אסטלת הניצחון של אסרחדון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אסטלת הניצחון של אסרחדון
מימין בעל מלך חצור, משמאל אושנחורו, בנו של תהרקה שנלקח כשבוי, כורע על ברכיו בתנוחת תחינה

אסטלת הניצחון של אסרחדון היא אסטלה העשויה מדיאבז שהוקמה על ידי המלך האשורי אסרחדון, המנציחה את ניצחונו על המלך המצרי תהרקה בקרב שהתרחש בצפון מצרים העתיקה בשנת 671 לפנה"ס. האסטלה הוקמה בשער העיר שמאל, היום התל זנג'ירלי הויוק, שבאותה עת הייתה בירת פחווה אשורית. האסטלה התגלתה בשנת 1888 על ידי משלחת ארכאולוגית גרמנית של החברה הגרמנית האורינטלית (Deutsche Orient-Gesellschaft), בראשותם של הארכאולוג האוסטרי פליקס פון לושאן (Felix von Luschan) והארכאולוג הגרמני רוברט קולדווי (Robert Koldewey). האנדרטה מוצגת במוזיאון פרגמון בברלין

הקרב הקודם בין שני המלכים התרחש בשנת 674 לפנה"ס. בקרב זה ניצח תהרקה. הקרב התרחש לאחר שתהרקה פשט לאזור הלבנט. בעקבות פלישה זו, נכנס אסרחדון לצפון מצרים, אך נהדף על ידי כוחותיו של תהרקה.

בקרב הנוסף שהתרחש שלוש שנים לאחר מכן, נסוג תהרקה עם צבאו לממפיס. לאחר שממפיס נכבשה, ברח תהרקה לכוש.[1] הכתובת מתארת את ניצחונותיו ואת מה שעשה למלך המצרי ולבני ביתו לאחר הניצחון.

חלק מהכתובת:

אשר לתהרקה מלך מצרים וכוש, מקולל אלוהותם הגדולה, הנחלתי לו מפלה כבדה מאִשְחֻפְּרִ עד מוף עיר מלכותו, מהלך 15 יום, יום יום ללא הפסקה. היכיתיו חמש פעמים בחץ ו (עוד) חץ, מכה שאין לה מרפא. על מוף עיר מלכותו צרתי ולכדתי (אותה) בחצי יום באמצעות מנהרות, פרצים (בחומות), ובסולמות. הרסתי והחרבתי ובאש שרפתי (אותה). את אשת המלך, את נשי ארמונות, את אֻשַנַחֻרֻ, יורש העצר, ויתר בניו ובנותיו, נכסיו ורכושו, סוסיו, בקר וצאן ללא מספר הוצאתי כשלל לארץ אשור. עקרתי את שורש ארץ כוש ממצרים ולא השארתי אחד להלל (אותי). בכל ארץ מצרים מניתי מחדש מלכים, פחות, שרים, פקחי-נמלים, מפקחים ופקידים. (תשלום) קרבנות התמיד לאשור ולאלים הגדולים אדוני שמתי עליהם לעד והטלתי עליהם מס ומנחה לאדנותי (המשתלמים) מדי שנה ללא הפסקה

תרגום מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ [2]

אִשְחֻפְּרִ (אישחוּפרי) המוזכרת בכתובת לא זוהתה על ידי החוקרים. לגבי תהרקה, למרות שאסרחדון מצהיר שהוא הכה את תהרקה "מכה שאין לה מרפא", המשיך תהרקה להציק לשלטון אשור במצרים. אשור שלטה על מצרים התחתונה וממפיס, ותהרקה המשיך לשלוט במצרים העליונה. שנתיים לאחר מכן, בשנת 669 לפנה"ס, מת אסרחדון, ותהרקה כבש את ממפיס, בעקבות כך נלחם אשורבניפל בנו של אסרחדון בתהרקה וכבש את נוא אמון, ותהרקה ברח לנפאטה, שם מת.[3]

תיאור האסטלה

גובהה של האסטלה הוא 3.5 מטר. האסטלה מתארת את אסרחדון עומד בצד שמאל בתנוחה אומרת כבוד. הוא מחזיק בידו השמאלית מוט המשמש כנשק, כשזרועו לצידו במחצית הגוף. ידו הימנית פונה לשורה של סמלים המייצגים את האלים. כל חלקו של התבליט ממותני אסרחדון ומטה מכוסה בכתובת המתארת את ניצחונו.

בחזית המצבה נראה המלך מחזיק באמצעות חבלים המחוברים למוט שבידו השמאלית, שני אנשים קטני קומה. על פי לבושם, זיהו החוקרים את הדמות הגבוהה יותר כבעל הראשון מלך צור שמוזכר בכתובת אחרת של אסרחדון. הדמות הקטנה יותר מבין השניים הוא אושנחורו, בנו השבוי של תהרקה, שחבל קשור לצווארו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ באתר כתובות נהר אל-כלב שבחוף לבנון מוצבת אסטלה המנציחה את ניצחונו של אסרחדון על תרהקה ב-671 לפנה"ס
  2. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים 2003, כתובת 31, עמ' 92 - 93.
  3. ^ עורך: יהודה שיף, עולם התנ"ך - ישעיה, הוצאת דברי הימים הוצאה לאור, 1996-1993, עמ' 98.