אנדריי פארובי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדריי פארובי
Андрій Володимирович Парубій
פארובי, 2016
פארובי, 2016
לידה 31 בינואר 1971
שפטיצקי
נרצח 30 באוגוסט 2025 (בגיל 54)
לבוב
מקום קבורה בית הקברות ליצ'אקיב
מדינה אוקראינה
השקפה דתית יווני קתולי
יו"ר הפרלמנט האוקראיני
14 באפריל 2016 – 28 באוגוסט 2019
(3 שנים)

אנדריי וולודימירוביץ' פארובי (באוקראינית: Андрій Володимирович Парубій; ‏31 בינואר 1971 – 30 באוגוסט 2025) היה פוליטיקאי אוקראיני, חבר הפרלמנט האוקראיני משנת 2007 ועד להירצחו, ואף כיהן כיושב ראש הפרלמנט בין השנים 2016 ל-2019.[1]

פארובי נולד באזור לבוב למשפחה עם מסורת ארוכה של לאומיות אוקראינית. בסוף שנות ה-80 הוא עסק בפעילות פוליטית פרו-אוקראינית ונבחר למועצה האזורית של לבוב ב-1990. שנה לאחר מכן, הוא ייסד את המפלגה הסוציאל-לאומית של אוקראינה (אנ'). פארובי הרחיק את עצמו מארגוני ימין קיצוני ב-2004 והשתתף באופן פעיל במהפכה הכתומה. ב-2007 הוא נבחר לפרלמנט האוקראיני מטעם מפלגת אוקראינה שלנו (אנ'). במהלך יברומאידאן הוא היה אחראי על ההגנה העצמית של מאידאן, ופיקד על יותר מעשרת אלפים איש עד פברואר 2014.

לאחר ניצחון המהפכה, הוא מונה למזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה של אוקראינה, תפקיד ממנו פיקח על השלבים הראשונים של מלחמת רוסיה-אוקראינה. באוגוסט 2014 התפטר מתפקידו[2] ומאוחר יותר נבחר לפרלמנט מטעם החזית העממית. הוא נבחר תחילה כסגן יו"ר הפרלמנט ומאוחר יותר, ב-2016, כיושב הראש. במהלך כהונתו, הוא תמך בשילוב אוקראינה בנאט"ו ובאיחוד האירופי. פארובי תואר על ידי ה-BBC כפוליטיקאי המייצג את המחנה הלאומי-דמוקרטי.[3]

הוא נרצח בלבוב ב-30 באוגוסט 2025 על ידי חמוש שנמלט על אופניים חשמליים.[1]

ביוגרפיה

אנדריי פארובי נולד בשפטיצקי, מחוז לבוב, ב-31 בינואר 1971. אבותיו שירתו בצבא האוסטרו-הונגרי ולאחר התמוטטותו בצבא האוקראיני הגליציאני (אנ') שלחם במלחמת פולין-אוקראינה בין השנים 1918 ל-1919. דודיו לחמו עבור צבא ההתקוממות האוקראיני, ולאחר מלחמת העולם השנייה נשלחה כל המשפחה לסיביר לעשר שנים. אביו היה פעיל בתנועת העצמאות האוקראינית ועשה קריירה פוליטית לאחר 1991, במסגרתה הגיע לתפקיד סגן ראש עיריית לבוב. מצד אמו, משפחתו היא מאזור חרקיב.[4]

בשנת 1994 סיים את לימודיו במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת לבוב וקיבל דיפלומה עם התמחות כהיסטוריון.[4] בשנת 2001 סיים תוכנית במדעי המדינה וסוציולוגיה בבית הספר לתארים מתקדמים של האוניברסיטה הממלכתית של הפוליטכניק של לבוב (אנ').[5]

אנדריי פארובי השתייך לשורות הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית (אנ').[6] הוא היה נשוי ואב לבת אחת.[7]

לאומן רדיקלי, 1987–2004

פארובי החל את הקריירה שלו ב-1987 כטכנאי מעבדה במשלחת הארכאולוגית של המכון למדעי החברה,[8] ב-1988 הוא ייסד את ארגון "Heritage", שטיפל בקברי חיילי צבא המורדים האוקראיני והגן על מפגינים אנטי-סובייטיים. ב-1989 פארובי נעצר על ידי שלטונות הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית בשל ארגון הפגנה ללא אישור.[9] בשנת 1990 השתתף בבחירות למועצה המקומית. יום לפני ההצבעה הוא נעצר, ובעודו במעצר, נודע לו על בחירתו למועצה האזורית לבוב.[3]

ב-1991 הוא ייסד את המפלגה הסוציאל-לאומית של אוקראינה (SNPU) יחד עם אולה טיאניבוק (אנ').[9][10] המפלגה שילבה לאומנות רדיקלית עם מאפיינים וסמלים נאו-נאציים, כולל שמה ושלט דמוי וולפסאנגל (אנ').[11] על פי ג'ואיש כרוניקל, המפלגה הגבילה את החברות לאוקראינים אתניים, והתבססה על האידאולוגיה הפשיסטית של היטלר.[12] המפלגה ראתה ב"מדינה הרוסית את הגורם לכל הצרות באוקראינה". בין השנים 1998 ל-2004 הוביל פארובי את הארגון הצבאי למחצה של SNPU, הפטריוט של אוקראינה (אנ'), שמטרתו לסייע לצבא ולצי האוקראיני.[3][13] פארובי עזב את הארגונים הללו בשנת 2004. בין השנים 1994 ל-1998 היה נציג במועצת העיר לבוב ובשנת 2002 נבחר שוב למועצה האזורית לבוב - שם התקדם לתפקיד מזכיר המועצה.[14]

פעילות מהפכנית, 2014-2004

פארובי השתתף במהפכה הכתומה ב-2004. לאחר ניצחונה, הוא הצטרף למפלגה החדשה אוקראינה שלנו, ממנה נבחר למועצה האזורית של לבוב ב-2006 ולפרלמנט ב-2007.[4] לאחר מכן הוא הפך לחבר בקבוצה שלימים תהפוך ללמען אוקראינה! (אנ').[9] פארובי נשאר באוקראינה שלנו והפך לחבר במועצה הפוליטית שלה.[15] בתחילת פברואר 2012 עזב פארובי את אוקראינה שלנו.[16] מאוחר יותר, הוא הצטרף לזמן קצר למפלגה הפוליטית חזית השינוי (אנ')[17] וב-2012 הוא נבחר מחדש לפרלמנט ברשימת מפלגת האיחוד הכל-אוקראיני "מולדת".[18] ב-2011 הוא השתתף בהפגנות בולוטניה במוסקבה.[19][20]

מדצמבר 2013 עד פברואר 2014, פארובי היה מפקד יברומאידאן.[21] בדצמבר, קבוצות ההגנה העצמית הללו כללו 5,000 איש, ומספרם עלה ל-12,000 בפברואר.[3] במהלך ההפגנות נפצע פארוביי פעמיים.[22][23] ב-18 בפברואר הוא קרא למפגינים לחסום את בניין הפרלמנט.[24] לאחר מכן הוא מונה למזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה של אוקראינה.[25] מינוי זה אושר על ידי נשיא אוקראינה החדש דאז, פטרו פורושנקו, ב-16 ביוני 2014.[26]

אחרי המהפכה, 2014–2025

פארובי בפרלמנט

כמזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה, תמך פארובי במבצע נגד בדלנים פרו-רוסים במזרח אוקראינה.[27] במאי 2014, בקבוצת עבודה של אוקראינה-נאט"ו בבריסל, ביקש פארובי שמומחי נאט"ו יגיעו לאוקראינה כדי לעזור לתכנן את הרפורמה במגזר הביטחון וההגנה של אוקראינה.[28]

פארובי התפטר מתפקידו כמזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה ב-7 באוגוסט 2014. הוא סירב לומר מדוע, ואמר כי "אני מאמין שזה לא מקובל להגיב על התפטרותי בזמן מלחמה", והודיע כי "ימשיך לסייע לחזית, בעיקר לגדודי מתנדבים".[2] הנשיא פורושנקו חתם על צו המאשר את פיטוריו באותו יום.[29] מאוחר יותר, הודה פארובי כי הפיטורים התרחשו בשל דעות שונות על פתרון המלחמה בדונבאס. פארובי התנגד למשא ומתן על פרוטוקול מינסק והאמין שיש לפתור את הסכסוך בכוח.[3]

בספטמבר 2014 הפך פארובי לחבר מייסד של מפלגתו החדשה, החזית העממית.[30] בבחירות באוקטובר 2014 הוא נבחר מחדש לפרלמנט. ב-4 בדצמבר הוא נבחר לתפקיד סגן יושב ראש הפרלמנט.[31] לאחר מכן, הוא עזב את סיעת המפלגה בפרלמנט. באותו חודש הוא היה יעד לניסיון התנקשות, כאשר רימון נזרק לעברו ליד מלון קייב.[3][32]

לאחר התפטרותו של וולודימיר גרויסמן, ב-14 באפריל 2016, הוא נבחר לתפקיד יושב ראש הפרלמנט.[33] לאחר שוולודימיר זלנסקי נבחר לכהן כנשיא אוקראינה, הוא קרא לבחירות מוקדמות לפרלמנט. פארובי כינה פעולה כזו מנוגדת לחוקה[34] ומאוחר יותר האשים את זלנסקי בחוסר ידע על החקיקה האוקראינית.[35] בבחירות לפרלמנט האוקראיני ביולי 2019 הוצב פארובי במקום השני ברשימת מפלגת הסולידריות האירופית.[36] המפלגה זכתה ב-23 מושבים ופארובי נבחר מחדש לפרלמנט.[37] לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה, הוא הצטרף לכוחות ההגנה הטריטוריאלית, וכמה חודשים לאחר מכן עזב כדי להתרכז בעבודתו בפרלמנט.[20]

רצח

ב-30 באוגוסט 2025 נורה אנדריי פארובי למוות בלבוב, אוקראינה.[38] הרצח התרחש בסביבות השעה 10:35 בבוקר שעון החוף המזרחי ברחוב יפרמוב.[39][40] חשוד נעצר במחוז חמלניצקי ב-1 בספטמבר.[41]

הלווייתו של פארובי נערכה ב-2 בספטמבר 2025 בקתדרלת סוויאטי האורהי (גאורגיוס ה"קדוש") בלביב. לאחר מכן הוא נקבר בבית הקברות ליצ'אקיב.[42]

דעותיו ועמדות פוליטיות

פארובי הביא פצצת עשן לפרלמנט במחאה על החתימה על הסכמי חרקיב (אנ'), שהמשיכו את חכירת הבסיסים של צי הים השחור הרוסי בחצי האי קרים בין השנים 2017 ל-2042.[3] לאחר מכן הוא הגיש הצעת חוק לגינוי ההסכמים.[43]

לאחר שנפגש עם נציגי נאט"ו בטביליסי, הציג פארובי תיקון לחקיקה הקובע את יעד מדיניות החוץ של אוקראינה כחברות בנאט"ו, ולא רק השגת הקריטריונים לכך.[44] לדבריו, החוק לביטחון הלאומי של אוקראינה לוקח בחשבון את עמדתם של מומחי נאט"ו.[45] מאוחר יותר, הוא תמך בהצעתו של הנשיא פטרו פורושנקו להכניס את המטרה של הצטרפות לנאט"ו לחוקת אוקראינה.[46]

פארובי התנגד לקיום שיחות ישירות עם נציגי הרפובליקה העממית של דונייצק והרפובליקה העממית של לוגנסק, וכינה אותם טרוריסטים.[47] הוא ציין, כי לא תמך בהסכמי מינסק מלכתחילה, וטען כי ניתן לעצור את פוטין רק באמצעות כוח צבאי וסנקציות.[48] מאוחר יותר, הוא תמך בהצעת חוק לשילוב מחדש של דונבאס.[49] לפני פסגת נורמנדי, הוא השתתף בהפגנות שדחקו בזלנסקי לא להתפשר על היותה של אוקראינה מדינה מאוחדת, על חברותה באיחוד האירופי ובנאט"ו, ועל קיום בחירות בדונבאס לפני שלאוקראינה תהיה שליטה מלאה בגבול.[50] ב-2022, לאחר הפלישה הרוסית, הוא התנגד למשא ומתן בתנאים רוסיים, וטען שזו הזדמנות עבור אוקראינה להרוס את ה"אימפריה" הזו.[3]

פארובי תמך בחוק שיאפשר לרשויות אכיפת החוק האוקראיניות לחסום אתרים ללא החלטת בית משפט למשך 48 שעות.[51] לאחר שהערוץ האוקראיני הפרו-רוסי NewsOne תכנן לקיים שיחת ועידה טלפונית עם ערוץ טלוויזיה רוסי, קרא פארובי לחוקק חוק שיהפוך את זה לבלתי אפשרי בעתיד.[52]

בניגוד לעצתה של ועדת ונציה, פארובי אמר כי לא יהיו תיקונים לסעיפי השפה של חוק החינוך.[53] הוא תמך בחוק להגנה על האוקראינית כשפת מדינה.[54] מאוחר יותר, הוא כינה את הניסיונות לבטל את החוק באמצעות בית המשפט "נקמה רוסית".[55]

פארובי ביקש מהפרלמנט האירופי לשקול מחדש את תגובתו השלילית להחלטתו של נשיא אוקראינה לשעבר ויקטור יושצ'נקו להעניק לסטפן בנדרה, מנהיג ארגון הלאומנים האוקראינים (אנ'), את התואר גיבור אוקראינה.[56] לדבריו, הדה-קומוניזציה חשובה לא פחות מרפורמה משפטית או סוגיות של ביטחון לאומי.[57] לאחר שבית משפט אוקראיני ביטל את שינוי השם של שתי השדרות בקייב, הצהיר פארובי כי "בקייב יהיו שדרות בנדרה ושדרת שוחוביץ', כפי שנקבע בחוק הדה-קומוניזציה".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדריי פארובי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Former Ukrainian parliament speaker shot and killed in Lviv, suspect arrested, The Kyiv Independent, ‏2025-08-30 (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 Parubiy steps down as secretary of Ukraine's NSDC, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Андрій Парубій. Політик, який прагнув зруйнувати "російську імперію", BBC News Україна, ‏2025-08-30 (באוקראינית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Zaxid.net, Революціонер, якого ненавиділа і боялась Росія, ZAXID.NET, ‏2025-08-31 (באוקראינית)
  5. ↑ Парубія обрали головою ВР, www.ukrinform.ua, ‏2016-04-14 (באוקראינית)
  6. ↑ Друг Вовк. Пам’яті Андрія Парубія, Українська правда (באוקראינית)
  7. ↑ Тетяна Кармазіна, Залишилися дружина і доросла дочка: що відомо про сім’ю вбитого у Львові Андрія Парубія, Телеграф, ‏2025-08-30 (באוקראינית)
  8. ↑ Парубій Андрій Володимирович, LB.ua, ‏2025-09-03
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Парубій Андрій, LIGA.net (באוקראינית)
  10. ↑ "Who are the protesters in Ukraine?". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). 2014-02-12. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2025-09-04.
  11. ↑ Ivan Katchanovski, Interview with Reuters re Svoboda, the OUN-B, and other Far Right Organizations in Ukraine (March 4, 2014) FullText, 2014-03-07
  12. ↑ Sandy Rashty, Far-right party founder from Ukraine welcomed in the UK, The Jewish Chronicle, ‏2015-10-20 (באנגלית)
  13. ↑ Anton Shekhovtsov, Andreas Umland, Ultraright Party Politics in Post-Soviet Ukraine and the Puzzle of the Electoral Marginalism of Ukrainian Ultranationalists in 1994-2009, Russian Politics and Law, 2013-11-29 doi: 10.2753/RUP1061-1940510502
  14. ↑ У Львові може бути розблоковано роботу облради – DW – 04.01.2005, dw.com (באוקראינית)
  15. ↑ Президія — Інформаційний сервер „Наша Україна”, razom.org.ua
  16. ↑ Я вийшов з "Нашої України", ‏3.2.2012
  17. ↑ Терещук, Галина (2025-08-31). "Торік Фаріон, а 30 серпня – Андрій Парубій. Чергове зухвале і показове вбивство у Львові. Версій багато". Радіо Свобода (באוקראינית). נבדק ב-2025-09-04.
  18. ↑ Список депутатів нової Верховної Ради, Українська правда (באוקראינית)
  19. ↑ Независимое бюро новостей, Независимое бюро новостей | Нардепу Парубию помешали ходить по Москве с украинским флагом, nbnews.com.ua
  20. ^ 20.0 20.1 Кому міг перейти дорогу Андрій Парубій - борець за мову і проти Росії, BBC News Україна, ‏2025-08-30 (באוקראינית)
  21. ↑ Парубий снова стал комендантом на Евромайдане | Newsline, www.newsline.com.ua (ברוסית)
  22. ↑ Позаду тривожна ніч – DW – 02.12.2013, dw.com (באוקראינית)
  23. ↑ Поранено Парубія – DW – 20.01.2014, dw.com (באוקראינית)
  24. ↑ В урядовому кварталі у Києві тривають сутички – DW – 18.02.2014, dw.com (באוקראינית)
  25. ↑ Afp, Ukraine's new government: Who's who, The Telegraph, ‏2014-02-27 (באנגלית)
  26. ↑ Poroshenko approves National Security and Defense Council membership, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  27. ↑ Isaac Webb, Parubiy says anti-terrorist operation will continue as separatists in Luhansk, Donetsk reject Putin’s call to postpone referendum - May. 08, 2014, Kyiv Post, ‏2014-05-08
  28. ↑ Ukraine official: Putin’s plans have failed
  29. ↑ Poroshenko signs decree dismissing Parubiy as NSDC secretary, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  30. ↑ "Yatseniuk elected head of political council of People's Front Party". Demotix (באנגלית). נבדק ב-2025-09-04.
  31. ↑ Свобода, Радіо (2014-12-04). "Депутати обрали заступника та першого заступника голови Верховної Ради". Радіо Свобода (באוקראינית). נבדק ב-2025-09-04.
  32. ↑ Парубій Андрій Володимирович — Біографія, Балотування, Фракції, Політична Агітація | ПолітХаб, www.chesno.org (באוקראינית)
  33. ↑ Rada appoints Andriy Parubiy its speaker, Interfax-Ukraine (באנגלית)
  34. ↑ Указ Зеленського щодо розпуску Ради оскаржать в КC – DW – 22.05.2019, dw.com (באוקראינית)
  35. ↑ Зеленський заявив, що більше не звертатиметься до Парубія – DW – 19.07.2019, dw.com (באוקראינית)
  36. ↑ Десятка партії Порошенка: Парубій, Геращенко, Джемілєв, Українська правда (באוקראינית)
  37. ↑ CEC counts 100 percent of vote in Ukraine's parliamentary elections, www.ukrinform.net, ‏2019-07-26 (באנגלית)
  38. ↑ Malenko, Anastasiia; Malenko, Anastasiia (2025-08-30). "Ukrainian former parliamentary speaker Parubiy shot dead in Lviv". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2025-09-04.
  39. ↑ У СБУ заявили, що поява в мережі відео вбивства Андрія Парубія є «несанкціонованим витоком», New Voice (באוקראינית)
  40. ↑ Вісім пострілів, ретельний план і декілька версій: головне про вбивство Парубія, РБК-Украина (באוקראינית)
  41. ↑ Arrest after fatal shooting of Ukrainian politician Andriy Parubiy, www.bbc.com, ‏2025-08-31 (באנגלית בריטית)
  42. ↑ Liuba Sorokina, Hundreds mourn pro-Western Ukrainian politician who was gunned down in the street, AP News, ‏2025-09-02 (באנגלית)
  43. ↑ Експерт: Денонсація «чорноморських угод» навряд чи реальна – DW – 28.03.2011, dw.com (באוקראינית)
  44. ↑ Чи допоможе новий закон інтеграції України до НАТО – DW – 08.06.2017, dw.com (באוקראינית)
  45. ↑ Верховна Рада ухвалила закон про нацбезпеку України – DW – 21.06.2018, dw.com (באוקראינית)
  46. ↑ Порошенко пропонує Раді закріпити інтеграцію до НАТО та ЄС – DW – 03.09.2018, dw.com (באוקראינית)
  47. ↑ Глава СБУ розповів, які переговори можливі з "ДНР/ЛНР" – DW – 10.06.2016, dw.com (באוקראינית)
  48. ↑ Влада й народ України по-різному оцінюють мінські угоди – DW – 13.07.2016, dw.com (באוקראינית)
  49. ↑ Законопроект про реінтеграцію Донбасу забуксував на фініші – DW – 20.12.2017, dw.com (באוקראינית)
  50. ↑ На Майдані Зеленському радили не перетинати "червоні лінії" – DW – 08.12.2019, dw.com (באוקראינית)
  51. ↑ Рада зробила крок до блокування веб-сайтів без дозволу суду – DW – 05.07.2018, dw.com (באוקראינית)
  52. ↑ ГПУ відкрила справу через наміри NewsOne щодо телемосту – DW – 08.07.2019, dw.com (באוקראינית)
  53. ↑ Спікер Ради: Мовні норми закону про освіту не змінюватимуть – DW – 09.12.2017, dw.com (באוקראינית)
  54. ↑ Спікер Верховної Ради пропонує ухвалити новий закон про мову – DW – 01.03.2018, dw.com (באוקראינית)
  55. ↑ Суд відмовився розглядати позов щодо закону про мову – DW – 11.05.2019, dw.com (באוקראינית)
  56. ↑ Parubiy asks European Parliament to reconsider its decision on Bandera, ‏26.2.2012
  57. ↑ Парубій: декомунізація не менш важлива, ніж судова реформа і питання нацбезпеки, www.unian.ua, ‏2016-07-18 (באוקראינית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אנדריי פארובי41786491Q2482633

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אנדריי_פארובי&oldid=3458291"