אפקט הזרקור
אפקט הזרקור ב(אנגלית: Spotlight effect) היא הנטייה של האדם להאמין שאנשים אחרים שמים לב להופעתו והתנהגותו, יותר מכפי שקורה בפועל. האדם נוטה לראות עצמו במרכז הבמה, ולכן גם מפריז בהערכת תשומת הלב של אנשים אחריו אליו.[1] המונח נטבע לראשונה על ידי הפסיכולוג תומאס גילוביץ'.[1]
הסיבה לאפקט הזרקור היא הנטייה לשכוח שלמרות שהאדם הוא מרכז העולם של עצמו, הוא אינו המרכז של כל אחד אחר. לכן, הערכה מדויקת של כמה שאחרים שמים לב אינה תופעה שכיחה. נטייה זו בולטת במיוחד כאשר עושים משהו לא טיפוסי. למשל, במחקר המקורי של גילוביץ' ואח' ביקשו מהסטודנטים להיכנס לכיתה כשהם לובשים חולצה עם הדפס מביך. הסטודנטים חשו מבוכה רבה שביצעו זאת ושיערו כי מחצית מחבריהם לכיתה יבחינו בחולצה, אך בפועל רק 23% הבחינו בה. מחקר זה הוא אחד ממחקרים רבים שמראים כי אין הלימה בין מה שאנשים חשים לבין מה שקורה בפועל.[1]
אפקט הזרקור קשור לכמה תופעות חברתיות ופסיכולוגיות. בין אלה ניתן למצוא את התופעה המכונה הטיית העיגון, אפקט הקונצנזוס השגוי, אשליית השקיפות, ואפקט ההתייחסות העצמית.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Thomas Gilovich, Victoria Husted Medvec, Kenneth Savitsky, The spotlight effect in social judgment: An egocentric bias in estimates of the salience of one's own actions and appearance., Journal of Personality and Social Psychology 78, 2000, עמ' 211–222 doi: 10.1037/0022-3514.78.2.211
