ארווין גווידו קולבנהייר
 | |
| ארוין גווידו קולבנהייר סביב 1920 | |
| לידה |
30 בדצמבר 1878 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 1962 (בגיל 83) מינכן, גרמניה |
| פעילות בולטת | סופר, משורר ומחזאי שתמך במשטר הנאצי בגרמניה |
אֶרְוִין גְוִידוֹ קוֹלְבֶּנְהַיֶר (בגרמנית: Erwin Guido Kolbenheyer; 30 בדצמבר 1878 – 12 באפריל 1962) היה סופר, משורר ומחזאי אוסטרי. מאוחר יותר, כשהתבסס בגרמניה, הוא השתייך לקבוצת סופרים שכללה אנשים כמו הנס גרים (אנ'), רודולף גאורג בינדינג (אנ'), אמיל שטראוס (גר'), אגנס מיגל (אנ') והאנס יוהסט (אנ'), שכולם תמכו בנאציזם. הוא היה מועמד לפרס נובל לספרות חמש פעמים.[1]
תחילת חייו
קולבנהייר היה פולקסדויטשה מהחלק ההונגרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד בבית ספר בבודפשט לפני שהמשיך את לימודיו בקרלסבאד ובווינה.[2] קולבנהייר למד פילוסופיה, פסיכולוגיה וזואולוגיה באוניברסיטת וינה וקיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1905. הוא הפך לפרילנסר והגיע להתמחות ברומנים היסטוריים שהתאפיינו בקיבעון שלהם עם נושאים גרמניים.[2] ב-1908 פרסם את "אמור דאי" (Amor Dei), רומן על חייו והגותו של הפילוסוף היהודי-הולנדי ברוך שפינוזה, שפרסם את קולבנהייר. קולבנהייר פרסם אנתולוגיה של שיריו תחת הכותרת Der Dornbusch brennt (כלומר הסנה הבוער) בשנת 1922. בין השנים 1917 ל-1925 הוא כתב את יצירותיו המפורסמות ביותר, טרילוגיית רומנים על פאראצלסוס. בספרים אלה חקר קולבנהייר את התפיסות של תנועת הפולקיזם שרווחו באותה תקופה על ידי הצגת הגיבור שלו כארכיטיפ של הגזע הנורדי (אנ') הנאבק נגד ניוון גזעי וחוסר מוסריות.[3] בשנת 1929 הוא פרסם את "Heroische Leidenschaften" (כלומר תשוקות הרואיות), דרמה על האסטרונום האיטלקי ג'ורדנו ברונו. לאחר שהתיישב בקרב גרמנים מחבל הסודטים (אנ'), התגבשו עמדותיו הימניות של קולבנהייר והוא החל להקדים רעיונות רבים של הנאציזם, בעיקר בעבודה התאורטית שלו Die Bauhütte ("צריף הבנייה", 1925), שניבאה התרחקות מהמסורת היהודית-נוצרית כמקור. של הישועה הגרמנית.[2] יצירה זו זוהתה כאחת ההשפעות העיקריות על הספר המיתוס של המאה העשרים (אנ') של אלפרד רוזנברג. במילותיו של קולבנהייר עצמו הנמען של ספרו "Bauhütte" הוא "המצפון הפילוסופי... של הגזע הלבן" שאותו רצה לעורר. מתנגד חריף לפוליטיקה השמאלנית, הוא הצטרף לווילהלם שפר (אנ') בפרישה מהאקדמיה לאומנויות של ברלין (אנ') ב-1931 בשל מה שהוא ראה כתמיכתה בפעילותם של היינריך מאן ואלפרד דבלין.[4]
נאציזם
הוא המשיך לכתוב תחת הנאצים, כולל לשבח את אדולף היטלר בשיר ולהגן על שרפת ספרים בגרמניה הנאצית, כמו גם לכתוב רומנים מלחמתיים פרו-נאציים כמו Karlsbader Novellen 1786 (רומנים של קרלסבאד 1786; 1935) ו-Das Gottgelobte Herz ("הלב המבורך על ידי א-לוהים" 1938).[2] Das Gottgelobte Herz הוא רומן על הנזירה הדומיניקנית מרגרטה אבנר (אנ'). ואכן, כוכבו דרך תחת הנאצים משום שהספרות שלו התאימה לתפיסת עולמם. הוא היה אחד ממספר סופרים שנוספו לאקדמיה הפרוסית לאמנויות (אנ') לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 על חשבון אנשים כמו פרנץ ורפל, לודוויג פולדה (אנ') ויעקב וסרמן, שאף אחד מהם לא היה שותף לתפיסת העולם (weltanschauung) הנאצית.
מחזהו Gregor und Heinrich (גרגוריוס והיינריך) משנת 1934, הנוגע להיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" והאפיפיור גרגוריוס השביעי, היה דוגמה לעמדתו הפרו-נאצית כשהקדיש אותה ל"רוח הגרמנית בתהליך החייאה".[5] כפרס על מעמדו הרם תחת הנאצים הוא היה אחד משישה סופרים שנכללו ב'רשימה א' או 'רשימת מחונני הא-ל', הידועה בשם רשימת המבורכים, שקיבלו פטורים משירות צבאי בשל יוקרתם. הוא גם זכה בפרס גתה ב-1937. ב-1940 פרסם את האנתולוגיה Vox humana (בלטינית: "קול אנושי") והפך לחבר במפלגה הנאצית.
לאחר מלחמת העולם השנייה
על קולבנהייר נאסר לכתוב במשך חמש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. ב-1948 נדון קולבנהייר לעבודת-פרך ולהחרמת רכושו ונאסר פרסום ספריו, אך ב-1950 התקבל ערעורו.[6] מבסיסו בגרמניה המערבית המשיך קולבנהייר לפרסם רומנים שהיו במידה רבה באותה רוח לאומנית כמו יצירותיו הקודמות. הוא גם הפך לתורם קבוע בכתב העת הלאומני הפאן-אירופי (אנ') של הימין הקיצוני, Nation Europa (אנ').
קישורים חיצוניים
- Newspaper clippings about Erwin Guido Kolbenheyer in the 20th Century Press Archives of the ZBW
הערות שוליים
- ^ "Nomination Database". www.nobelprize.org.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Robert S. Wistrich, Who's Who in Nazi Germany, 2001, p. 144
- ^ Andrew Weeks, Paracelsus, 1997, pp. 25-6
- ^ ay W. Baird, Hitler's War Poets, 2008, p. 54
- ^ Karl-Heinz Schoeps & Kathleen M. Dell'Orto, Literature and film in the Third Reich, pp. 130-1
- ^ האנציקלופדיה העברית כרך כ"ט עמוד 259
