אפקט חדירות ואצירה מוגברת
אפקט חדירות ואצירה מוגברת (EPR = enhanced permeability and retention) הוא התכונה של רקמה סרטנית לקלוט מקרו-מולקולות בגדלים מסוימים, בדרך כלל ליפוזומים וננו-חלקיקים, הרבה יותר מאשר רקמות נורמליות. התופעה מוסברת בכך שעל מנת לגדול במהירות, תאים סרטניים יוצרים הרבה כלי דם לספק להם את התזונה הנדרשת להם לגדילה. כלי דם אלו פגומים במבנה שלהם, באופן שמאפשר חדירה קלה יחסית של מקרו-מולקולות לתוכם. כלי דם אלו מצופים בתאי אנדותל עם חורים רחבים, נעדרי שכבת שריר חלק השכבה, או עם קולטני אנגיוטנסין II לקויים. יתר על כן, רקמות סרטניות בדרך כלל נעדרות ניקוז לימפטי יעיל.
האפקט מנוצל בשיטות של שיגור תרופות להובלת תרופות בתוך ליפוזומים ונשאים אחרים אל רקמות סרטניות. האפקט גם משמש להובלת צבענים לרקמות סרטניות לצורך דימות גידולים סרטניים[1].
התופעה מופיעה במקרו-מולקולות הגדולות מ 40-50kDa ומביאה להצטברות של פי 10-200 מקרו-מולקולות ברקמה סרטנית מאשר ברקמה רגילה. המקרו מולקולות נשארות ברקמה הסרטנית לזמן ממושך שיכול להיות מעל 24 שעות[2].
היסטוריה
האפקט זוהה בשנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי הירוהי מיידא וצוותו שגילו הצטברות רבה של מקרו-מולקולות באתרים של גידולים סרטניים ועשו ניסויים לבחינת האפקט בגדלים שונים של מולקולות[3].
הערות שוליים
- ^ אנה אישצ'וק, זיהוי סרטן המעי הגס באמצעות פורמולציות למעי הגס במתן פומי מבוססים על IR-783, פברואר 2014, עמ' 7
- ^ Yin H, Liao L, Fang J, Enhanced Permeability and Retention (EPR) Effect Based Tumor Targeting: The Concept, Application and Prospect, JSM Clin Oncol Res 2(1): 1010, 2014
- ^ Yasuhiro Matsumura and Hiroshi Maeda, A New Concept for Macromolecular Therapeutics in Cancer Chemotherapy: Mechanism of Tumoritropic Accumulation of Proteins and the Antitumor Agent Smancs1, [CANCER RESEARCH 46, 6387-6392, December 1986
