סופר
סופר הוא אדם העוסק בכתיבת סיפורת – רומנים, נובלות, סיפורים קצרים ומסות (לעיתים נקרא כך גם מי שעוסק בכתיבת ספרי עיון).
אטימולוגיה
התואר "הסופר" מופיע בתנ"ך כתפקיד של אישים שונים כגון עזרא הסופר[1] ושפן הסופר[2]. לפי רבים ממפרשי המקרא ולפי המחקר המודרני המונח נגזר מהמילה סֵפֶר. מדרש המובא בתלמוד הבבלי[3] ובמדרש תנחומא[4] מקשר את התואר לספירת האותיות שבתורה. הספירה נעשתה בתקופה הקדומה, כדי למנוע שיבושים בנוסח המקרא והעידה על בקיאות במקרא ובמסורת המובעת על ידו.
בתקופת חז"ל שימש המונח "סופר" במשמעותו הבסיסית - אדם העוסק בכתיבה (כך למשל, סופר סת"ם, שהוא סופר הכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות, או הממונה בבית הדין על כתיבת גיטין). בדרך כלל לתואר זה זוכה מי שאיננו בקי בכתיבה גרידא אלא נחשב למומחה בתחום עיסוקו, כולל הדינים השונים שנלווים לכתיבתו הדתית[5]. בתקופה זו היה מקובל שלכל עיר ישנו "סופר מתא", הסופר המקומי. רש"י ותוספות נחלקים ביניהם האם הכוונה לסופר סת"ם, או לכותב שטרות חוב מקצועי (מעין נוטריון)[6]. כך או כך, עד להתפתחות העברית המודרנית במאה ה-19, לא שימש המונח "סופר" לתיאור כותב יוצר, והמונח המקובל היה "מחבר".
המונח "סופרים" (ברבים בלבד) התרחב עוד יותר ומהווה בחז"ל כינוי כללי לחכמים ולתלמידיהם, שדבריהם קרויים דברי סופרים, ועליהם נאמר "קנאת סופרים תרבה חכמה"[7].
בעת המודרנית
הכשרה לכתיבה של ספרות יפה ניתנת בסדנאות המיועדות למטרה זו, וכן במסגרת החוג לספרות באוניברסיטאות. הכשרה זו אינה הכרחית, ורבים מהסופרים עוסקים בכתיבה ללא הכשרה מסוג זה.
על פי רוב סופרים אינם נוטים לפרסם את ספריהם באופן עצמאי, והם עושים זאת באמצעות חברות הוצאה לאור. בתמורה לעמלו מקבל הסופר שכר סופרים, שהוא אחוז מסוים ממכירות הספר, ולא שכר קבוע. בישראל רק סופרים מעטים מוצאים את כל פרנסתם (או את עיקרה) בשכר הסופרים המשולם להם, ומרביתם עוסקים בעבודה נוספת, המספקת את פרנסתם העיקרית. בין יוצאי הדופן היו ש"י עגנון, שכבר בשלב מוקדם למדי ביצירתו קיבל תשלום חודשי קבוע מהמו"ל שלו, הוצאת שוקן, כך שיכול היה להקדיש את כל זמנו לכתיבה, ועמוס עוז שקיבל שכר קבוע מכתר הוצאה לאור, תוך התחייבות לבלעדיות ההוצאה על פרסום ספריו. סופרים מצליחים הכותבים באנגלית ובשפות נפוצות אחרות זוכים לשכר סופרים נאה מאוד.
אגודת הסופרים העבריים מקבלת לשורותיה, בדרך כלל, כל סופר שפרסם לפחות שני ספרים שהגיעו לרף מינימלי של הישגים ספרותיים[8].
ראו גם
לקריאה נוספת
- רנה ליטוין, הייתי כאן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005: מסעות בעקבות סופרים שתרגמה המחברת. (הספר בקטלוג ULI)
- מאיה קגנסקיה, דמדומי אלים - על דוסטויבסקי, בולגקוב, סולז'ניצין צווטאייבה, נבוקוב ועוד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004. (הספר בקטלוג ULI)
- פיליפ רות, ענייני עבודה - סופר, עמיתיו ועבודתם, זמורה ביתן, 2008.
קישורים חיצוניים
- מי אמר שאי אפשר להתעשר מכתיבת ספרים?, באתר כלכליסט, 31 באוגוסט 2010
- עמר לחמנוביץ, סופרי סתם, באתר "ישראל היום", 1 ביוני 2012
- סופרים? את הדולרים!, באתר כלכליסט, 14 בנובמבר 2013
- סופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ ספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק כ"ו
- ↑ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוק כ'
- ↑ מסכת חגיגה ט"ו ב' ומסכת קידושין ל' א'
- ↑ מדרש תנחומא פרשת בשלח ט"ז
- ↑ ראו תלמוד בבלי גיטין ב, ב.
- ↑ רש"י ותוספות בבא בתרא כא, ב.
- ↑ תלמוד בבלי בבא בתרא כב, א.
- ↑ תנאי קבלת חברים, באתר אגודת הסופרים העבריים
סופר37520472Q36180