אלכסנדר לבוט
אלכסנדר פבלוביץ' לבוט (רוסית: Алекса́ндр Па́влович Лаву́т; ה-4 ביולי 1929 - 23 ביוני 2013) היה מתמטיקאי ודיסידנט סובייטי ממוצא יהודי, איש מפתח בתנועת זכויות האדם בברית המועצות (אנ').
ביוגרפיה
לבוט נולד ב-4 ביולי 1929, בנו של פבל איליץ' לבוט (1898–1979), דמות ידועה בזירה התרבותית הסובייטית בשנות ה-20. בשנת 1951 סיים את לימודיו בפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת מוסקבה ולימד מתמטיקה בבתי ספר במוסקבה וברפובליקה הקזחית הסוציאליסטית. בין השנים 1966–1969 הוא עבד במעבדה למתמטיקה גאולוגית באוניברסיטת מוסקבה.[1]
פעילות פוליטית
בשנת 1968, יחד עם כמה עשרות אחרים, חתם לבוט על מכתב שיצא בהגנתו של המשורר אלכסנדר גינזבורג. גינזבורג נעצר יחד עם יורי גלנסקוב איתו חיבר את הספר הלבן שתיעד את משפטם (אנ') של הסופרים אנדריי סיניאבסקי ויולי דניאל. במאי 1969 הצטרף לבוט לקבוצת היוזמה להגנה על זכויות האדם (אנ'), הארגון הראשון מסוג זה בהיסטוריה הסובייטית. יחד עם חברים נוספים הוא חתם על מכתב גלוי לועדת האו"ם לזכויות אדם. הוא איבד את עבודתו בנובמבר אותה שנה. מתוך 14 החותמים יחד עם לבוט, עשרה ייעצרו מאוחר יותר ויכלאו. לבוט עבד גם עבור סמיזדאט (פרסומים מחתרתיים בברית המועצות) כרוניקה של האירועים העכשוויים (אנ'). הכרוניקה, שנוסדה באפריל 1968, פעלה עד 1983, והופצה ב-65 גיליונות במשך 14 שנים. הוא תיעד את הפרות זכויות האדם הנרחבות שביצעה ממשלת ברית המועצות ואת פרסומי הסמיזדאט ההולכים ומתרחבים (מאמרים פוליטיים, סיפורת, תרגומים) שהסתובבו בקרב תנועת ההתנגדות למשטר הסובייטי. כל גיליון הופק ככמה עשרות עותקים מודפסים במכונת כתיבה, הועבר לחברים ולאחר מכן שוכפל בצורה של מכתב שרשרת. לאחר שהעורך הראשי סרגיי קובליוב (אנ') נעצר ב-1975 ונכלא בשל עבודתו על הכרוניקה, הפך לבוט לאחד מהעורכים הראשיים, הן כתורם והן בחיבור ובסיום התוכן של גיליונות רבים. הדבר נמשך עד המעצר שלו ב-1980. לבוט היה פעיל במיוחד בקמפיין למען הטטרים של חצי האי קרים, קבוצה אתנית שהוגלה בכוח למרכז אסיה בתקופת שלטונו של סטלין ב-1944 ולא הורשו לחזור לאחר מותו. לאחר שמוביל מאבקם פיוטר גריגורנקו גורש מברית המועצות ב-1977, לבוט הפך לאחד מאנשי הקשר העיקריים שלהם במוסקבה ואף הקדיש גיליון שלם של הכרוניקה למטרה שלהם.
מעצר, מאסר וגלות
ב-29 באפריל 1980, לבוט נעצר והואשם בתעמולה אנטי-סובייטית (אנ') לפי סעיף 1–190 של הקוד הפלילי של הרפובליקה הרוסית הסובייטית הסוציאליסטית בדבר "הפצה ביודעין של המצאות כוזבות שמכפישות את המערכת החברתית והפוליטית הסובייטית". הפרקליטות טענה כי לבוט "השתתף בדיון, בהפקה, בחתימה ובהפצה בשטח ברית המועצות ומחוצה לה של המצאות כוזבות ביודעין... על הפרות לכאורה של זכויות אזרח ושל שימוש בפסיכיאטריה למטרות פוליטיות". הוא הואשם גם בהחזקת והפצת עותקים של ארכיפלג גולג מאת אלכסנדר סולז'ניצין. במהלך משפטו בבית המשפט העממי במוסקבה, הודה לבוט בהפצת חומר אך טען כי מעשיו לא עמדו בניגוד לחוק. המשפט הפך לנושא של מזכר של ארגון זכויות האדם המתנגדים קבוצת הלסינקי – מוסקבה. אנדריי סחרוב כלל את שמו של לבוט בפנייה גלויה לעמיתים. הורשע ונידון לתקופה המקסימלית לפי סעיף 1–190 לשלוש שנים במחנה עבודה. לבוט הוחזק זמן מה בכלא בוטורקה (מוסקבה), לפני שנשלח למחנה ליד הכפר צ'ומיקן (אנ') במחוז חברובסק. כאשר עונשו הסתיים באפריל 1983, הוא לא שוחרר כי אם קיבל עוד שלוש שנים של גלות פנימית. בשנת 1986 סירב לבוט לחתום על הצהרה המסכימה להפסיק כל פעילות פוליטית. .[2] עם סיום תקופת הגלות הפנימית שלו הצליח לבוט לחזור למוסקבה אך לא הורשה לנסוע לחו"ל. הוא חזר לעבוד כמתכנת, הפעם במשלחת הגיאופיזית המרכזית. בשנת 1988 הצליח אנדריי סחרוב לקבל אישור רשמי ללבוט להצטרף לוועדה סובייטית-אמריקאית לזכויות אזרח ופוליטיות ולעזוב לוושינגטון.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ "אנו גאים בכך שאנו יכולים לקרוא לעצמנו חברים שלו", באתר ru.krymr.com, 4 ביולי 2015 (ברוסית)
- ^ סימה בוריסובנה מוסטינסקאיה. לרגל יום הולדת 90, באתר dem-2011.livejournal.com, מופיע גם בספר "דיסידנטים" מאת Gleb Moreev, 8 בספטמבר 2018 (ברוסית)
