אפונסו, דוכס פורטו
| לידה |
ליסבון, ממלכת פורטוגל  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
נאפולי, ממלכת איטליה  | ||||||
| שם מלא | אפונסו אנריקה מריה לואיש פדרו דה אלקנטרה קרלוש אומברטו אמדאו אנטוניו פרננדו מיגל רפאל גבריאל גונזגה פרנסיסקו חאווייר ז'ואאו אוגוסטו ז'וליו ואלפאנדו איגנטיוס דה סקסה-קובורג-גותה וברגנסה, דוכס פורטו | ||||||
| בת זוג | נבאדה סטודי הייז | ||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||
| |||||||
אפונסו, דוכס פורטו (בפורטוגזית: Afonso de Bragança, Duque do Porto; 31 ביולי 1865 - 21 בפברואר 1920) היה אינפנטה פורטוגזי מבית ברגנסה, אשר משנת 1908 ועד לביטול המלוכה הפורטוגזית בשנת 1910 הוא היה הנסיך המלכותי של פורטוגל כיורש של אחיינו, המלך דום מנואל השני.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אפונסו נולד בליסבון ב-31 ביולי 1865, ללואיש הראשון, מלך פורטוגל ולמריה פיה, נסיכת סבויה, בתם של ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה ואדליידה מאוסטריה. לדום אפונסו הייתה קריירה צבאית מרשימה, שבה הגיע לדרגת גנרל, והיה המפקח הכללי של הארטילריה. הרקע הצבאי למופת שלו אפשר לו להיבחר לפיקוד על הכוחות הצבאיים בגואה, בסוף המאה ה-19, כאשר היה, בעת ובעונה אחת, המשנה למלך של הודו. בחודשים הראשונים של 1890 הוא התארס עם מריה ולריה, ארכידוכסית אוסטריה, אך מאוחר יותר היא סירבה להינשא לו, בהשפעת דודתה, הארכידוכסית מריה תרזה מאוסטריה, מהענף המיגליסטי של שושלת ברגנסה.
כאשר נודע לו על איומים על חייו של אחיו, קרלוש, מלך פורטוגל, הוא אימץ לעצמו את ההרגל להתחמש באקדח, בלילה וביום, כשהוא מוכן להגן על משפחתו בכל פעם שיידרש. בנוסף, הוא גם קרא לאחיינו, לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל, לשאת נשק גם כן.
דום אפונסו היה איש הגברות, והיה ידוע בחביבותו, בפשטותו ובאורח חייו. למשל, הוא אהב לשמש ככבאי עם לוחמי האש של אז'ודה ליד ארמון אז'ודה, ואף קיבל תואר מפקד כבוד. הוא גר בארמון אז'ודה עם המלכה האם, מריה פיה, נסיכת סבויה, אחרי מותו של המלך לואיש. (אחיו, המלך, קרלוש, ומאוחר יותר, אחיינו, המלך, מנואל השני, חיו בארמון נסשידאדש בתקופת שלטונם).
דום אפונסו היה גם אספן של דגמי מכוניות, והוא היה אחראי על מרוצי המכוניות הראשונים בפורטוגל, שם היה אחד הנהגים הראשונים. לאחר מהפכת אוקטובר בפורטוגל והכרזת הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה בשנת 1910 יצא אפונסו מחוץ לארצו, תחילה לגיברלטר עם אחיינו, המלך המודח, מנואל השני, ואחר כך לאיטליה עם אמו, המלכה מריה פיה. הוא גר איתה בטורינו, ואחרי מותה עבר לרומא ולבסוף לנאפולי.
נישואיו
אפונסו סבל, כמו אמו, המלכה מריה פיה מסבויה, מהידרדרות בריאותו הנפשית והרגשית לאחר ההתקפה האכזרית על משפחתם בשנת 1908. ב-26 בספטמבר 1917, התחתן אפונסו עם היורשת האמריקאית, נבאדה סטודי הייז, שהייתה כבר גרושה פעמיים. היה זה אירוע בעל משמעות פוליטית, לפחות לאותם מלוכנים פורטוגזים שדבקו בתקווה להחזרת בית ברגנסה לשלטון, שכן היה צורך דחוף במימון משמעותי לכל מהלך של אחיזה בכוח של השלטון.
משנת 1917, הטוען לכתר הפורטוגלי, מנואל השני, התגורר באנגליה עם אשתו, אוגוסטה ויקטוריה, נסיכת הוהנצולרן, אבל לא היו להם ילדים. המלוכנים היו מודאגים מכך שאין יורש לגיטימי לבית ברגנסה, והחרדה שלהם הוכפלה לנוכח הידיעה על נישואיו של אפונסו, בעלי מוניטין מפוקפקים שכאלה.
בפורטוגל נישואים מורגנטיים לא הוכרו, ומשום כך ילדיהם של אפונסו ונבאדה לא יכלו להפוך ליורש החוקי של הכתר הפורטוגלי. כמעט מטריד היה הסיכוי שגם מנואל וגם אפונסו לא יצליחו לייצר יורש. במקרה זה, התובע לכס המלוכה הפורטוגזי יהיה צאצא של מיגל הראשון, המלך האבסולוטיסטי, שב-1834 איבד את זכותו לכתר במהלך המלחמות הליברליות.
דום אפונסו היה הבעל הרביעי של נבאדה סטודי הייז. הם לא יכלו להינשא בטקס דתי באיטליה, שם בחר מלך איטליה, ויטוריו אמנואלה השלישי, כמו האפיפיור, שלא להכיר בתוקף של הנישואים הקודמים ברומא. היא שכנעה את אפונסו להתחתן איתה שוב במלון מדריד, שם ביצע קצין קונסולרי של הרפובליקה הפורטוגזית את הטקס האזרחי, ללא משפחה או ידידים כעדים. יש הסבורים כי הקונסול הפורטוגלי במדריד פעל בשליחות הממשלה הרפובליקנית בשלטון בליסבון, ששמחה לראות את אחד האחרונים מבית ברגנסה עושה כזה דבר לא פופולרי. טקס הנישואין הדתי בוצע לבסוף במדריד ב-23 בנובמבר 1917.
הנסיך ניסה בעבר לקבל את אישור המלך לנישואיו, אבל הוא גילה שאחיינו ושאר בני משפחת המלוכה התנגדו לו בתוקף. לאחר נישואיו קוצצה קצבתו על ידי מנואל השני, ודום אפונסו, שגם נדחה על ידי קרוביו במשפחת המלוכה האיטלקית, החל לחיות בחשש ובמחלות בימיו האחרונים. לבסוף הוא מת לבד בנאפולי ב-21 בפברואר 1920, כאשר רק משרת פורטוגזי אחד נשאר איתו עד הסוף.
אף על פי שתנאי הנישואין המורגנטיים שוללים את בן הזוג שנותר בחיים מלרשת את כל התארים או הזכויות שהן זכויות היתר של משפחת המלוכה, הן אינן שוללות את ירושת הרכוש. בצוואתו השאיר דום אפונסו את כל נכסיו לנבאדה סטודי הייז.
לאחר מותו של מנואל השני (1932), דרשה אלמנתו שהממשלה הפורטוגזית תכיר בזכויותיה בחלק ניכר מנחלות של בית ברגנסה. בעלה כינה אותה יורשו החוקי היחיד בצוואתו האחרונה. מאחר שהנישואין, והרצון, נתבעו במחלוקת משפטית בליסבון, נבאדה נעצרה לרגע קצר לאחר שהגיעה לליסבון לתבוע את הירושה. עם זאת, בסופו של דבר, היא הוכיחה חלק ניכר מהטענה שלה, והיא קיבלה באופן רשמי את הזכות להסיר חפצים רבים של אמנות ומוצרים יקרים מן הארמונות המלכותיים הפורטוגזים.
הדוכסית לשעבר של פורטו בת ה-35 נסעה לפורטוגל מאיטליה עם גופתו של בעלה המנוח, והיא הקימה לכבודו את פנתיאון ברגנסה במנזר סאו ויסנטה דה פורה בליסבון.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
