אן מקבת'
 |
אן מקבת' באנגלית: Ann Macbeth (25 בספטמבר 1875 - 23 במרץ 1948) הייתה רוקמת, מעצבת, מורה וסופרת בריטית, חברה בתנועת גלאזגו ומקורבת לצ'ארלס רני מקינטוש. היא גם הייתה סופרג'יסטית פעילה ועיצבה כרזות לתנועות פמיניסטיות.[1]
ראשית חייה
מקבת׳ נולדה בפרבר בולטון של האליוול, ולמדה בבית הספר לאמנות של גלאזגו. [2] כשמקבת׳ הייתה ילדה, היא עברה התקף קדחת. היא הייתה הבכורה מבין תשעה ילדים. אביה היה נורמן מקבת', מהנדס מכונות, ואמה הייתה אנני מקניקול. [3]
היא באה מרקע אמנותי: דודיה כללו את האמנים רוברט ווקר מקבת' והנרי מקבת'-רייבורן וסבה מצד אביה היה הפורטרט נורמן מקבת'. בשנת 1902, היא השתתפה ב"מדור הסקוטי" של התערוכה הבינלאומית הראשונה לאמנות דקורטיבית מודרנית בטורינו. שם זכתה במדליית כסף על עיצוב סמל גלאזגו של האגודה הבריטית לקידום המדע. [4]
הוראה
לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר לאמנות בגלאזגו בשנת 1901, הפכה מקבת' לעוזרת של ג'סי ניוברי ועבודת הרקמה המרשימה שלה זכתה לסיקור קבוע במגזין סטודיו. בשנת 1906 היא החלה ללמד עבודת מתכת בבית הספר לאמנות של גלאזגו. שם גם לימדה גם כריכת ספרים מ-1907 עד 1911, וקישוט קרמיקה מ-1912 ואילך.[5]
משנת 1902 עד 1911 בערך, מחלקת עבודות היד הייתה הגדולה מבין מדורי המלאכה בבית הספר לאמנות של גלאזגו. הייתה דרישה שכל תלמידות בית הספר בגלאזגו ילמדו לתפור. המחלקה שנבנתה על ידי ניוברי, מקבת ותלמידיהם הייתה משני סוגים עיקריים: הסגנון הנועז, המעוצב בהשראת הטבע ונמצא על פריטים פרקטיים, או הסגנון האסתטי המקובל יותר המורכב מתמונות, שנמצאו על מסכי אש או וילונות בכנסיות. ניוברי אולי הייתה הנועזת מבין שני המעצבות, אם כי מקבת׳ רקמה פאנלים בצורה נרחבת יותר עם תפרים אקספרסיביים. לוחות רקומים אלה הציגו נערות צעירות עם זרים או נערות הממוקמות בתוך נוף, בדומה לחלקי הזכוכית הצבעונית של התקופה. [6]
בשנת 1908 היא ירשה את ג'סי ניוברי כראש המדור לעבודות רקמה בבית הספר לאמנות של גלאזגו, ובשנת 1912 היא הפכה למנהלת הלימודים בסטודיו לאמנויות רקמה-דקורטיביות .[7] ב-1911 היא השתתפה בתכנון התערוכה הסקוטית להיסטוריה, אמנות ותעשייה לאומית, כשהיא יושבת בוועדה של המדור דקורטיבי ואמנויות יפות. [8]
יחד עם הפסיכולוגית החינוכית מרגרט סוונסון פרסם מקבת' את ספר הלימוד Educational Needlecraft בשנת 1911. ספר הלימוד זכה להערכה בינלאומית והשפיע רבות על הוראת עבודת המחט. המקצוע נשאר בסילבוס של בתי הספר הסקוטיים עד שנות ה-50. [9] שיעורי הרקמה בבית הספר לאמנות בגלאזגו היו פתוחים לקהילה כולה. שיעורי השבת למורים, העניקו תעודה ממחלקת החינוך הסקוטית. בהוראה ובפרסומים שלה הפיצה מקבת׳ את הגישה הרדיקלית לעיצוב של תנועת גלאזגו והוציאה לפועל את הרעיונות של תנועת האמנויות והאומנות. היא העלתה את מעמד ההלבשה הביתית ועודדה נשים ליצור בגדים אינדיבידואלים משלהן. היא הביאה שמלות מעוצבות בהישג ידן של נשים באמצעים צנועים על ידי תמיכה בשימוש ב"חומרים צנועים" כמו כותנה ופשתן. בפרסומים שלה עודדה מקבת׳ דור חדש של מעצבות-אומנות.[1]
השימוש בחומרים צנועים הפריד בינה לבין בעלי מלאכה מחוג מוריס, שהשתמשו במשי עשיר. מקבת׳ חשבה שהמשי והסאטן הפופולריים ביותר בקרב הדור הקודם של רוקמי האמנות לא רק שהם יקרים יותר, אלא "באמת פחות אמנותיים". [10]
משנת 1920 ואילך לימדה מקבת גם מלאכת יד במכון לנשים והשתתפה בתוכניות להקלה על המצוקה הכלכלית המקומית. בספרה "עבודות עור רקומות ושרוכים" קוננה מקבת על כך שנשים ייצרו מלאכת יד בזמנן הפנוי והפחיתו מערך עבודתן על ידי תשלום נמוך עבורה, כך שכמעט ולא כוסתה עלות החומרים. באמצעות עבודת ההוראה שלה במכון לנשים שמה מקבת׳ למטרה לייצר אמצעי פרנסה לעובדי מלאכה על ידי יצירת סגנונות עבודה אזוריים. [11]
אקטיביזם פוליטי
.jpg)
מקבת׳ עיצבה את הדגל עבור מצעד אדינבורו 1908 של האיחוד הלאומי של אגודות זכות הבחירה לנשים. [12] באוקטובר 1909 הוצגה לסניף גלאזגו של איגוד הנשים החברתי והפוליטי, האגף המיליטנטי של הקמפיין למען זכות הבחירה לנשים בבריטניה, כרזה רקומה שעוצבה על ידי מקבת'. [13]עבור תערוכה משנת 1910 עיצבה מקבת את הבאנר - שמיכת פשתן עם החתימות הרקומות של 80 סופרג'טים, לאחר מכן הוא שימש ככרזה. [14]
מלבד העבודה כיוצרת כרזות זכות בחירה, הייתה מקבת גם חברה באיגוד החברתי והפוליטי של נשים [15] והיא עסקה בפעולה אקטיבית. כתוצאה מכך היא נכלאה אף שאינה מופיעה בדיווחים בבית המשפט או בעיתונים, נראה שהיא עשתה זאת בשם בדוי; אופי פעולתה אינו ידוע. במכתב למזכיר בית הספר לאמנויות בגלאזגו ממאי 1912 הודתה לו מקבת על "מכתביו החביבים" וכתבה "אני עדיין הרבה פחות נמרצת ממה שציפיתי... לאחר מאסר בודד של שבועיים עם האכלה בכפייה". לאחר שהות בכלא ב-1912 היא נזקקה לטיפול של מספר חודשים כ"נכה למחצה". [16]
מנהל בית הספר תמך מאוד במקבת' במהלך תקופת ההחלמה שלה. מקבת' קיבלה "כל שיקול עד שיהיה מספיק כוח כדי לחזור לעבודה". רמה זו של מחויבות הדגישה הסכמה בשתיקה של אמנים הדוגלים בעניין זכות הבחירה מצד מנהלי בית הספר. [17]
תפוקה אמנותית
מקבת הפכה לרוקמת ומעצבת ידועה. התפוקה הפוריה שלה כללה כריכות ספרים, עבודות מתכת ועיצובים עבור יצרני השטיחים אלכסנדר מורטון ושות', האחים דונלד מדנדי. מקבת סיפקה גם עיצובי רקמה בסגנון אר נובו שהופיעו בקטלוגים של הזמנות הדואר של המשרד עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. עיצוביה נמכרו על ידי ליברטי כהעברות גיהוץ לרקמה של שמלות ורהיטים. [18]
בשנת 1920 עברה מקבת לפטרדייל בווסטמורלנד, קומבריה. היא נשארה מרצה אורחת בבית הספר לאמנויות בגלאזגו עד פרישתה בשנת 1928. היא הגתה שיטה פשוטה של אריגת שטיחים שפורסמה בספרה בשנת 1929. היא טענה שמכונות יביאו לדמוקרטיזציה של עיצוב וכי אומנים המבינים את פעולת המכונות יוכלו להגיע לאיכות אמנותית גבוהה. בקיץ חיה מקבת׳ על צוק בהלוולי בבית בעיצוב עצמי ותארה את הגבעות המקומיות ברקמה. מחוץ לבית היא צבעה את החוטים שלה בבורות.
פרסומים
מקבת פרסמה שישה ספרים על רקמה:
Educational Needlecraft (פורסם לראשונה ב-1911, עם מרגרט סוונסון) [19] ; The Playwork Book (פורסם לראשונה ב-1918); School and Fireside Crafts [20] (פורסם לראשונה ב-1920 עם מיי ספנס); The Country ספר שטיחים [21] (פורסם לראשונה ב-1921);אריגת מחטים (פורסם לראשונה ב-1922), ועבודות תחרה וריקמה [22] (פורסם לראשונה ב-1924).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Juliet Ash, Elizabeth Wilson (1990). Chic Thrills: A Fashion Reader. Edinburgh: Canongate. pp. 215–217. ISBN 1-84195-151-X.
- ^ Cunningham, Jennifer (21 June 2007). "How Scotland forged itself a bold and beautiful future A new exhibition celebrates the Arts and Crafts movement . . . and how it empowered women". The Herald. Archived from the original
- ^ "Saints in the Oxford DNB". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press. 23 September 2004
- ^ Arthur, Liz (1990). Ann Macbeth (1875–1948), pp. 153–55, Glasgow Girls. Women in Art and Design, 1880-1920. (Ed. Jude Burkhauser). Edinburgh: Canongate. p. 153.
- ^ Elizabeth L. Ewan; Sue Innes; Sian Reynolds; Rose Pipes (2006). The Biographical Dictionary of Scottish Women. Edinburgh University Press. pp. 216
- ^ Cumming, Elizabeth (November 2014). "The Arts and Crafts Movement in Scotland: A History Annette Carruthers". The Journal of Modern Craft. 7 (3): 335–339.
- ^ Arthur, Liz (1992). Jessie Newbery (1864–1948), pp. 147–51, Glasgow Girls. Women in Art and Design, 1880-1920. (Ed. Jude Burkhauser). University of California Press. p. 151.
- ^ Scottish National Exhibition: Catalogue of the Decorative and Ecclesiastical Arts Section. Glasgow: Dalross Limited. 1911. p. 1.
- ^ "Ann Macbeth: Book Designer". GSofA Library. 10 March 2015.
- ^ Walker, Lynne; Callen, Anthea (1980). "Women Artists of the Arts and Crafts Movement, 1870-1914". Woman's Art Journal. 1 (2): 69.
- ^ Juliet Ash, Elizabeth Wilson (1990). Chic Thrills: A Fashion Reader. Edinburgh: Canongate. pp. 221–222
- ^ Lynn Abrams (2006). Gender in Scottish History Since 1700. Edinburgh University Press. pp. 62
- ^ Elizabeth Crawford (2003). The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866-1928. Routledge. p. 254.
- ^ "Glasgow Girl Ann Macbeth and a Recent Acquisition". The Glasgow School of Art’s Archives and Collections
- ^ Elizabeth Wilson (1989). Through the Looking Glass: A History of Dress from 1860 to the Present Day. BBC Books. p. 62.
- ^ "Hand, Heart & Soul – The Arts and Crafts Movement in Scotland"
- ^ Garrett, Miranda; Thomas, Zoë, eds. (2019). Suffrage and the Arts
- ^ Linda Cluckie (2008). The Rise and Fall of Art Needlework: Its Socio-economic and Cultural Aspects. Arena Books. p. 143.
- ^ Educational Needlecraft | by Margaret Swanson and Ann MacBeth, chestofbooks.com
- ^ Macbeth, Ann (1930). "School and Fireside Crafts". Methuen &
- ^ Macbeth, Ann (1932). "The Country Woman's Rug Book". Dryad Press
- ^ Macbeth, Ann (1930). "Embroidered and Laced Leather Work". Methuen & Co.
