אפוסטמוס
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
אפוסטומוס[1] היה שר יוני בתקופת בית שני[2].
הסיפור התלמודי
המשנה[3] כוללת את "שריפת התורה על ידי אפוסטומוס" בין חמישה אסונות שאומרים שפקדו את היהודים ביום שבעה עשר בתמוז.
אפוסטמוס שרף את הספר תורה שכתב עזרא שהיה מונח בעזרה, והיה ספר מדויק ביותר שהיה בזמנם, ולכן שריפתו הייתה צרה גדולה, ויש שפירשו ששרף כל ספר תורה שמצא[4].
במבט ראשון הוא עשוי להיות קשור לאחד משני האירועים הבאים:
יוסף בן מתתיהו מספר[5] שבסביבות שנת 50, חייל רומי תפס ספר תורה, ושרף אותו בפומבי, תוך שימוש בשפה גסה ולעגנית. אירוע זה כמעט והביא למהפכה; אך הנציב הרומי ונטידיוס קומאנוס פייס את האוכלוסייה היהודית על ידי עריפת ראשו של העבריין.
האירוע השני של שריפת התורה, שהתרחש בזמן רדיפות אדריאנוס, מסופר בספרי. רבי חנניה בן תרדיון, נעטף בספר תורה ונשרף[6][דרושה הבהרה].
בהקשר לכך, "פילוסוף" מסוים מוזכר כמי שהיה התליין של חנניה. נסיבות מסוימות מעניקות סבירות לרעיון שהשם הוא שיבוש. על פי התלמוד הירושלמי[7], אפוסטומוס שרף את התורה במעבר הצר של לוד (או, כפי שדיווח אחר מספר, בטרלוסה, שכנראה לא הייתה רחוקה מלוד); וידוע שחנניה היה אחד מ"קדושי לוד". יתר על כן, מסורת מאוחרת יותר[8] נותנת את תאריך מותו של חנניה בכ"ז בתמוז - הפרש של כמה ימים בלבד מהתאריך שיועד לפשע של אפוסטומוס.
המשנה המוזכרת מוסיפה את האמירה הבאה לתיאורה על שריפת התורה: "והעמיד צלם בהיכל". על פי גירסא זו המשנה מתפרשת כדעה בירושלמי[9] הסוברת שאפוסטמוס העמיד את הצלם, בשונה מן הגרסה המופיעה בספרים "הועמד", הסוברת כדעה שנייה בירושלמי שמדובר על האלילים שהציב מנשה בקודש[10], יש שתמהו[11] על הגירסא השניה שלא סביר שהתייחסות לחילול המקדש על ידי מנשה שהיה בבית ראשון, תירשם לאחר שריפת התורה על ידי אפוסטומוס שהיה בבית שני. התלמוד הבבלי מכיר רק את הגרסה "העמיד" במשנה, כפי שמוכיחה הערת הגמרא[12], לפיה "השיקוץ המשומם", שעליו מדבר דניאל[13], נקשר לפסל שהועמד בבית המקדש. בביטוי זה ניתן להתייחס רק לפסל של זאוס אולימפיוס שהקים אנטיוכוס אפיפנס[14].
שם נוסף לאנטיוכוס אפיפנס
הקריאה המצויה ברש"י[15] ובכתב היד של מינכן נלקחה בפשטות מהתלמוד הירושלמי. אך האמירה בתלמוד הבבלי, שמקור המשנה בנוגע לאפוסטומוס הוא גמרא (מסורת), מראה שלפי המסורות הבבליות, לא ניתן למקם את תאריך אפוסטומוס מאוחר יותר מתקופת המכבים, שכן "גמרא" היא מונח טכני המשמש בתלמוד לציון אמרות תנאיות הקשורות לאירועים או חוקים מקראיים שאינם מוזכרים ולא נרמזים בכתובים, בניגוד לאלה הנגזרים מהטקסט המקראי. אם כן, קשה להניח שמדובר בצלם שעמיד מנשה, שהעמדתו מפורשת בפסוקים[16], או לאירוע שהתרחש קרוב לזמן כתיבת המשנה - עליו לא היה נאמר המונח "גמרא".
לפיכך נטען כי אפוסטומוס חייב להשתייך לתקופה שאליה היו קיימים גם מקורות כתובים שהיו ידועים למוסרי התלמוד, כאשר הגבול המאוחר ביותר הוא התקופה המכבית; וכיוון שהוכח כי יש להוציא את התקופה שלפני המכבית ואת התקופה המקראית, נובע מכך שאפוסטומוס לא היה אחר מאשר אנטיוכוס אפיפנס, עליו ידוע, יתר על כן, גם ממקורות אחרים, שהוא הציב פסל בבית המקדש.
יש אם כן להתייחס לאפוסטומוס ככינוי לאנטיוכוס אפיפנס. למעשה, שמו שונה אפילו על ידי סופרים פגאניים ל"אפימנס" = "המשוגע". כפי שסופר במקבים א'[17], ספרי תורה נשרפו במהלך הרדיפות של אנטיוכוס אפיפנס.
משמעות השם
משמעות השם "אפוסטומוס" אינה ברורה. אוואלד (בספרו "היסטוריה"), בהתייחסו לקטעים מסוימים בתנ"ך ובספרים החיצוניים[18], בהם ישנה התייחסות לפיו המתרברב של אנטיוכוס אפיפנס, גוזר את "אפוסטומוס" מהמילים αἰπύς ("גדול") ו-στόμα ("פה"). הכינוי "פה גדול" בהחלט מתאים, אך αἰπυς היא מילה נדירה, המשמשת רק בשירה.
סביר יותר אולי שגיזרתו של יסטרוב היא הגרסה של "אפוסטומוס" מ-ἐπιστομίζω (לסתום, או לסתום את הפה) ו-ἐπιστίμος ("כל מה שסותם את הפה"), אשר עשויה להיות קשורה לביטוי התלמודי ("עפרא לפומיה"), הנאמר בתלמוד על אדם שדיבר בצורה בוטה נגד אלוקים[19].
זיהויים נוספים
מרקוס יסטרוב מציע[20] שמדובר בשיבוש של ἀπόστολος ("שגריר"), ומתייחס לשליח עליו מדובר לפי הצעה זו, השם מתייחס לשליח שמוזכר בספר מקבים ב'[21], כמי שחילל את המקדש.
הוכשטדטר רואה ב"אפוסטומוס" צורה פגומה של ἀποστάτης ("כופר") ומזהה אותו עם הכהן הגדול אלקימוס.
שוורץ ודרנבורג רואים ב"אפוסטומוס" את שמו של החייל הרומי אליו התייחס יוספוס. שמו של החייל ששרף את ספר התורה היה סטפנוס, אשר, מכיוון שנכתב בעברית, ייתכן שהשתבש.
בריל מקשר אותו עם קורנליוס פאוסטוס, אשר תחת פומפיוס היה הראשון שטיפס על חומת ירושלים.
הלברשטאם סבור[22] כי "אפוסטומוס" הוא התעתיק העברי של השם הלטיני "פאוסטינוס", וכי השם, יתר על כן, קשור ליוליוס סוורוס, ששמו היה פאוסטינוס, אשר ביצע את הפשע המתואר במשנה כאשר נשלח על ידי אדריאנוס לדכא את מרד בר כוכבא, ובמקרה כזה, הצבת פסל במקדש תצטרך להתפרש כמתייחסת לחנוכת מקדש של זאוס על הקרקע המקודשת של המקדש.
הערות שוליים
- ↑ פוסטמוס, אפוסטמוס, אפוסטומוס
- ↑ פירוש רבי עובדיה מברטנורא, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'
- ↑ תענית ד ו
- ↑ תפארת ישראל, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'
- ↑ קדמוניות היהודים, ספר כ׳, פרק ה׳, פסקה ד׳, מלחמת היהודים, ספר ב׳, פרק י״ב, פסקה ב׳.
- ↑ ספרי דברים, פרשת האזינו, פיסקא ש"ז
- ↑ ירושלמי תענית, פרק ד', עמוד 68 טור ג' ואילך
- ↑ תוספות שנוספו למסכת מגילת תענית במהדורת נויבאואר, בתוך הספר Medieval Jewish Chronicles, כרך ב', עמוד 24.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', דף 68 טור ד'
- ↑ מלכים ב', פרק כ״א, פסוק ז׳ - "וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת..."
- ↑ גבורות ארי תענית כו: דה' העמיד
- ↑ תענית כח עמוד ב
- ↑ דניאל, פרק יב פסוק יא
- ↑ נמצא במאמר של היינריך גרץ בשם "Dauer der Hellenisirung" – "משך ההתייוונות", שבו גרץ דן בהתפשטות התרבות ההלניסטית והשפעתה על היהודים. בתוך Jahresbericht of the Breslau Seminary, 1864 – הדו"ח השנתי של הסמינר התאולוגי בברסלאו, שנת 1864.
- ↑ רש"י תענית כו: ד"ה "והועמד צלם בהיכל": שהעמידו מנשה... כדמפורש בתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי וגו' (ישעיהו סו).
- ↑ מלכים ב כא ז: "וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם"
- ↑ פרק א', פסוק נ"ו
- ↑ דניאל פרק ז׳, פסוק ח׳, שם פסוק כ', שם פרק ח׳, פסוק כ״ג, שם פרק י״א, פסוק ל״ו, מקבים א', פרק א', פסוק כ״ד
- ↑ תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א
- ↑ Marcus Jastrow, Dictionary of the Targumim, Talmud Babli, Yerushalmi, and Midrashic Literature. המילון פורסם בפילדלפיה בשלהי המאה ה־19, ומהווה כלי יסוד בחקר לשון חז"ל. אפשר לעיין במילון דרך Jastrow Dictionary on Sefaria או דרך Tyndale Archive.
- ↑ פרק ו', פסוקים 1–2
- ↑ בדומה לזה הביא בספר שערי תורת ארץ ישראל עמוד 297
אפוסטמוס41463085Q4780722