אמרי רות'

תבנית אישיות ריקה אמרי רות' (בהונגרית: Róth Imre, נפטר ב-20 באוגוסט 1948) היה אדריכל הונגרי-אמריקאי ממוצא יהודי-הונגרי שתכנן מלונות ובנייני דירות רבים בניו יורק בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, תוך שילוב פרטים בסגנון האמנויות היפות ואר דקו. בניו המשיכו את העסק המשפחתי והרחיבו במידה רבה את החברה תחת השם אמרי רות' ובניו.

חייו וקריירה

אמרי רות' נולד בגלשץ' (Gálszécs), ממלכת הונגריה (כיום סצ'ובצה (Sečovce), סלובקיה) למשפחה יהודית, והיגר לארצות הברית בגיל 13 לאחר שמשפחתו שקעה בעוני עם מות אביו. הוא החל את חניכותו האדריכלית כשרטט במשרדי ברנהם ורוט בשיקגו, ועבד על התערוכה העולמית של שיקגו בשנת 1893. רות' גם עיצב את אחד הפרויקטים הראשונים שלו בתערוכה: ביתן ששימש לשׁוֹקוֹלָדַאי.^[1]

בתערוכה פגש רות' את ריצ'רד מוריס האנט (אנ'), שהתרשם מכישוריו והזמין את רות' לעבוד במשרדו בניו יורק. לאחר מותו בטרם עת של האנט בשנת 1895 עבר רות' למשרדו של אוגדן קודמן ג'וניור (אנ'), מעצב מניופורט, רוד איילנד. בשנים שבין שתי מלחמות העולם סיפקה חברת אמרי רות' כמה מהדוגמאות המשפיעות ביותר של אדריכלות לבתי דירות בסגנון האומנויות היפות האופנתי באותה תקופה, במיוחד במנהטן.^[2]

רבים מהפרויקטים הבולטים ביותר שלו ממוקמים באפר וסט סייד, ובפרט בסנטרל פארק וסט, בו נמצאים בתי המלון סן רמו (אנ'), ברספורד (אנ'), ארדסלי ואחרים. בשנת 1938, רות' כלל את בניו ג'וליאן וריצ'רד כשותפים.

אמרי רות' ובניו

למרות העובדה שבניו של רות', ג'וליאן וריצ'רד, הצטרפו לחברה שנים רבות קודם לכן, רק בשנת 1947 שונה שם החברה לאמרי רות' ובניו, כשנה לפני מותו של רות'.^[3] ג'וליאן (1901–1992) התמחה בעלויות בנייה וחומרי בנייה וטכנולוגיות, בעוד ריצ'רד (1904–1987) מונה לאדריכל הראשי של החברה.^[3]

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, אמרי רות' ובניו הפכה למשרד האדריכלים המשפיע ביותר בניו יורק ותרמה תרומה משמעותית לשינוי מראה מידטאון ומנהטן תחתית. באותה תקופה, אמרי רות' ובניו תכננו עשרות בנייני משרדים ספקולטיביים, רובם עם חזיתות קירות מסך, אשר הפכו במהרה למאפיין נפוץ בעיר.^[3]

החל מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, המשרד נשכר גם כאדריכלים שותפים בפרויקטים בקנה מידה גדול כמו בניין פאן אם (1963), מרכז הסחר העולמי (1966–1973) ומרכז סיטיקורפ (1977). בתחילת שנות ה-60, בנו של ריצ'רד רות', ריצ'רד רות' ג'וניור (נולד ב-1933), הפך לדור השלישי שהצטרף לחברה, ובסופו של דבר התקדם לאדריכל ראשי, מנכ"ל ובעל מניות.^[4]

ככל שהחברה התרחבה והתגוונה במשך שישה עשורים, היא נותרה עסק משפחתי לאורך שנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 1988, בתו של ריצ'רד רות' ג'וניור, רובין רות'-מואיז, הצטרפה לחברה כחשבת. בנו של ריצ'רד רות' ג'וניור, ריצ'רד לי רות', הצטרף לחברה בשנת 1982 והפך לכותב המפרטים הראשי של אמרי רות' ובניו. שניהם פרשו מהחברה כאשר ריצ'רד רות' ג'וניור פרש לגמלאות והוחלף כמנכ"ל החברה בשנת 1993 על ידי רוברט סובל, בן דודו של רות'.^[4]

רק שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1996, הפסיקה החברה לפעול, ככל הנראה עקב מצוקה כלכלית.^[5] נינו של אמרי, ריצ'רד לי רות', עובד כיום במקצוע האדריכלות ומתגורר בדרום פלורידה.

התיעודים והמסמכים האדריכליים הנרחבים של אמרי רות' ושל אמרי רות' ובניו מוחזקים כיום במחלקת השרטוטים והארכיונים בספריית האדריכלות והאמנויות היפות אייברי באוניברסיטת קולומביה.

לקריאה נוספת

Ruttenbaum, Steven (1986). Mansions in the Cloud: The Skyscraper Palazzi of Emery Roth. מסת"ב 978-0-917439-09-4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמרי רות' בוויקישיתוף

אמרי רות', באתר "Find a Grave" (באנגלית)

Emery Roth architectural drawings and autobiography, circa 1907–1949 (bulk circa 1920–1939) held in the Department of Drawings & Archives Avery Architectural and Fine Arts Library
Emery Roth & Sons architectural records and papers, 1906–1996 (bulk 1951–1994) held in the Department of Drawings & Archives Avery Architectural and Fine Arts Library
NYC-architecture: Emery Roth
Emery Roth: a more extended list of structures

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 Ruttenbaum, Steven (1986). Mansions in the Clouds: The Skyscraper Palazzi of Emery Roth. Balsam Press. מסת"ב 978-0917439094.
↑ Prisco, Jacopo (February 8, 2019). "A short history of the elevator". CNN Style. Retrieved March 13, 2019.
^ ^3.0 ^3.1 ^3.2 Stern, Robert A. M.; Mellins, Thomas; Fishman, David (1995). New York 1960: Architecture and Urbanism Between the Second World War and the Bicentennial. New York: Monacelli Press. מסת"ב 1-885254-02-4. OCLC 32159240. OL 1130718M.
^ ^4.0 ^4.1 Richard Roth retires; Robert Sobel succeeds. Real Estate Weekly, September 22, 1993. Retrieved June 16, 2011.
↑ Emery Roth & Sons architectural records and papers, 1906-1996 (bulk 1951-1994) at Columbia University Libraries: Avery Architectural & Fine Arts Library. Retrieved June 16, 2011

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אמרי רות'42041938Q371506

[RS1986-1] 1.0 ^1.1 Ruttenbaum, Steven (1986). Mansions in the Clouds: The Skyscraper Palazzi of Emery Roth. Balsam Press. מסת"ב 978-0917439094.

[2] Prisco, Jacopo (February 8, 2019). "A short history of the elevator". CNN Style. Retrieved March 13, 2019.

[SRAM-3] 3.0 ^3.1 ^3.2 Stern, Robert A. M.; Mellins, Thomas; Fishman, David (1995). New York 1960: Architecture and Urbanism Between the Second World War and the Bicentennial. New York: Monacelli Press. מסת"ב 1-885254-02-4. OCLC 32159240. OL 1130718M.

[REW1-4] 4.0 ^4.1 Richard Roth retires; Robert Sobel succeeds. Real Estate Weekly, September 22, 1993. Retrieved June 16, 2011.

[5] Emery Roth & Sons architectural records and papers, 1906-1996 (bulk 1951-1994) at Columbia University Libraries: Avery Architectural & Fine Arts Library. Retrieved June 16, 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]