אמיל ארלנמייר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. ריכארד אוגוסט קארל אמיל ארלנמייר, אשר נודע בשם אמיל ארלנמייר (28 ביוני 1825 – 22 בינואר 1909), היה כימאי גרמני אשר נודע בזכות תרומותיו לתחילת פיתוח התאוריה של מבנה, ניסוח "כלל ארלנמייר" ועיצוב בקבוק ארלנמייר, בקבוק זכוכית לשימוש מעבדתי הנושא את שמו.[1]
קורות חייו
ארלנמייר נולד בשנת 1825 בטאונוסשטיין (אז העיר והן בדוכסות נסאו) סמוך לדרזדן ולייפציג. הוא בנו של כומר פרוטסטנטי.[2] הוא החל לימודי רפואה באוניברסיטת גיסן, אולם לאחר ששמע הרצאות של יוסטוס פון ליביג, ארלנמייר שינה מסלול לימודיו לכימיה. החל מקיץ שנת 1846 הוא עבר למשך שנה לאוניברסיטת היידלברג, שם למד פיזיקה, בוטניקה ומינרלוגיה. הוא שב לאוניברסיטת גיסן ב-1847. לאחר ששימש עוזר מחקר לכימאי הגרמני הנודע קארל רמיגיוס פרסניוס (Carl Remigius Fresenius), ארלנמייר החליט להתמקד בתחום הכימיה הפרמצבטית. למטרה זו למד רוקחות בדוכסות נסאו ועמד בבחינות המקצוע. זמן קצר אחר כך רכש בית מרקחת וזמן קצר לאחר מכן רכשה רוקח עסקים, תחילה בעיירה קצנלנבוגן (Katzenelnbogen) ואחר כך בויסבאדן. לאחר שהתאכזב מעיסוקו כרוקח, חזר ללימודי כימיה וסיים לימודי דוקטורט בגיסן ב-1850.
בשנת 1855 הוא עבר להיידלברג לחקור דשנים במעבדתו של רוברט בונזן. הוא רצה ללמד, אולם חוקרים במעבדתו של בונזן לא הורשו להנחות תלמידים. לכן, הפך בעזרת אשתו בקתה למעבדה פרטית. בשנת 1857 הוא קיבל תואר פריבט-דוצנט, עבודת התזה לקבלת התואר עסקה ב"ייצור דשן מלאכותי המכונה סופרפוספט", והכילה תיאור של מספר חומרים גבישים אשר היה בהם עניין רב לרוברט בונזן. בתקופת שהותו בהיידלברג החל ארלנמייר להיות מושפע מפרידריך אוגוסט קקולה והיה אחד הראשונים לאמץ את גישתו התאורטית. הוא היה הראשון אשר שיער, בשנת 1862, כי ייתכנו קשרים כפולים ומשולשים בין אטומי פחמן, ואף תרם תרומות חשובות אחרות לפיתוח תאוריות של המבנה המולקולרי.
בשנת 1863 מונה ארלנמייר לפרופסור חבר באוניברסיטת היידלברג. בשנת 1868 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה הטכנית של מינכן, שם מונה למנהל המעבדות, משרה בה החזיק עד פרישתו מהוראה בשנת 1883.
עיקר מחקריו של ארלנמייר עוסקים בכימיה תאורטית, בתחום זה שיער את הנוסחה הכימית של נפתלן ואף ניסח את "כלל ארלנמייר": כוהליים שבהם הקבוצה ההידרוקסילית צמודה ישירות לאטום פחמן בעל קשר כפול הופכת לאלדהיד או קטון.
רוב המחקרים היישומיים של ארלנמייר התמקדו בתרכובות אליפטיות. בשנת 1859 הוא סינתז חומצה אמינוהקסואית והמשיך לחקור את השפעת אלבומין בהידרוליזה. הוא פיתח שיטות לקביעת הכמות היחסית של לאוצין וטירוזין הנוצרים בעת התפרקות מספר חומרים בקבוצה זו, והיה הראשון להבין, בשנת 1860, את התכונות של גליצרול .
מחקריו האחרים כללו הפרדת חומצה גליקולית מענבי בוסר (1864), סינתזה של נתרן אוקסלי על ידי חימום נתרן פורמי (1868), הידרוליזה של אתר לכוהל (1858), סינתזה של פניל -חומצה לקטית (1880), הכנה של חומצה פירובית על ידי זיקוק של חומצה טרטרית (1881), ויצירת קרבוסטיריל מתרכובת קינולין (1885).
בשנת 1860 ארלמייר פרסם תיאור של בקבוק חרוטי הנושא את שמו. [3]
לקריאה נוספת
- Otto Krätz (1972). "Das Portrait: Emil Erlenmeyer 1825–1909". Chemie in unserer Zeit. 6 (2): 53–58. doi:10.1002/ciuz.19720060204.
- M. Conrad (1910). "Emil Erlenmeyer". Berichte der deutschen chemischen Gesellschaft. 43 (3): 3645–3664. doi:10.1002/cber.191004303163.
- B. Lepsius (1921). "Nekrolog: Friedr. Gustav Karl Emil Erlenmeyer 1864–1921". Berichte der deutschen chemischen Gesellschaft (A and B Series). 54 (5): A107–A113. doi:10.1002/cber.19210540539.
- Otto N. Witt (1911). "Emil Erlenmeyer, 1825–1909". Journal of the Chemical Society, Transactions. 99: 1646–1668. doi:10.1039/CT9119901646.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Otto N. Witt (1911). "Obituary notices: Friedrich Konrad Beilstein, 1838–1906; Emil Erlenmeyer, 1825–1909; Rudolph Fittig, 1835–1910; Hans Heinrich Landolt, 1831–1910; Nikolai Alexandrovitsch Menschutkin, 1842–1907; Sir Walter Palmer, Bart., 1858–1910". J. Chem. Soc., Trans. 99: 1646–1668. doi:10.1039/CT9119901646.
- ^ See biography by Conrad, in Further Reading.
- ^ Emil Erlenmeyer, "Zur chemischen und pharmazeutischen Technik," Zeitschrift für Chemie und Pharmacie, vol. 3 (January 1860), 21-22. He wrote that he first displayed the new flask at a pharmaceutical conference in Heidelberg in 1857, and that he had arranged for its commercial production and sale by local glassware manufacturers.
