אנטי-מיליטריזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנטי-מיליטריזם (באנגלית: Antimilitarism) היא דוקטרינה המתנגדת למלחמה. גישות שונות שלה מסתמכות על תאוריה ביקורתית של האימפריאליזם. היא הייתה גם מטרה מפורשת של האינטרנציונל הראשון והשני. גישות אחרות סבורות שההשקעה בצבא ובאחזקת כוח מלחמתי גובה מחיר כלכלי כבד ואינה חיונית. גישה שלישית רואה במוכנות צבאית הכרח, אך סבורה שיש לצמצם את מעורבות המדינה ולהגביר את מתן הכוח לאזרחים.

בניגוד לפציפיזם, שהיא דוקטרינה התומכת ביישוב סכסוכים (במיוחד בין מדינות) ללא שימוש באלימות, אנטי-מיליטריזם מבין שהפעלת אלימות נדרשת לעיתים לצורך יישוב סכסוכים, אך הוא תומך בצמצום הכוח הצבאי בימי שלום מתוך טענה שבסופו של דבר זה יוביל למניעת מלחמות. כמו כן, הוא מכיר בכך שלעיתים נדרשת הפעלת כוח צבאי כדי לכפות את קיומו של שלום לטווח רחוק. פציפיסט יסרב להשתתף בפעולה צבאית, גם במקום שהיא נדרשת, אנטי מיליטריסט לא יסרב לעשות זאת.[1][2]

הגות פילוסופית על שימוש באלימות

קריקטורה אנטי-מיליטריסטית מאת ג'ון פ. נוט. פורסם לראשונה במרץ 1918

הסינדיקליסט ז'ורז' סורל תמך בשימוש באלימות כצורה של פעולה ישירה, וכינה אותה "אלימות מהפכנית".[3]

ולטר בנימין, בספרו ביקורת האלימות (1920) תוחם את ההבדל בין "אלימות המבססת את החוק" או "אלימות השומרת על החוק" מצד אחד, ומצד שני, "אלימות אלוהית" השוברת את "מעגל הקסמים" בין שני סוגי "אלימות המדינה". מה שמבדיל את שני סוגי האלימות הללו באופן מהותי הוא אופן פעולתם: בעוד שאלימות מכוננת או שומרת חוק פועלת באופן אינסטרומנטלי על רצף של אמצעים ומטרות, שבו אמצעי האלימות הפיזית מצדיקים את המטרות הפוליטיות-משפטיות של החוק, המושג של "אלימות אלוהית" ייחודי בכך שמדובר באלימות ללא דם "באמצעים טהורים" שבאמצעותה החוק עצמו נהרס. הדוגמה שבנימין מספק במאמרו היא זו של שביתה כללית. "האלימות המשמרת את החוק" היא בעצם המונופול של המדינה על הפעלת אלימות לגיטימית. "האלימות המכוננת את החוק" היא האלימות המקורית הנחוצה להקמת מדינה. "אלימות מהפכנית" מוציאה את עצמה מתחום החוק על ידי ניפוץ ההיגיון האינסטרומנטלי של האלימות.[4][5]

ג'ורג'ו אגמבן הראה שהקשר התאורטי בין החוק לאלימות אפשר להוגה הנאצי קרל שמיט להצדיק מצב של שעת חירום כמאפיין של ריבונות.[6] לפיכך, ניתן לחסום מצב של השעיית החוק ללא הגבלת זמן, רק על ידי ניתוק הקשר בין אלימות לחוק וזכויות.[7]

מאמרו של הנרי דייוויד תורו משנת 1849 אי-ציות אזרחי,[8] שנקרא במקור "התנגדות לממשל אזרחי", נחשב כנקודת מבט אנטי-מיליטריסטית וכהשראה לאנטי מיליטריסטים. סירובו לשלם מיסים מוצדק כאקט של מחאה נגד העבדות ונגד מלחמת ארצות הברית-מקסיקו.[9] הוא כותב במאמרו כי הפרט אינו מחויב לרוב המדינה. במקום זאת, הפרט צריך "להפר את החוק" אם החוק הוא "בעל אופי כזה שהוא דורש ממך להיות סוכן של אי-צדק לאחר".[10]

השפעות המלחמה והצבא

השפעות המלחמה נרחבות ויכולות להיות ארוכות טווח או קצרות טווח. חיילים חווים מלחמה באופן שונה מאזרחים. אף על פי ששניהם סובלים בעתות מלחמה, נשים וילדים סובלים במיוחד מזוועות. מלחמות פנימיות בימינו גובות בדרך כלל מחיר גדול יותר מאזרחים מאשר מלחמות בין מדינות. זאת בשל המגמה הגוברת שבה לוחמים הפכו את הפגיעה באזרחים למטרה אסטרטגית.[11]

השפעות המלחמה כוללות גם הרס המוני של ערים ויש להן השפעות ארוכות טווח על הכלכלה. לסכסוך יש השלכות שליליות עקיפות חשובות על תשתיות, אספקת בריאות הציבור והסדר החברתי.

להוצאה צבאית יש השפעה גם על פיתוח בר-קיימא, שהוא חיוני מנקודת מבט של ביטחון אנושי. ה-IPB משווה את הרמות הגבוהות של ההוצאה הצבאית (שהוערכה על ידי המכון הבין-לאומי לחקר השלום בסטוקהולם ב-2011 ב-1,738 מיליארד דולר ברמה עולמית) כנגד, למשל, הכישלון לעמוד בהתחייבויות של יעדי הפיתוח של המילניום,[12] ומציע כי באופן כללי: "מחקר על הגורמים לסכסוכים אלימים מראה מספר רב של גורמים, אך אינו מצביע על כך שבניית צבאות גדולים יותר היא המפתח לשמירה על מחוז בטוח מפני מלחמה. למעשה, כספים המושקעים בנשק עלולים לרוקן משאבים מפיתוח חברתי, פוליטי וכלכלי שעשוי לטפל בסיבות השורש של הסכסוך".[13] סכום הכסף שמושקע במגזר הביטחוני שווה ל-4.7 מיליארד דולר ליום או 249 דולר לאדם. על פי הבנק העולמי והמשרד לענייני פירוק נשק (ODA), רק כ-5% מסכום זה היה נדרש מדי שנה כדי להשיג את יעדי הפיתוח של המילניום עד 2015.[14]

ההשפעות השליליות של מיליטריזציה כוללות לא רק את ההשפעות הישירות של כסף ומשאבים המושקעים במערכות נשק במקום בפיתוח אנושי, אלא גם את העלויות הנלוות של השלכות בריאותיות שליליות של מחקר, פיתוח, ניסוי ואפילו פירוק בטוח של כלי נשק כאלה, במיוחד גרעיניים, ביולוגיים וכימיים.[15]

אנטי קפיטליזם

מתנגדי הקפיטליזם רואים בו גורם עיקרי למלחמות, טיעון שהועלה על ידי ולדימיר לנין ורוזה לוקסמבורג תחת הכינוי "אימפריאליזם". הקומפלקס הצבאי-תעשייתי הואשם ב"דחיפה למלחמה", מתוך מרדף אחר אינטרסים כלכליים או פיננסיים פרטיים.[16]

האינטרנציונל השני התנגד להשתתפות מעמד הפועלים במלחמה, שנותחה כתחרות בין מעמדות בורגניים לאומיים שונים ואינטרס של האימפריאליזם. ההתנקשות במנהיג הסוציאליסטי הצרפתי ז'אן ז'ורס ימים ספורים לפני ההכרזה על מלחמת העולם הראשונה הובילה להשתתפות מסיבית במלחמה.[17]

לאחר מלחמת העולם השנייה, נשיא ארצות הברית אייזנהאואר פרסם ב-1961 אזהרה על השפעתו של "המכלול הצבאי-תעשייתי".[18]

אנטי-מיליטריזם ימני בארצות הברית

ערך מורחב – פלאו-שמרנות

אנטי-מיליטריסטים ימניים אמריקאים מסתמכים על הצהרותיהם של תומאס ג'פרסון ושל אבות מייסדים אחרים המתנגדים לקיומם של צבאות סדירים והסתבכויות במלחמות זרות.[19] ג'פרסון סבר כי "ישנם כלים כה מסוכנים לזכויות האומה ואשר מעמידים אותה לחסדי המושלים שלה באופן כה מוחלט, עד כי יש לרסן את המושלים הללו, בין אם הם מחוקקים או מבצעים, מלהחזיק כלים כאלה... רק במקרים מוגדרים היטב. מכשיר כזה הוא צבא קבע".[20]

אנטי-מיליטריסטים ימניים בארצות הברית מאמינים בדרך כלל כי "מיליציה ערוכה היטב, המורכבת מהעם עצמו, מאומנת לשימוש בנשק, היא ההגנה הטובה והטבעית ביותר של מדינה חופשית", כפי שאמר ג'יימס מדיסון.[21] המונח "ערוכה היטב" המופיע בציטוט הזה ובתיקון השני לחוקת ארצות הברית ביחס למיליציה, נתפס על ידי אנטי-מיליטריסטים לא כ"מוסדר על ידי המדינה" אלא כ"מצויד היטב" ו"במצב תקין", כפי שהיה השימוש הנפוץ במילה "מוסדר" בסוף המאה ה-18.

טיעון אנטי-מיליטריסטי המבוסס על אאוגניקה וגזענות הועלה על ידי דייוויד סטאר ג'ורדן (אנ'), איכתיולוג ונשיא מייסד של אוניברסיטת סטנפורד, שהאמין שהמלחמה הורגת את החברים הטובים ביותר במאגר הגנים, והתנגד בתחילה למעורבות ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה.[22]

אנטי-מיליטריזם ביפן

לאחר מלחמת העולם השנייה חוקקה יפן את החוקה שלאחר המלחמה, אשר קבעה בסעיף 9 כי "מתוך שאיפתם הכנה לשלום בין-לאומי המבוסס על צדק וסדר, מוותרים אנשי יפן לעולם על מלחמה כזכות ריבונית של אומה ועל האיום או השימוש בכוח כאמצעים ליישוב סכסוכים בין-לאומיים".[23] חוקה אנטי-מיליטריסטית כזו התבססה על האמונה שהארגונים הצבאיים של יפן אשמים בדחיפתה של המדינה למלחמת העולם השנייה.

לחוקה היפנית שעליה מבוסס האנטי-מיליטריזם של יפן הוצעו כמה תיקונים, וסעיף 9 בוטל על ידי המפלגה הליברל-דמוקרטית. החקיקה הצבאית היפנית 2015 (אנ') מאפשרת לכוחות ההגנה העצמית של יפן להתנהג יותר כמו צבא קונבנציונלי, ולפרש מחדש את המגבלות החוקתיות.[24] חקיקה זו נתקלה בהתנגדות נחרצת מצד מפלגות האופוזיציה היפניות, במיוחד המפלגה הקומוניסטית היפנית, המתנגדת בתוקף למיליטריזם.[25]

קבוצות אנטי-מיליטריסטיות

ערך מורחב – תנועת שלום

עד לפירוקו, האינטרנציונל השני היה אנטי-מיליטריסטי. ההתנקשות בחייו של ז'ורס ב-31 ביולי 1914 מסמנת את כישלון האנטי-מיליטריזם בתנועה הסוציאליסטית. האיחוד האמריקאי נגד מיליטריזם (אנ') הוא דוגמה לתנועה אנטי-מיליטריסטית אמריקאית שנולדה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, וממנה הוקם האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU) לאחר המלחמה.

ב-1968 חתם בנג'מין ספוק על התחייבות "מחאת מס המלחמה של סופרים ועורכים", בה נשבע לסרב לתשלומי מיסים במחאה על מלחמת וייטנאם. הוא נעצר גם בשל מעורבותו בהפגנות נגד המלחמה שנבעו מחתימתו על המניפסט האנטי-מלחמתי "קריאה להתנגד לסמכות לא לגיטימית" שהופץ על ידי חברי הקולקטיב RESIST (אנ').[26] האנשים שנעצרו במהלך תקרית זו נודעו בשם "חמישיית בוסטון".[27]

חלק מסרבני הגיוס בישראל ובארצות הברית יכולים להיחשב כאנטי-מיליטריסטים או כפציפיסטים.

האינטרנציונל של מתנגדי המלחמה (אנ'), שהוקם ב-1921, הוא רשת בין-לאומית של קבוצות פציפיסטיות ואנטי-מיליטריסטיות ברחבי העולם, המונה כיום 90 קבוצות המסונפות ביותר מ-40 מדינות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטי-מיליטריזם בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ {{{מחבר}}}, pacifism, The Free Dictionary
  2. ↑ {{{מחבר}}}, militarism, The Free Dictionary
  3. ↑ Rochelle Caviness, Reflections of Violence, by Georges Sorel - History in Review, www.historyinreview.org
  4. ↑ טקסטולוגיה, ולטר בנימין על האלימות, באתר טקסטולוגיה, ‏2023-09-02
  5. ↑ וולטר בנימין – לביקורת האלימות, באתר Itay Wagshol's Bundle of writings, ‏2011-01-05 (באנגלית)
  6. ↑ Lars Vinx, Carl Schmitt, Summer 2025, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2025
  7. ↑ Giorgio Agamben, State of Exception, Chicago, IL: University of Chicago Press. (באנגלית)
  8. ↑ Civil Disobedience (1946) - Wikisource, the free online library, en.wikisource.org (באנגלית)
  9. ↑ Anti-militarism in the 19th Century, ‏2014-01-05 (באנגלית)
  10. ↑ About Thoreau: Civil Disobedience | Walden Woods, walden.org
  11. ↑ ARMED CONFLICT
  12. ↑ Elliott, Larry; editor, economics (2011-04-06). "Western countries fail to meet Gleneagles aid pledges". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-09-05. {{cite news}}: |last2= has generic name (עזרה)
  13. ↑ World Military Expenditures, ipb.org
  14. ↑ Global Day of Action on Military Spending, ‏17.4.2012
  15. ↑ MILITARY TOOLS - THE IMPACT OF WEAPONS ON DEVELOPMENT, ipb.org
  16. ↑ War and Economic History, www.joshuagoldstein.com
  17. ↑ "The other assassination that led up to World War I". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). 2014-07-31. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2025-09-05.
  18. ↑ [https://web.archive.org/web/20130812210857/http://coursesa.matrix.msu.edu/~hst306/documents/indust.html Military-Industrial Complex Speech, Dwight D. Eisenhower, 1961], coursesa.matrix.msu.edu
  19. ↑ The Civilian and the Military : A History of the American Antimilitarist Tradition - Paperback, Independent Institute (באנגלית אמריקאית)
  20. ↑ Jefferson on Politics & Government: The Military, famguardian.org
  21. ↑ The James Madison Research Library and Information Center, madisonbrigade.com
  22. ↑ James L. Abrahamson, David Starr Jordan and American Antimilitarism, The Pacific Northwest Quarterly 67, 1976, עמ' 76–87
  23. ↑ "Abe calls for a 'bold review' of Japanese Constitution (Published 2007)" (באנגלית). 2007-05-03. נבדק ב-2025-09-05.
  24. ↑ "Japan Moves to Allow Military Combat for First Time in 70 Years (Published 2015)" (באנגלית). 2015-07-16. נבדק ב-2025-09-05.
  25. ↑ "Japan military legislation changes draw protests". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-08-30. נבדק ב-2025-09-05.
  26. ↑ Chapter 4: The Intellectual, the University, and the State, cognet.mit.edu
  27. ↑ Boston Grand Jury Indicts Five For Working Against Draft Law | News | The Harvard Crimson, www.thecrimson.com
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אנטי-מיליטריזם41877938Q506674

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אנטי-מיליטריזם&oldid=3475483"