אפיו
אָפְּיוּ, (לאדינו: Apiu), הוא סוג של מתאבן ספרדי יהודי מתפוצות הבלקנים ואסיה הקטנה העשוי משורש סלרי וגזר ומוגש קר. נהוג להגיש את המתאבן לפני ארוחת חגי שלוש הרגלים.
אטימולוגיה
המילה אפיו היא שיבוש של המילה אפיום (Apium), שהיא המינוח הספרדי לסלרי. עם זאת סביר להניח שהמאכל שאול ממתאבן טורקי עות'מאני, שהכיל ירקות נוספים ובכלל זה לבבות ארטישוק[1]. במהלך המאה ה-19 חלה נסיגה משמעותית במצבם הכלכלי של יהודי הבלקן בכלל ואזורי בולגריה ומקדוניה בפרט, אשר חפף לתהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית. היהודים חיו בעוני ודלות וכפי שאירע בקהילות יהודיות רבות באירופה, רכשו את מוצרי המזון הזולים והנפוצים ביותר וכך התבסס המאכל על שורש הסלרי והגזר[2]. יהודי הבלקן אשר שימרו דורות ארוכים את שפת הלאדינו כינו את המתאבן על שם המרכיב המרכזי שלו.
הכנת המאכל
ההכנה מתבססת על אידוי פרוסות של שורש סלרי וגזר בתבלון מגוון המתאים לייעודה של המנה, בדרך כלל עשבי תיבול ומיץ לימון או חומץ.
הערות שוליים
- ^ ראו כותרת המתכון המצורף ותוכנו, באתר 2eat.co.il.
- ^ קשלס, חיים, דורות הראשונים, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 59.
