אשליית השקיפות
אשליית השקיפות (באנגלית: Illusion of transparency) היא הנטייה של האדם להגזים ביכולתו של האחר לקרוא את מצבו הפנימי. האשליה בולטת ברך כלל אצל דוברים בפני קהל.[1] היא עשויה להיות מוגברת על ידי אפקט הזרקור. ביטוי נוסף של אשליית השקיפות, המכונה לעיתים אשליית השקיפות של הצופה, היא הנטייה של האדם להעריך יתר על המידה עד כמה הוא מבין את מצבם הפנימי של אחרים.[1]
במחקר של גילוביץ' ואח' הושיבו חמישה נבדקים במעגל, וכל אחד בתורו סיפר סיפור. אחד שיקר ויתר הארבעה אמרו אמת. כל אחד מהמשתתפים דוברי האמת התבקש לקבוע מי הוא השקרן, והשקרן התבקש להעריך את מספר המשתתפים שינחשו נכון שהוא זה ששיקר. בסיבוב הבא התחלף השקרן וכך נערכו חמישה סיבובים כשכל אחד מהמשתתפים סיפר בתורו סיפור שקרי. התוצאות הראו, שהשקרנים העריכו הערכת יתר את ההסתברות שיתגלו (48.8%) לעומת רמת גילוי הפועל שהייתה 25.6%, שאינה שונה מהניחוש האקראי של 25%.[2] בשני שחזורים של המחקר, שנועדו לבחון הסברים חלופיים לממצאים, התקבלו תוצאות דומות.[3]
חרדה ראשונית בדיבור בפני קהל עלולה לגרום ללחץ, משום שהדובר עשוי להרגיש "שקוף" למאזינים. תפיסה שגויה זו עלולה לגרום לדובר להתנהגות מפצה, דבר אשר יגרום לו להרגיש אפילו "שקוף" יותר לקהל, והלחץ יתגבר בלולאת משוב. מודעות לגבולות התפיסה של אחרים ו/או משוב סדיר ומיידי, ינטרלו את ההטיה. תחושת השקיפות תפחת, והביטחון של הדובר ביכולתו גובר.[3]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Christopher Ireland, Apprehension felt towards delivering oral presentations: a case study of accountancy students, Accounting Education 29, 2020-05-03, עמ' 305–320 doi: 10.1080/09639284.2020.1737548
- ^ Thomas Gilovich, Kenneth Savitsky, Victoria Husted Medvec, The illusion of transparency: Biased assessments of others' ability to read one's emotional states., Journal of Personality and Social Psychology 75, 1998, עמ' 332–346 doi: 10.1037/0022-3514.75.2.332
- ^ 3.0 3.1 Kenneth Savitsky, Thomas Gilovich, The illusion of transparency and the alleviation of speech anxiety, Journal of Experimental Social Psychology 39, 2003-11, עמ' 618–625 doi: 10.1016/S0022-1031(03)00056-8
