אלפרדו גוצוני
 | |
| לידה |
12 באפריל 1877 מנטובה, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 1965 (בגיל 88) רומא, איטליה  |
| השתייכות |
.svg){kind=small} הצבא המלכותי האיטלקי צבא הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית |
| תקופת הפעילות | 1910–1945 (כ־35 שנים) |
| דרגה | גנרלו |
| תפקידים בשירות | |
|
מושל מזרח אפריקה האיטלקית מושל אלבניה מפקד הארמייה הרביעית מפקד ארמיית הפו מפקד הארמייה השישית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה הפלישה האיטלקית לאלבניה מלחמת העולם השנייה | |
אלפרדו גוצוני (באיטלקית: Alfredo Guzzoni; נולד ב-12 באפריל 1877 במנטובה, ממלכת איטליה (כיום באיטליה) - מת ב-15 באפריל 1965 ברומא, איטליה) היה גנרל בצבא המלכותי האיטלקי, שלחם בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
גוצוני, נולד בשנת 1877, בעיר מנטובה שבממלכת איטליה. בשנת 1910, התגייס לצבא המלכותי האיטלקי ולחם במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה לקח חלק במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, ובשנת 1936 מונה למושל המושבה החדשה שנקראה "מזרח אפריקה האיטלקית". מושבה זו הורכבה מאתיופיה, וכן מסומלילנד האיטלקית ואריתריאה, שנמצאו תחת שלטון איטלקי מזה כמה עשרות שנים. גוצוני שימש בתפקיד עד שנת 1937 אז נקרא לחזור לאיטליה.
ב-7 באפריל 1939, פיקד על הפלישה האיטלקית לאלבניה. מול 100,000 החיילים שתחת פיקודו עמדו רק 15,000 חיילים אלבנים. מלך אלבניה זוגו הראשון, נמלט לשווייץ עם כל משפחתו ומרבית כספי האוצר. כאשר התפשטה השמועה על כך, ההמון הזועם פשט על בתי הכלא ושחרר את האסירים הפוליטיים. ב-8 באפריל כבש גוצוני את טירנה. הממשלה האלבנית נכנעה כבר למחרת, אם כי כמה מבצרים אלבניים עוד המשיכו להיאבק באומץ עד 12 באפריל. לאחר מכן מונה גוצוני למושל הצבאי של אלבניה, והחזיק בתפקיד עד 1940.
ביוני 1940, לאחר שאיטליה הצטרפה למלחמת העולם השנייה, והכריזה מלחמה על צרפת, פיקד גוצוני על הארמייה הרביעית במהלך הפלישה האיטלקית לצרפת.[1] גוצוני לא היה פשיסטי נלהב, והיה מסוכסך קשות עם גלאצו צ'אנו שתיאר אותו כ-"מוטרד, קטן, שמן עם שער צבוע". למרות זאת בנובמבר 1940, מונה לסגן הרמטכ"ל. בשנת 1943 מונה למפקד הארמייה השישית בסיציליה,[2] מקום בו לא ביקר מימיו[3] מצב הארמייה היה גרוע, ציודה היה דל והיא יכלה לשמש לכל היותר כיחידת אבטחה.[2] אולם הגרמנים הקצו לאבטחת האי יחידות גדולות יותר, וגוצוני נאלץ לתאם את פעולותיו עם הגנרלים הגרמנים אלברט קסלרינג ופרידולין פון זנגר אטרלין, למרות שהוא היה המפקד הרשמי באי.[2]
גוצוני נודע כספקן, בניגוד לקסלרינג שנודע כאופטימי.[4] היטלר היה משוכנע שהגרמנים יכולים לנהל את המערכה בעצמם ללא עזרת האיטלקים, גוצוני הבין שהתנגדות לגנרלים הגרמנים תהיה חסרת טעם, ונתן להם לנהל את העניינים.[4] ב-1 באוגוסט, בעקבות הוראה מהמטכ"ל האיטלקי, הוכפפו רשמית כל הכוחות האיטלקיים באי לכוחות הגרמניים.[5] ההתגוננות הגרמנית-איטלקית הנואשת לא הועילה בסופו של דבר, ולא הצליחה למנוע את פלישת בעלות הברית לסיציליה.
ביוני מונה למפקד ארמיית הפו ששמה שונה לארמייה השישית, בספטמבר נכנעה כל הארמייה שלו כאיש אחד לגרמנים שפלשו לאיטליה, והוא פרש מן הצבא. בעקבות הקמת "הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית" שהחליפה את ממלכת איטליה, נעצר והואשם בקשר נגד המשטר הוא ניצל רק תודות לקשריו הטובים עם כמה גנרלים גרמנים. גוצוני הצטרף לצבא הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, שבפועל היו בו יותר גרמנים מאשר איטלקים. לאחר המלחמה חי ברומא עד מותו בשנת 1965 והוא בן 88.
לקריאה נוספת
- פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973.
- מרטין בלומנסון, אנציו ההימור שנכשל, הוצאת מערכות, 1989.
קישורים חיצוניים
- אלפרדו גוצוני באתר Dizionario Biografico degli Italiani (באיטלקית)
- ביוגרפיה באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה. (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הוד מעלתו האם זה נכון שאנו נמצאים במצב מלחמה אתכם?, המשקיף, 4 במרץ 1945
- ^ 2.0 2.1 2.2 פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 89.
- ^ "מבצע קציצה" (Operation Mincemeat) "האיש שלא היה ולא נברא" באתר מוזיאון הלוחם היהודי.
- ^ 4.0 4.1 פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 91.
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 110.
