אפוריזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אָפוֹרִיזְםיוונית: ἀφορισμός aphorismos, "תיחום". בהגדרת האקדמיה ללשון העברית: מֵימְרָה), הוא אימרה תמציתית המביעה אמת כללית, עקרון או אבחנה פקחית אשר נאמר או נכתב באופן לקוני וקליט. השימוש במונח נעשה לראשונה בחיבורו של היפוקרטס האפוריזמים.

המשפט הראשון מעבודתו הוא:

החיים קצרים, ארוכה האומנות, הזדמנות חומקת, נסיון מטעה, שיפוט קשה.

המונח יושם בהמשך לעקרונות מדעי הטבע ולאחר מכן לעקרונות פילוסופיים, מוסריים, וספרותיים. שימוש מודרני לאפוריזם הוא בדרך כלל אמירה או טענה תמציתית המבטאת אמת סובייקטיבית, או הבחנה באופן קצר וחכם.

דוגמה מפורסמת היא:

כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין.

לורד אקטון

בפילוסופיה ובספרות

לאוסף של אפוריזמים, ידוע לעיתים גם כספרות חכמה, היה משקל חשוב במערכת הערכים של מספר תרבויות בעבר כגון, כתבי הסוטרא בהודו, החדית' באסלאם. אפוריזם מהווה חלק חשוב גם בכתביהם של סופרים מודרניים לדוגמה הפתגמים ההולנדיים של פיטר ברויגל האב. האוסף הידוע של אפוריזמים שייך לארסמוס מרוטרדם. בנוסף ידועות עבודותיהם של בלז פסקל, פרנסואה דה לה רושפוקו, ניטשה[1] וויטגנשטיין.

בחברה

בתרבויות רבות יש חכמים או גיבורי תרבות אשר מייחסים להם את האפוריזם. דוגמאות לכך הן: שבעת חכמי יוון, וקונפוציוס. כמו כן, נהוג לצטט באופן שגוי או באופן הפוך אפוריזם לשם הומור. לדוגמה ביצירותיהם של פ. ג. וודהאוס, טרי פראצ'ט ודאגלס אדמס יש משחקי מילים המשנים את משמעות האפוריזמים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ החל מספרו אנושי, אנושי מדי
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0