אנאיס נין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנאיס נין

אנאיס נין (בספרדיתAngela Anaïs Juana Antolina Rosa Edelmira Nin y Culmell; ‏21 בפברואר 1903 - 14 בינואר 1977) הייתה סופרת שנולדה בצרפת להורים קובנים. היא התגוררה בספרד ובקובה וחייתה רוב חייה בארצות הברית, שם התבססה כסופרת. היא כתבה יומנים (לאורך יותר מ-60 שנה, החל מגיל 11 ועד קרוב למותה), רומנים, כתבים ביקורתיים, מאמרים, סיפורים קצרים, ובנושאים לא צנועים. חלק גדול מכתביה פורסם לאחר מותה.

ביוגרפיה

אנאיס נין נולדה בניי-סיר-סן, צרפת, להורים אמנים. אביה, חואקין נין, היה פסנתרן ומלחין קובני, ואמה הייתה זמרת קובנית בעלת הכשרה קלאסית, ממוצא צרפתי ודני. סבו של אביה נמלט מצרפת בעת המהפכה הצרפתית והגיע לקובה, שם עזר לבנות את מסילת הרכבת הראשונה במדינה.

נין התחנכה כנוצרית קתולית, ובילתה את ילדותה ונעוריה באירופה. אחרי שהוריה נפרדו, אמה העבירה את אנאיס ואת שני אחיה לברצלונה, ומשם לניו יורק. לפי יומניה, נין עזבה את מערכת החינוך הפורמלית בגיל 16 ומאוחר יותר החלה לעבוד בציור. אחרי מספר שנים באמריקה, נין שכחה איך לדבר ספרדית, אך המשיכה לשלוט בצרפתית ולמדה לדבר אנגלית שוטפת.

ב-3 במרץ 1923, בהוואנה, קובה, נישאה לבעלה הראשון, יו פרקר גילר (1898–1985), בנקאי ואמן, שנודע מאוחר יותר כיוצר הקולנוע הניסיוני איאן הוגו. הזוג עבר לגור בפריז, שם עבד גילר בבנקאות ונין החלה לפתח את העניין שלה בכתיבה. יצירתה הראשונה שיצאה לאור הייתה סקירה על ד"ה לורנס, שכתבה ב-16 יום.

טיפול פסיכואנליטי שעברה אצל אוטו ראנק, שמאוחר יותר הפך לבן זוגה, השפיע עליה מאוד. בביקורה השני אצל ראנק, נין הרהרה על תשוקתה "להיוולד מחדש" כאישה וכאמנית. 

בשלהי קיץ 1939, כשתושבים זרים רבים עזבו את צרפת בשל המלחמה המתקרבת, נין עזבה את פריז וחזרה לניו יורק עם בעלה (לפי בקשתו, אזכורים של גילר הושמטו ברובם מיומניה שיצאו לאור בימי חייה).

חיים אישיים

על פי יומניה, בתקופתה בפריז ניהלה נין אורח חיים לא צנוע, בין השאר ניהלה זוגיות עם הסופר הנרי מילר.

ב-17 במרץ 1955, היא נישאה לשחקן רופרט פול, שהיה צעיר מנין ב-16 שנים, באריזונה, ועברה לחיות איתו בקליפורניה.

ב-1966 נין ביטלה את נישואיה עם פול, בעקבות בעיות משפטיות שעלו מכך שגם מילר וגם פול ניסו לרשום אותה כרעייתם בטפסי מס ההכנסה שלהם. על אף ביטול נישואיהם, נין ופול המשיכו לגור יחדיו כאילו היו נשואים, עד מותה ב-1977. 

אחרי מותו של מילר ב-1985, פול הזמין את הוצאתם לאור של היומנים המלאים של נין. חמישה כרכים יצאו לאור באנגלית. פול מת ביולי 2006. 

נין הזכירה כהשפעות את הסופרת ג'ונה בארנס, מחלוצות הספרות הלא צנועות, ואת הסופר ד״ה לורנס. בכרך הראשון של יומניה ציינה כי היא כותבת בהשראתם של מרסל פרוסטאנדרה ז'ידז'אן קוקטופול ואלרי וארתור רמבו.

בנוסף לעבודתה ככותבת, נין הופיעה במספר סרטי קולנוע. דמותה מופיעה גם בסרט "הנרי וג'ון".

קריירה ספרותית

עבודותיה החשובות ביותר של נין, הן לפי דעתה והן לפי דעתם של חוקרים, הן יומניה. היומנים, המקיפים עשרות שנים, מספקים תובנות מעמיקות לחייה וקשריה האישיים. נין הכירה באופן אישי מספר סופרים, אמנים, פסיכואנליטיקאים ודמויות בולטות אחרות, וכתבה עליהם לעיתים קרובות, במיוחד על אוטו ראנק. לאור מעמדה כסופרת המתארת קבוצת ידוענים גברית בעיקרה, יומניה של נין נחשבים למשמעותיים כי סיפקו נקודת מבט מ״הצד השני״.

מבקרי ספרות רבים מחשיבים את נין כאחת הכותבות הבולטות ביותר בנושאים לא צנועים.

לנין היו קשרים קרובים עם אישים ספרותיים רבים, בהם הנרי מילרג'ון סטיינבקאנטונן ארטוגור וידאללורנס דארל ואחרים.

חייה המאוחרים והשפעתה

עלייתה של התנועה הפמיניסטית בשנות ה-60 העניקה לכתביה של נין נקודת מבט פמיניסטית, שהפכה את נין למרצה פופולרית באוניברסיטאות שונות. מנגד, נין עצמה התרחקה מהאקטיביזם הפוליטי של התנועה הפמיניסטית.

החל משנת 1973 זכתה נין בהכרה ממסדית ופרסים רבים, בהם תוארי כבוד מאוניברסיטאות.

היא מתה בלוס אנג'לס ב-4 בינואר 1977, שלוש שנים אחרי שאובחנה כחולה בסרטן. גופתה נשרפה, ואפרה פוזר מעל מפרץ סנטה מוניקה. בעלה הראשון, יו גילר, מת ב-1985, ואפרו פוזר גם הוא באותו המקום.

רופרט פול הוציא מהדורות חדשות ומלאות של יומניה, החל מ-1985 ועד מותו ב-2006. חלקים גדולים של יומניה של נין עדיין לא יצאו בגרסה מלאה. הגרסאות המקוריות של היומנים נמצאות בספריית אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס

ב-1990 ביים פיליפ קאופמן את הסרט ״הנרי וג'ון״, המבוסס על הרומן של נין ״הנרי וג'ון: מתוך יומניה המלאים של אנאיס נין״. הסרט עסק ביחסיו של הנרי מילר עם אשתו דאז, ג'ון.

מספריה שתורגמו לעברית

  • הדלתה של ונוס (אדם, 1981, בתרגום נירה צפריר)
  • הנרי וג'ון (זמורה־ביתן, 1996, בתרגום מיה דבש)

קישורים חיצוניים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0