אלפרד הטנר
 | |
| דיוקן של פרופ׳ אלפרד הטנר |
אלפרד הטנר (בגרמנית: Alfred Hettner; 6 באוגוסט 1859 בדרזדן - 31 באוגוסט 1941 בהיידלברג) היה גאוגרף גרמני ופרופסור באוניברסיטת טיבינגן ובאוניברסיטת היידלברג. הטנר נחשב למייסד של מסורת הכורולוגיה בגאוגרפיה המודרנית. הוא היה הגאוגרף הגרמני שביקש להציב את הגאוגרפיה על בסיס פילוסופי ומדעי מוצק.
חייו
אלפרד הטנר היה בנו של ההיסטוריון הספרותי והאמנות הרמן הטנר.
לאחר לימודיו בבון ובשטרסבורג, הוא קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת שטרסבורג עבור התזה על האקלים של צ'ילה בפטגוניה המערבית (1881).[1] ההסמכה האקדמית, פוסט דוקטורט (Habilitation) קיבל בשנת 1887 בלייפציג, על ידי פרידריך ראצל ופרדיננד פון ריכטהופן, זאת על עבודתו באזורים הרריים של שווייץ הסקסונית.[2] בשנת 1894 קיבל תואר פרופסור לשם כבוד בלייפציג ועבר בשנת 1897 לאוניברסיטת טיבינגן, שם הפך לפרופסור הראשון לגאוגרפיה. אחרי שנתיים עבר לאוניברסיטת היידלברג ובשנת 1906 קיבל את ראשות המחלקה שם, עד פרישתו בשנת 1928.
הטנר ערך מספר נסיעות מחקר ברחבי העולם, כולל דרום אמריקה (בעיקר בהרי האנדים בקולומביה).
מחקרי שדה מאוחרים יותר ערך ברוסיה (1897), בצפון אפריקה (1911) ובאסיה (1913-1914).
מ-1920 עד 1931 היה יו"ר של החברה הקולוניאלית הגרמנית בהיידלברג.
הטנר היה המייסד של כתב עת גאוגרפי בעל השפעה בשם "Geographische Zeitschrift " שפורסם לראשונה בשנת 1895, שבו פירט על הרעיונות שלו בנושא המתודולוגיה של הגאוגרפיה במשך 40 שנים.[3]
עבודתו המדעית
אף על פי שאלפרד הטנר זכה לתהילה בהיסטוריה של הגאוגרפיה הגרמנית, לא זכתה עבודתו המוקדמת לתשומת לב רבה. הוא נסע בין 1882–1884 באזור האנדים הקולומביאניים המזרחיים והמרכזיים. במסעות אלה היה הטנר הצעיר צריך להוריד בהדרגה את המטרות שלו במחקר, בין השאר בגלל מצב בריאותו שהתדרדר במסעות באזורים אלה. לאחר שחזר לגרמניה פרסם את ממצאיו על האנדים הקולומביאניים ב-1888 ועל בוגוטה בשנת 1892.[4]
בתצפיותיו בדרום אמריקה התמקד בחקר בתי הגידול הטבעיים ובמבנה הגאולוגי של הרי האנדים המזרחיים, במורפולוגיה ובמיפוי המדויק שלהם. מאידך גיסא, הוא הזניח במידה רבה את התצפיות בנושאים היישוביים והאנושיים של אזורים אלה. אם כי יש ערך כיום לתצפיות המעטות שעשה וכן לבעיות שהציג על הגאוגרפיה העירונית של בוגוטה ומדיניות המעצמות במדינה זו. בהווה מבקרים את מסקנותיו שנובעות מתוך נקודת המבט הדטרמיניסטית הדוגלת כי אורח חיים ואפילו תכונות של אנשים ניתן להסביר על ידי הסביבה הטבעית.[5]
תוך כדי השלמת העבודה על הדוקטורט באוניברסיטת שטרסבורג (עכשיו בצרפת), הטנר היה שקוע יותר ויותר בפילוסופיה. התפיסה שלו את טבע הגאוגרפיה התבססה על השקפתו של הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, אך הוא הושפע גם מכמה מהגאוגרפים הגרמנים של המאה ה-19.
השקפתו זו באה לידי ביטוי בהתחלת כתיבת סדרת ספרים על יסודות הגאוגרפיה, שממנה כתב את הכרך הראשון - ״אירופה״, 1897, שהיה לספר קלסי בתיאור גאוגרפי רגיונלי.[6]
לדעתו, הגאוגרפיה היא ביסודו של דבר מדע כורולוגי, מונח שהשתמש בו כדי לבדל את הגאוגרפיה ממדעים אחרים. המדע הכורולוגי, טען הטנר, עוסק במחקר של תפוצת תופעות על פני כדור הארץ. הוא עסק בקישור התופעות האנושיות ובשילובן עם הסביבה הטבעית. לשם כך צריך החוקר לקחת בחשבון גם את הסדר והארגון, של התופעות הפיזיות של כדור הארץ. המחקר של ההבדלים המקומיים בתופעות על פני כדור הארץ היה המפתח של מושג זה שהשתמש בו הטנר.
לפי תפיסת עולמו, הגאוגרפיה יכולה להיות מדע נושאי או רגיונלי. גאוגרפיה כמו תחומי לימוד אחרים, חייבת להתמודד הן עם הדברים הייחודיים (גאוגרפיה רגיונלית) והן בנושאים האוניברסליים (הגאוגרפיה הכללית- פיזית או אנושית). אך לטענתו ושיטתו של הטנר המחקר הרגיונלי - בעיקר בגישת Länderkundliche Schema היינו "סכמת מחקר רגיונלי קבועה", הוא שדה המחקר הראשי של הגאוגרפיה.[7]
למעשה הטנר ניסח טיעונים שהיו ידועים ויצר מהם תורה סדורה של מהות הגאוגרפיה:[8]
- הגאוגרפיה היא מדע כורולוגי (chorological science), החוקר תופעות המצויות זו לצד זו.
- הגאוגרפיה עוסקת בתופעות גשמיות מדידות שיש להן ביטוי של תפוצה מרחבית
- מחקר גאוגרפי נובע מהשונות האזורית, שהיא נשוא המחקר העיקרי.
- הגאוגרפיה נדרשת להגדרת ייחודיות של התופעה המרחבית.
- דרך המחקר הרצויה להבחנת הייחודיות היא הדרך ההשוואתית.
- המחקר חייב להיות אובייקטיבי, תוך פיתוח סכמות מחקר קבועות.
קביעותיו אלה של הטנר השפיעו על יצירת סכמת מחקר קבועה במחקרים רגיונליים: שמתחילה עם הגדרת גבולות האזור הנחקר, עוברת לתיאור המסד הפיזי והתפתחות. על גביו נערך הדיון בתפוצת התופעות האנושיות והתפתחותן. המחקר מסתיים בדיון על ייחודו הגאוגרפי של החבל הנחקר. בשיטה זו נהגו המחקרים הרגיונליים המדעיים אך גם השתמשו בה כל ספרי הלימוד בבתי הספר ברחבי העולם המלמדים על יבשות, מדינות או אזורים.
גישתו של הטנר לגאוגרפיה כמדע כורולוגי השפיעה על הגאוגרפיה האמריקאית דרך עבודותיהם של קארל סאוהר וריצ׳ארד הארטשורן.[9]
את רעיונותיו אלה הוא הציג באחת היצירות הגדולות של הספרות הגאוגרפית הגרמנית - ספרו ״המדריך של מדע הגאוגרפיה״,[10] שכלל 11 כרכים. בספרים אלה הוא הציג את תורתו על הפילוסופיה של מקצוע הגאוגרפיה, יצירה שהושלמה בשנת 1940, סמוך למותו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Hettner, A., (1881): Das Klima von Chile und Westpatagonien. Dissertation. Strassburg.
- ^ Hettner A., (1887): Gebirgsbau und Oberflächengestaltung der Sächsischen Schweiz. Habilitationsschrift. Stuttgart.
- ^ Plewe, E., Hettner, Alfred. In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Band 9, Duncker & Humblot, Berlin 1972,
- ^ Hettner A., (1893): Regenverteilung, Pflanzendecke und Besiedelung der tropischen Anden. Festschrift Ferdinand Freiherrn von Richthofen zum sechzigsten Geburtstag. Berlin, S. 197–234
- ^ Peters K., Alfred Hettners Reisen in den kolumbianischen Anden (1882−1884). Überlegungen aus heutiger Sicht (=Arbeitshefte des Lateinamerika-Zentrums, Nr. 66). Lateinamerika-Zentrum der Westfälischen Wilhelms-Universität Münster, Münster 2000.
- ^ Hettner A., (1897): Grundzüge der Länderkunde. I. Band Europa. Leipzig.
- ^ Hettner A., (1927): Die Geographie, ihre Geschichte, ihr Wesen und ihre Methoden. Breslau.
- ^ Wardenga U., Defining geography – the struggle and development of Alfred Hettner’s methodological construct. In: Michael Watts (Hg.): Struggles over Geography. Violence, freedom and development at the millennium (=Hettner lectures, Bd. 3). Franz Steiner Verlag, Stuttgart 2000
- ^ Harvey, F., and U., Wardenga: The Hettner-Hartshorne connection. Reconsidering the process of reception and transformation of a geographic concept. In: Finisterra Vol. 33, Nr. 65, Lissabon 1998, S. 131–140
- ^ Hettner A., (1927): Die Geographie, ihre Geschichte, ihr Wesen und ihre Methoden. Breslau
