אלטנין
 | |
| מיקומו של אלטנין בקבוצת הכוכבים דרקון | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | דרקון |
| שמות נוספים | γ בדרקון |
| סוג | ענק כתום |
| בהירות נראית | 2.23[1] |
| סיווג ספקטרלי | K5 III[1] |
| עלייה ישרה | 17ʰ 56ᵐ 36.37ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 20.02″ 29′ 51°+ מילי-שניות קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 1.14- |
| מרחק |
154 שנות אור 47.22 פארסק[1] |
| רדיוס | 48[2] רדיוסי שמש |
| מסה | 3[3] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 244 מהשמש |
| טמפרטורה | 3,930[2] K |
| מהירות רדיאלית | 27.91-[1] קילומטר בשנייה |
אֶלטָנִין (מערבית: التنين - אט-טינין - "הדרקון" נקרא לפעמים גם אטנין או אטמין) או γ בדרקון הוא הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים דרקון ונקרא על שמה. בשל מיקומו הוא נצפה בזנית עבור תושבי לונדון ולכן באנגליה הוא נקרא גם "כוכב הזנית". בשנת 1728, האסטרונום האנגלי ג'יימס בראדלי ניסה למדוד את ההיסט של אלטנין וגילה תוך כדי כך את תופעת האברציה הכוכבית שנגרמת מתנועת כדור הארץ סביב השמש. מסקנתו הייתה כי אלטנין נע לעבר מערכת השמש במהירות רדיאלית של כ-28 קילומטרים בשנייה.
תכונות
אלטנין הוא ענק כתום מסוג ספקטרלי K5 III, עם מסה של כ-3 מסות שמש, רדיוס של כ-48 רדיוסי שמש - כמחצית רדיוס המסלול של כוכב חמה, טמפרטורת פניו כ-3,900 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 244 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בשל טמפרטורת פניו הנמוכה יחסית חלק משמעותי מקרינתו היא בתחום התת-אדום ועוצמת הארתו הכוללת היא בערך פי 535 מעוצמת ההארה של השמש.[2]
קישורים חיצוניים
- אלטנין באתר של ג'ים קלר
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 SIMBAD: Etamin
- ^ 2.0 2.1 2.2 L. Piau, P. Kervella, S. Dib & P. Hauschildt: Surface convection and red-giant radius measurements, Astronomy & Astrophysics, Vol. 526, id. A100, p. 5 (2011)
- ^ R. D. Robinson, K. G. Carpenter & A. Brown: Goddard High-Resolution Spectrograph Observations of Cool Low-Gravity Stars. IV. A Comparison of the K5 III stars α Tauri and γ Draconis, The Astrophysical Journal, Vol. 503, Iss. 1, p. 398 (1998)
