כרס, קיבת הכוסות, קיבת העלעלים, והקיבה האמיתית – הנקראת גם קיבת המיצים).

הפרה בולעת את המזון כמעט מבלי ללעוס ומאחסנת אותו בקיבתה עד שהוא מותסס ומתפרק. ההתססה והפירוק מתבצעים על ידי מיקרואורגניזמים. למשל חיידקים קדומים המצויים בקיבת מעלי הגירה מפרקים את התאית. התאית היא מרכיב עיקרי בדשאים, עלים או גבעולים, וכשליש ממשקל הצומח העולמי הוא תאית. התאית היא מקור האנרגיה העיקרי אצל מעלי הגירה. (ביונקים אחרים ובכללם האדם אמנם יש חיידקים קדומים אך אין להם אפשרות להיעזר בהם ליצירת אנרגיה ולכן הם נאלצים להסתמך על מזון המכיל את אבות המזון למרות שכיחותו הנמוכה בטבע). הסימביוזה הזאת קיימת בכל מעלי הגירה, והיא חיונית להישרדות הפרה.

לאחר העיכול בחלק אחד של הקיבה, המזון חוזר ללעיסה מחדש, עד לעיכולו המלא. תהליך זה נקרא "העלאת גירה". לאחריו נבלע המזון שנית, ומגיע לעיכול נוסף בחלק אחר של הקיבה. בדרך זו של העלאת גירה, הפרה מסוגלת לאכול כמויות גדולות במהירות רבה, ולעכל את האוכל באופן סופי רק מאוחר יותר כשהיא נמצאת במקום נוח ומוגן.

פרה אוכלת כ-6 שעות וחצי ביממה.

המלטות

פרה עשויה להמליט לראשונה בהגיעה לגיל 25 חודשים. משך ההריון הוא כ־9 חודשים, שהם 277 יום. בין המלטה להמלטה יש מרווח של כ־14 חודשים בממוצע. פרה ממוצעת מוזרעת לראשונה כ-80 יום לאחר ההמלטה. בתעשיית הבקר והחלב מופרדים העגלים מאמם תוך שעות מעת ההמלטה ונמנעת הנקתם, לצורך שמירה על תפוקת החלב של האם. העגל נמצא בכלוב רק עד גיל הגמילה מהחלב (60 יום). הימצאות העגל בהפרדה מאפשרת מעקב פרטני אחריו ומתן טיפול ומזון בצורה מבוקרת ומקצועית. נטען כי האם והעגל סובלים רגשית כתוצאה מההפרדה, וגעיותיהן של האמהות המחפשות את צאצאיהן נשמעות זמן רב אחרי ההפרדה[4][5][6]. בשעות הראשונות לחייו, העגל מקבל קולוסטרום בזמן ובמינון קבועים (זהו החלב הראשון שעשיר בחלבונים שחיוניים למערכת החיסונית החסרה של העגל הנולד. ללא הנקה ראשונית, או לחלופין ללא מתן קולוסטרום, הוא רגיש וחשוף לכל תחלואה). השגר (הוולד) מקבל בחודשיים הראשונים לחייו, עת הוא פגיע מאוד מבחינה גופנית, תחליפי חלב (בדרך כלל מאבקת חלב) ולעיתים חלב פרה טרי, באופן מבוקר. לאחר מכן, העגלים מוזנים במספוא ובמזון מרוכז לפי קצב גידולם ויכולות הייצור שלהם. פרת בשר בטבע מסוגלת לחיות עד גיל 20, אם איננה נטרפת, חולה או נפצעת. בענף החלב היא נשחטת בממוצע בגיל 4 עד 7. במהלך חייה היא ממליטה בין ארבע לשש פעמים.

חלב הפרה

כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. החלב מיוצר בעטין הפרה. הדם המכיל חומרי מזון רבים מביא את חומר הגלם לעטין דרך כלי הדם הקטנים ביותר. אלה מקיפים את קבוצות התאים הנקבוביים, הנקראים נדיות (אלויאולי), והם מייצרים את החלב. טיפות החלב שיצרו התאים הללו עוברות בתעלות קטנות אל תעלות גדולות יותר, ולבסוף אל ארבע הגתות, הנמצאות מעל ארבע הפטמות, מהן חולבים את החלב.

פרה בתעשיית החלב מניבה בממוצע כ-45 כוסות חלב בכל חליבה, 130 כוסות ביום, 46,000 בשנה, 140 אלף כוסות במשך חייה, שהם כ-8,000 ליטר חלב בשנה.[דרוש מקור]

בקר הבית בשירות האדם

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – בקר לחלב, בקר לבשר

האדם משתמש בפרות לשימושים מגוונים: פרות משמשות כבהמות משא וחרישה, מנוצלות לחליבה, נשחטות למאכל, גלליהן משמשים לבעירה והסקה, מעורן מפיקים מוצרי עור, מעצמותיהן מפיקים דבק.

מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. הבקר בוית כבר לפני אלפי שנים בסהר הפורה ולאחר מכן התפשט ברחבי העולם. לאחר הביות הוכנסו חלק מהפרות, בעיקר אלו המנוצלות לחליבה, למבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה באחו או בחוצות העיר (כמו למשל בהודו).

כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. האדם משתמש בחלב זה לתזונתו שלו ומגדל את הפרה כך שתפיק את מרב החלב האפשרי. לשם כך, במשך עשרות שנים הפרה עברה ברירה מלאכותית אינטנסיבית שתגדיל את תפוקת החלב שלה. כיוון שהפרה מניבה חלב רק לאחר המלטה, מגדלי הפרות שומרים על הפרה במצב כמעט תמידי של הריון או בתקופה שלאחר המלטה לאורך כל השנה ברציפות. לשם כך משתמשים מגדלי הבקר בהזרעה מלאכותית, המבוצעת כ־60 יום לאחר מועד ההמלטה על מנת להבטיח את המשך הפוריות וההנבה של הפרה. מחזור החלב של הפרה לאחר ההמלטה נקרא "שנת החלב".

אחוז הבשר האכיל בפרה הוא כ-35% ממשקלה הכולל.

תעשיית עגלי החלב

תעשיית עגלי החלב היא תעשייה מצומצמת מסך תעשיית הפרות והעגלים. בתעשייה זו מגדלים עגלים צעירים בתנאים אשר ייטיבו את איכות בשרם. לשם כך העגלים מוחזקים בתאי עץ קטנים, על מנת שלא יוכלו לנוע בחופשיות ולחזק את שריריהם. בנוסף, עוברים העגלים פיטום מתמשך, בתערובת נוזלית דלת ברזל. כמו כן, בתאים בהם מוחזקים העגלים שורר חום רב, הגורם לעגלים הזעה וצימאון תמידיים, אך הם מוצמאים כדי שייאלצו ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. כתוצאה מדרך גידול זו מתפתחת אצל העגלים אנמיה חמורה.

תעשייה זו ספגה ביקורת רבה בשל האכזריות המיוחסת לה, ואף נאסרה ב-2007 בכל האיחוד האירופי[7]. בישראל, בעקבות מאבק מתמשך מצד גופים שונים נגד התאכזרות בפרות, התקבלו בנובמבר 2005 שינויים בחוק, אשר מגבילים את התעשייה כמעט עד לביטולה ומטילים הגבלות ופיקוח הדוקים מצד גורמי האכיפה[8].

ביקורת על גידול בקר

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – זכויות בעלי חיים, רווחת בעלי חיים, צער בעלי חיים

עם התפתחות המודעות לזכויות בעלי-חיים גדלה גם הביקורת על השימוש שנעשה בפרות ואופן גידולן. ביקורת זו מופנית בעיקר מצד ארגונים לזכויות בעלי חיים הטוענים כי צורת הגידול איננה מוסרית וגורמת לסבל רב לפרות, אשר לדבריהם זכאיות לאותו היחס המוסרי לו זוכה האדם. המחאה מתמקדת בתנאי הגידול של הפרות בתעשיית החלב והבשר, כגון מרחב מחייתן, אופן האכלתן והשמירה על בריאותן. כמו כן נשמעה ביקורת בדבר תהליכי הסירוס, חיתוך הקרניים וסימון החיות על ידי תגי מתכת, במיוחד בגלל שאלו לא מתבצעים לאחר מתן משככי כאבים לחיות[6].

הביקורת על גידול הבקר לצורכי בשר וחלב כאחד באה גם מארגונים סביבתניים, הטוענים שגידול בקר לבשר הוא תעשייה מזהמת ובזבזנית. הטענות מתמקדות בפליטת גזי חממה, זיהום קרקע, בזבוז מים ובזבוז שטחים לצורך גידול מזון לבעלי החיים. על פי מחקר של מכון ויצמן ייצור של חלבון בקר דורש פי 25 יותר שטח חקלאי מאשר חלבון צמחי שווה ערך[9][10].

הפרה ביהדות

הפרה מעלה גרה, שוסעת שסע ומפריסה פרסה, ולכן היא בהמה כשרה לאכילה. הפרה שימשה בזמן שבית המקדש היה קיים: היו מקריבים פרים על המזבח, אפר פרה אדומה לטהר טמאים, ועריפת עגלה ערופה כשנמצא מת על יד העיר. אז והיום: מעור הפרות מכינים ספרי תורה, תפילין ומזוזות. יש אומרים ששמה של לאה נגזר ממילה שמית עתיקה שמשמעה פרה, ושמה של רבקה משמם של עגלי המרבק (בדומה, שמה של רחל נגזר משמה של כבשה קטנה). השור הוא סמלו של שבט מנשה, שכן נכתב בברכת משה "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" ובכורו של יוסף הוא מנשה.

הפרה בתרבויות אומות העולם

  • מצרים העתיקה – הפר נחשב לקדוש. פולחן הפר היה פולחן מקובל וידוע בעיר מוף (ממפיס). הפר סימל את האליל אפיס – אליל הפוריות והיה מקודש. בבית הקברות של העיר (סקארה) נמצא אתר קבורה תת-קרקעי לפרים (סרפאום) ובו כ-60 פרים חנוטים בארונות אבן. כל אחד בתורו היווה אליל חי, ששירתו אותו שתי תאומות בתולות. לאחר מותו היו חונטים אותו ומביאים אותו לקבורה ברוב פאר והדר.
  • הינדואיזם – הפרה נחשבת לקדושה. פרה קדושה נחשבת לאמם של כל האלילים. בהודו, בה מרוכזים מרבית המאמינים בדת זו, ניתן לראות פרות משוטטות באופן חופשי, ועל פי המנהג יש להתייחס לפרה בכבוד, כאל אמא, כהכרת תודה על החלב שהיא מספקת.
  • המסאי – השבט חי על פרותיו. אנשיו שותים את חלבן ודמן, ומקימים מבנים ארעיים מגלליהן.
  • בידור – בספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית, מלחמת שוורים[11] היא בידור מקובל. בדרום הודו נפוץ ספורט דומה. ספורט הרכיבה על פרים, ומשחקי ציד שונים (רודאו), נפוצים בעיקר באמריקה הצפונית שם נהוג להפריע לפר על ידי פיסת בד המתנדנדת על ידי אדם תוך כדי שהוא צועק "טורו! טורו!". לרוב, אנשים חושבים שהדבר המפריע לפר הוא הצבע האדום, אך הנדנוד של הבד הוא זה שמפריע לפר שכן הפר הוא עיוור צבעים. הבד האדום הוא רק מסורת ארוכת שנים.

משמעויות תרבותיות נוספות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0