אקרנופלן מסדרת לון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אקרנופלן לון
Ракетный корабль-экраноплан проекта 903 «Лунь»
אקרנופלן מסדרת לון ב-2021
אקרנופלן מסדרת לון ב-2021
מאפיינים כלליים
מדינת מקור ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
יחידות שיוצרו 1
ממדים 
אורך 73.8 מ'
גובה 19.2 מ'
מוטת כנפיים 44 מ'
משקל מטען מרבי 94 טון
משקל המראה מרבי 380 טון
ביצועים 
מהירות שיוט 450 קמ"ש
מהירות מרבית 550 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 2,000 ק"מ
חימוש 
תותחים זוג תותחי PI-23 בקוטר 23 מ"מ
טילים 6 משגרי רקטות P-270 מוסקיט
הנעה 
8 מנועי Kuznetsov NK-87

אקרנופלן לוןרוסית: Лунь, סיווג סובייטי: פרויקט 903)[1] הוא האקרנופלן היחיד שזכה להיכנס לשירות מבצעי בתור ספינת מלחמה, במסגרת שייטת הים הכספי של הצי הסובייטי. האקרנופלן תוכנן על ידי רוסטיסלב אלכסייב בשנת 1975, ושירת בצי הסובייטי ולאחר מכן בצי הרוסי משנת 1987 ועד סוף שנות ה-90.[2][3]

האקרנופלן טס באמצעות עילוי הנוצר על ידי אפקט הקרקע, אשר פועל על כנפיו הגדולות כאשר הוא נמצא בגובה של כ-4 מטרים מעל פני הים. על אף הדמיון למטוסים קונבנציונליים, אקרנופלאנים כמו ה"לון" אינם מסווגים כמטוסים, מטוסי ים, רחפות או סנפיריתות, אלא ככלי שיט לפי הארגון הימאות הבין-לאומי, בשל השימוש באפקט הקרקע המאפשר תנועה בסמוך לפני המים.[4]

אפקט הקרקע מתרחש כאשר כלי הטיס טס בגובה נמוך מאוד מעל פני הים או הקרקע, מה שמפחית את הגרר על ידי מניעת היווצרות מערבולות קצה כנף. תופעה זו אינה מתרחשת בגבהים גבוהים.[5][6]

פירוש השם "לון" (Лунь) מהשפה הרוסית הוא זרון.[7]

עיצוב ופיתוח

האקרנופלן בקספייסק, רוסיה, בשנת 2010
דגם מוקטן של אקרנופלן סדרת לון המוצג במוזיאון

אקרנופלן סדרת לון היה אקרנופלן שפותח על בסיס אב-הטיפוס אקרנופלן KM, אשר זכה לכינוי מפלצת הים הכספי.

האקרנופלן סדרת לון הופעל על ידי 8 מנועי Kuznetsov NK-87 טורבו-פאן שהותקנו על קנארדים קדמיים, כאשר כל אחד מהם ייצר 127.4 קילו-ניוטון של דחף. הוא היה בעל גוף סירת מעופף עם לוח סטייה גדול בתחתיתו, שנועד לספק "שלב" להמראה.[7] היה לו מהירות שיוט מקסימלית של 550 קמ"ש.[3]

הוא היה מצויד ללוחמה נגד קרקע, ונשא את הטיל המונחה P-270 מוסקיט. 6 משגרי רקטות P-270 מוסקיט הותקנו ב-3 זוגות על פני השטח הגבי של גוף המטוס עם מערכות מעקב מתקדמות שהותקנו באף ובזנב.[8]

הדגם היחיד של סוג זה שנבנה עד תום היה MD-160, שנכנס לשירות בשייטת הים הכספי ב-1987. הוא יצא משירות בסוף שנות ה-90 ואוחסן בבסיס חיל הים הרוסי בים הכספי בקספייסק עד לשנת 2020.[3][9][10]

האקרנופלן השני מסוג לון נבנה באופן חלקי בסוף שנות ה-80. במהלך בנייתו, הוא עוצב מחדש כבית חולים שדה נייד שניתן לפריסה מהירה לכל מקום חופי או ימי. שמו היה "ספסטל" (תרגום: "מציל"). בעקבות קריסת ברית המועצות ב-1991 וביטול המימון הצבאי, הופסקה בניית הכלי השני.[4][11] נכון לשנת 2021, ה"ספסטל" שבנייתו לא הושלמה מאוחסן ליד נהר הוולגה במתחם תעשייתי ישן בעיר ניז'ני נובגורוד שבמרכז רוסיה.[12]

העיצוב של ה"לון" כלל כמה חסרונות. אחד מהם היה שבעוד שהאפקט הקרקעי אפשר לו לטוס בגובה נמוך, כדי לנצל את האפקט הוא היה צריך לטוס בגובה נמוך של 1.5-3.0 מ' מעל המים בגלל מוטת הכנפיים הקצרה, ולכן לא יכול היה לטוס כאשר הים היה גלי במידה כלשהי או בכלל מעט סוער. חסרון נוסף היה שהאקרנופלן תוכנן רק לנצל את עקרון האפקט הקרקעי, ולכן לא היה יכול לעלות לגבהים גבוהים יותר. הדרישה למים רגועים לפעולה, והיכולת המוגבלת לטוס מעליהם כאשר הם לא רגועים, הגבילה מאוד את מקומות הפריסה שלו.[13]

מבצע גרירה ב-2020

ב-31 ביולי 2020, האקרנופלן MD-160 מסדרת לון נגרר מבסיס חיל הים בקספייסק, במטרה להציג אותו בסופו של דבר לציבור בדרבנט, דאגסטן, בפארק הפטריוט המתוכנן, מוזיאון ופארק שעשועים משולב שיציג ציוד צבאי סובייטי ורוסי.[14][10] מבצע הגרירה כלל את השימוש בפונטונים גומי, שלושה ספינות גרירה ושתי ספינות מלוות, והיה אמור לעבור 100 ק"מ אם המבצע היה הושלם.[15] עם זאת, במהלך הגרירה האקראנופלן נתקע בחוף, קרוב ליעד המתוכנן.

הצוות שניהל את מבצע הגרירה לא הצליח להעביר את הכלי הענק, ולכן האקרנופלן אובטח ונשאר בחוף תוך כדי שהיו ערוכים לתכנן כיצד להמשיך את המעבר לפארק הפטריוט בדגאסטן. בינתיים, הכלי יוצא הדופן החל למשוך תשומת לב מהתקשורת, צופים ואורחים בלתי מורשים, עוד לפני שהפארק הוקם.[14][16] דו"ח אחד שפורסם באוגוסט 2020 ציין שהמטוס, שהיה חשוף לגלים באזור החוף, התחיל לספוג מים לתוכו.[17] העברת כלי השיט ליבשה מעבר לאזור הגלישה תבטל את האפשרות שפעולת גלים מוגברת במהלך סופות עלולה לפגוע בגוף הספינה.

בדצמבר 2020, מבצע חילוץ מוצלח הוביל להוצאה של האקרנופלן מהמים, ראשו פונה קדימה, והזנב מצא את עצמו במרחק של 20–30 מ' מהים, כפי שנראה בתמונות לוויין.[18] האקרנופלן נגרר לחוף ב-30 בדצמבר 2021.[19]

מפעילים לשעבר

ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות

מפרט

קונספט של האקרנופלן סדרת לון בטיסה

מפרט האקרנופלן לון:[20]

מאפיינים כלליים:

  • צוות: 15 אנשים (6 קצינים, 9 נגדים)
  • קיבולת: 137 טון
  • אורך: 73.8 מטרים
  • מוטת כנפיים: 44 מטרים
  • גובה: 19.2 מטרים
  • שטח כנף: 550 מ"ר
  • משקל ריק: 286,000 ק"ג
  • משקל המראה מרבי: 380,000 ק"ג
  • הנעה: 8 × מנועי Kuznetsov NK-87 טורבופן, כל אחד עם דחף של 127.4 קילו-ניוטון (28,600 ליברות-כוח)

ביצועים:

  • מהירות מרבית: 550 קמ"ש (340 מייל לשעה, 300 קשר)
  • מהירות שיוט: 450 קמ"ש (280 מייל לשעה, 240 קשר) בגובה 2.5 מטרים (8 רגל)
  • טווח: 2,000 ק"מ (1,200 מייל, 1,100 מייל ימי)
  • סייג רום: 5 מטרים (16 רגל) באפקט קרקע

חימוש:

  • תותחים: שני תותחי 23 מ"מ Pl-23 בצריח זנב כפול ושני תותחי 23 מ"מ Pl-23 בצריח כפול מתחת לצינורות הטילים הקדמיים
  • טילים: שישה משגרים של טילים נגד ספינות מדגם P-270 מוסקיט Sunburn.

הערות שוליים

  1. "Small Missile Ship-Ekranoplan - Project 903". russianships.info. ארכיון מ-2 באוקטובר 2024. נבדק ב-24 בנובמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  2. Shukla, Vikas (9 בספטמבר 2015). "Russia Revives Its Soviet-Era Ekranoplan Project". ValueWalk. אורכב מ-המקור ב-15 בנובמבר 2015. נבדק ב-10 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Johnson, Robert; Rosen, Armin. "Here's The Astonishing Hovercraft That The Soviets Could Have Used To Invade Western Europe In The 80s". Business Insider. ארכיון מ-21 בספטמבר 2015. נבדק ב-10 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 Liang Yun; Alan Bliault; Johnny Doo (3 בדצמבר 2009). WIG Craft and Ekranoplan: Ground Effect Craft Technology. Springer Science & Business Media. pp. 436–. ISBN 978-1-4419-0042-5. {{cite book}}: (עזרה)
  5. Cui, E.; Zhang, X. (2010). "Chapter 18 Ground Effect Aerodynamics" (באנגלית). {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  6. "Here's a Closer Look at the Soviet Navy's 1987 Lun-Class Ekranoplan". interestingengineering.com (באנגלית אמריקאית). 4 באפריל 2017. ארכיון מ-2 באוקטובר 2024. נבדק ב-31 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 Flying Magazine, 1994-07. (באנגלית)
  8. Ashley Hollebone (31 במרץ 2012). The Hovercraft Story. History Press Limited. pp. 33–. ISBN 978-0-7524-8512-6. {{cite book}}: (עזרה)
  9. Norman Ferguson (1 באפריל 2013). The Little Book of Aviation. History Press Limited. pp. 102–. ISBN 978-0-7524-9285-8. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ 10.0 10.1 Cenciotti, David (10 באוגוסט 2020). "Take A Look At These Incredible Shots Of The Russia's Sole Completed Lun-Class Ekranoplan". The Aviationist. ארכיון מ-6 באוקטובר 2020. נבדק ב-11 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  11. Fast Ferry International. High-Speed Surface Craft Limited. 2003.
  12. Satellite view of uncompleted Lun-class ekranoplan in Nizhny Novgorod, Russia (אורכב 22.03.2023 בארכיון Wayback Machine) via Google Maps. Retrieved 25 July 2021.
  13. Katz, Justin (27 במאי 2022). "DARPA's revolutionary seaplane wants to change how the Pentagon hauls cargo]". Breaking Defense. US. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 14.0 14.1 Ros, Miquel (22 באוקטובר 2020). "The 'Caspian Sea Monster' rises from the grave". CNN. ארכיון מ-23 באוקטובר 2020. נבדק ב-23 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  15. Ros, Miquel (22 אוקטובר 2020). "The 'Caspian Sea Monster' rises from the grave". CNN. ארכיון מ-23 אוקטובר 2020. נבדק ב-23 אוקטובר 2020.
  16. Chapple, Amos (11 באוגוסט 2020). "Belly Of The Beast: Illicit Photos From Inside The Soviet Ekranoplan". Radio Free Europe/Radio Liberty. ארכיון מ-18 ביולי 2021. נבדק ב-27 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  17. Sutton, H. I. (11 באוגוסט 2020). "Russian Navy's Mighty 'Ekranoplan' May Have Been Wrecked". Forbes. ארכיון מ-10 בפברואר 2022. נבדק ב-27 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  18. "Satellite view of beached Lun ekranoplan". ארכיון מ-23 באפריל 2022. נבדק ב-23 באפריל 2022 – via Google Maps. {{cite web}}: (עזרה)
  19. Ros, Miquel (22 באוקטובר 2020). "The 'Caspian Sea Monster' rises from the grave". CNN (באנגלית). ארכיון מ-3 בינואר 2022. נבדק ב-15 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  20. van Optal, Edwin. "Lun". Netherlands: The WIG Page. pp. The WIG Page Datasheet no. 26. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2012. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אקרנופלן מסדרת לון בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אקרנופלן מסדרת לון41201969Q1506936