אנדריי ליאפצ'ב
 | |||||
| אנדריי ליאפצ'ב בתמונה מ-1930 | |||||
| לידה |
12 בדצמבר 1866 רסן, מקדוניה, האימפריה העות'מאנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1933 (בגיל 66) סופיה, ממלכת בולגריה | ||||
| מדינה | ממלכת בולגריה | ||||
| מפלגה | הברית הדמוקרטית הבולגרית | ||||
| בת זוג | קונסטנצה פטרוביץ' | ||||
| |||||
אנדריי טאסב לִיַאפְּצֶ'ב (בבולגרית: Андрей Тасев Ляпчев; 12 בדצמבר 1866, רסן, מקדוניה, האימפריה העות'מאנית – 6 בנובמבר 1933, סופיה, ממלכת בולגריה), היה פוליטיקאי בולגרי, אשר כיהן במספר תפקידי שרים בממשלות בולגריה וכן כראש ממשלת בולגריה מטעם הברית הדמוקרטית הבולגרית.
ראשית חייו
ליאפצ'ב נולד בעיר רסן שבחבל מקדוניה למשפחת מהגרים מאזור יוון. ב-1876 לאחר מרד אפריל הבולגרי היגרה משפחתו מרסן לביטולה והתפרנסה בדוחק למחייתה. ב-1879 החל את לימודיו התיכוניים בביטולה וסיימם בבית הספר התיכון הבולגרי בסלוניקי. ב-1884 היגר לפלובדיב בירת המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית. במהלך מלחמת בולגריה-סרביה (1885) השתייך ליאפצ'ב למיליציית המתנדבים הבולגרית מרומליה המזרחית והשתתף בכיבוש העיר פירוט. לאחר ההפיכה בה הודח הנסיך אלכסנדר בטנברג והתגברות המעורבות הרוסית בנסיכות, חבר ליאפצ'ב ללאומנים מקדונים בעלי משנה בולגרית פאן סלאבית. ב-1888 הוצא צו מעצר נגדו, אך הוא הצליח להמלט מהנסיכות ובמשך מספר שנים נדד בין פריז, ציריך וברלין. ב-1911 נישא ליאפצ'ב בווינה לקונסטנצה פטרוביץ' ולזוג לא נולדו ילדים.
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-1894 חזר ליאפצ'ב לבולגריה, השתקע בסופיה וערך עיתון שנקט בעמדה פרו רוסית. ליאפצ'ב הצטרף למפלגה הדמוקרטית שהקים פטקו קרבלוב, חברו לספסל הלימודים מימי התיכון והועסק כאחד העורכים בעתון המפלגה. ב-1901 מונה לשר האוצר בממשלתו של קרבאלוב וכיהן בתפקיד עד מותו של קרבאלוב ב-1903. ב-1908 מונה לשר המסחר והחקלאות בממשלתו הראשונה של אלכסנדר מלינוב והשתתף בצוות המשא ומתן מול העות'מאנים בסוגיית הכרזת העצמאות הבולגרית וסיפוחו המלא של מחוז רומליה המזרחית. ב-6 באפריל 1909 חתמו ליאפצ'ב וריפעת פאשה שר החוץ העות'מאני על מסמך בו הכירו העות'מאנים רשמית בעצמאות הבולגרית. בתפקידו כשר, נקט ליאפצ'ב מדיניות כלכלית ריכוזית מאד שהובילה לביקורת רבה כלפיו במערכת הפוליטית הבולגרית וב-1911 סיים את תפקידו.
ביוני 1918 הסתמנה תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה, ראש הממשלה וסיל רדוסלאבוב התפטר ובמקומו התמנה אלכסנדר מלינוב, שמינה את ליאפצ'ב לשר האוצר. לאחר קריסת הכוחות הבולגרים בחזית המקדונית ביקשה הממלכה הפסקת אש וליאפצ'ב עמד בראש צוות המשא ומתן הבולגרי שהוביל לחתימת שביתת הנשק של סלוניקי ב-29 בספטמבר 1918. ב-2 באוקטובר נאם ליאפצ'ב בפרלמנט הבולגרי ודרש שהמלך פרדיננד הראשון יוותר על כסאו לטובת בנו בוריס. דרישתו זכתה לתמיכה גורפת בפרלמנט ולמחרת היום ויתר המלך פרדיננד על המלוכה. ב-28 בנובמבר 1918 התפטר מלינוב ובמקומו התמנה תאודור תאודורוב לראשות הממשלה. תאודורוב מינה את ליאפצ'ב לתפקיד שר ההגנה הבולגרי. עם התפטרותו של תאודורוב על רקע סירובו לחתום על חוזה ניי, סיים גם ליאפצ'ב את תפקידו. ראש הממשלה החדש אלכסנדר סטמבוליסקי החליט לנקוט בצעדים משפטיים כנגד האחראים לשיטתו לתבוסה במלחמת העולם הראשונה ובמסגרת זו נעצר ליאפצ'ב ונחקר מספר פעמים. ב-19 בנובמבר 1922 הוא נידון למספר חודשי מאסר והועבר לבית כלא בעיר שומן.
כהונת ראש הממשלה
בעקבות כניסתו של אלכסנדר צאנקוב לתפקיד ראש הממשלה בהפיכה של 9 ביוני 1923, היה ליאפצ'ב בין מקימי מפלגת הברית הדמוקרטית הבולגרית והוא היה לסגן יושב הראש של המפלגה. בהמשך התפצלה המפלגה והפלג בראשות ליאפצ'ב הובילה את האופוזיציה לממשלתו של צאנקוב. בעקבות הדרדרות המצב הכלכלי במדינה והצעדים הקשים שנקט צאנקוב כנגד הקומוניסטים גברה הביקורת נגד צאנקוב. ב-4 בינואר 1926 צאנקוב התפטר ובמקומו מונה אנדריי ליאפצ'ב לראש הממשלה ה-32 של ממלכת בולגריה.
ממשלו של ליאפצ'ב פעל לייצוב הכלכלה ובמקביל חנן אסירים פוליטיים, עניין שהקים עליו ביקורת מצד ארמון המלך. ליאפצ'ב קידם מהלכי פיוס פנימיים בממלכה ובמסגרת זו פעל להכנסה אל תוך המערכת הפוליטית של ארגונים שנחשבו חתרניים ובכלל זה קומוניסטים ולאומנים מקדונים. ב-29 במאי 1927 נערכו בחירות כלליות בממלכה ומפלגתו של ליאפצ'ב זכתה ב-63% מצירי הפרלמנט. בשלהי 1927 חתמו בולגריה וממלכת יוון הסכם חילופי אוכלוסיות ביניהן, צעד שהוביל להעברתם של עשרות אלפי אזרחים במצב כלכלי ירוד אל תוך ממלכת בולגריה. ביולי 1929 ניצל ליאפצ'ב מניסיון התנקשות כאשר כדורי המתנקשים החטיאו[1].
השפל הגדול שהחל בארצות הברית נתן את אותותיו גם בכלכלה הבולגרית, אשר ממילא מצבה לא היה מן המשופרים. הביקורת הפוליטית והעממית על ממשלו של ליאפצ'ב הלכו וגברו, וב-21 ביוני 1931 הפסידה מפלגתו בבחירות וליאפצ'ב התפטר בו ביום.
אחריתו
לאחר הבחירות ב-1931 חלה הידרדרות במצב בריאותו של ליאפצ'ב. הוא הוחש לטיפול רפואי בברלין ושם נתגלה כי הוא סובל מסרטן הריאות. במרץ 1932 שב לבולגריה לאחר 6 חודשי טיפול רפואי וניסה לחדש את פעילותו במפלגה. מצב בריאותו המשיך להידרדר ואחרי סדרת טיפולים נוספת בברלין שלא הועילה, שב לבולגריה והלך לעולמו ב-6 בנובמבר 1933 והוא בן 67 שנים.
ליאפצ'ב והקהילה היהודית
לאנדריי ליאפצ'ב היה יחס אוהד לקהילה היהודית בבולגריה על רקע התמיכה הרחבה שגילו בני הקהילה והנהגתה בסוגיית זכויות האוכלוסייה הבולגרית במקדוניה לאחר העברתה לחזקת ממלכת יוגוסלביה, עם תום מלחמת העולם הראשונה. הקולונל בדימוס אברהם תג'ר שכיהן כנציג יהדות בולגריה לקונגרס הבינלאומי לזכויות מיעוטים שכונס לאחר המלחמה נשא נאום נלהב בעד הצטרפות המקדונים ממוצא בולגרי לקונגרס והבטחת זכויותיהם. העניין הוביל לברית בין הארגונים המקדונים ומנהיגיהם לבין ראשי הקהילה היהודית ופעילויות מחאה משותפות בסוגיות הרלוונטיות[2].
ב-28 במרץ 1926 בעת ביקורו של ליאפצ'ב בפריז פנה אליו ליאו מוצקין יושב ראש ועד השליחים היהודים בבקשה להעביר תקציבים למערכת החינוך היהודית ולהכיר בהנהגת הקהילות היהודיות בממלכה שנקראה הקונסיסטוריון. ליאפצ'ב נעתר לבקשה, אך בשל מצוקתה הכלכלית של הממלכה התקצוב שהגיע מקופת הממשלה לא עלה על 10% מתקציב מערכת החינוך היהודית[3],[4].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ התנקשות בחייו של ראש ממשלת בולגריה, דואר היום, 21 ביולי 1929
- ^ רומנו, אלברט.א, כינוס ב"כ הקהילות-תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 450-451.
- ^ רומנו, אלברט.א, כינוס ב"כ הקהילות-תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, עמוד 445.
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645-662.
.svg){kind=small}
.svg)
| הקודם: אלכסנדר צאנקוב |
ראש ממשלת ממלכת בולגריה 4 בינואר 1926 - 24 ביוני 1931 |
הבא: אלכסנדר מלינוב |
