אליחורף ואחיה בני שישא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא היו סופריו של שלמה המלך.[1] רש"י והמלבי"ם מסבירים את תפקידם: "לרשום דברי הימים, דברי המלך וכל משפטיו".
במקרא לא מסופר עליהם דבר מלבד תפקידם, אך המדרש[2] מספר על מותם: שלמה ראה שמלאך המוות מצטער, וכששאל אותו מדוע, השיב כי הוא צריך להרוג באותו יום את אליחורף ואחיה. שלמה ציווה שיקחו אותם לעיר לוז, בה לא שולט המוות, וכשהגיעו לשם מתו. למחרת אמר מלאך המוות לשלמה, כי הוא הצטווה להרגם בשערי לוז, ולא הבין כיצד יעשה זאת, שהרי הם בירושלים. על כך אמר רבי יוחנן: רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה - לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה [רגליו של אדם ערבים לו - הן מוליכות אותו למקום בו הוא צריך להיות].
בנוסף, מכנה אותם המדרש[3] "כושיים", ומסביר רש"י שקורא להם כך "על שם שהיו יפים".
לקריאה נוספת
- ראובן קיפרווסר, "גורלם המר של אליחורף ואחיה : גלגולו של סיפור מארץ ישראל שירד לבבל", מחקרי ירושלים בספרות עברית כח (תשעו), עמ' 3-26
הערות שוליים
