ארז'בט קנר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ארז'בט קנר (בהונגרית: Kner Erzsébet; גיומנדרד, 7 באוקטובר 1897 – שיקגו, 1 במרץ 1998) טיפוגרפית, אמנית כריכת ספרים יהודייה-הונגרייה.
ביוגרפיה
ארז'בט קנר נולדה במשפחה יהודית כחמישית מששת ילדיהם של מייסד בית הדפוס המפורסם איזידור קנר ושל קורנליה נטר. בניגוד לאחיה, אותה לא הועידו הוריה לקריירת הדפסת/כריכת ספרים, אך הדפוס והספרים מילאו תפקיד מרכזי בחיי המשפחה, שכן היא חיה בתווך זה תקופה ארוכה ולכן גם היא התקרבה לדפוס, לכריכה ובכלל לעולם הספרים. ארז'בט השלימה את בית הספר היהודי המקומי. במוסד הזה למדו גם תלמידות מעדות דתיות אחרות, כי הרמה הייתה יוצאת מן הכלל. איזידור קנר דאג שכל ילדיו ילמדו בבית הספר היסודי היהודי הזה.
ארז'בט קנר המשיכה את לימודיה בבית הספר הגבוה לבנות במזטור. שם למדה גרמנית וצרפתית. בית הספר גם העניק הכשרה מיוחדת לתלמידותיו, כגון לימודי נגינה בפסנתר, עבודות יד ובמסגרת שיעורי החינוך גופני גם מחול והחלקה על קרח. לאחר שסיימה את לימודי שש הכיתות של התיכון, היא החליטה שרוצה לסיים את בחינות הבגרות ואחר כך ללמוד באוניברסיטה. היא נרשמה בבודפשט לגימנסיית של בנות ברובע 4 כתלמידה פרטית. לבסוף השיגה את תעודת הבגרות שלה בדצמבר 1919.
לאחר שסיימה את בחינות הבגרות חזרה לבית הוריה, ונשארה שם תקופה די ממושכת. כתוצאה מכך התקרבה לעסקי הספרים. לאחיה הגדול, אימרה קנר, הייתה השפעה רבה עליה. לבסוף החליטה על קריירת כריכת ספרים בקיץ 1920. איזידור קנר תמך בתוכניות של בתה, אך בדרכו המחמירה, הוא גם קבע את המסגרת הלמידה.
"את חייבת לדעת", אמר לאליזבת, "שזו מלאכה קשה ולא קלה ללימוד. לא אתן שתצרי שום סוג של נסיונות אמנותיים עד שתצליחי ליצור כריכת בד פשוטה באופן מושלם." בהתאם לכוונותיו של אביו, ארז'בט קנר התקשרה בחוזה חניכות עם החברה המשפחתית ולמדה את החלק הטכני של כריכת הספרים במשך שנה. המורה והמנחה שלה היה אישטוואן פינטר. היא למדה את הדרישות של ה"עבודה רגילה", את טכניקות "כריכת העור" וה"הזהבה הידנית".
בשנת 1922 נרשמה לבית הספר הפרטי לאומנויות של אלמוש יאשיק בבודפשט. במקביל ללימודיה, עבדה כחניכה בכריכית הספרים של יוליה צ'רנה. המשפחה, שראתה את המחויבות המקצועית של ארז'בט, החליטה לשלוח אותה ללייפציג ללמוד. היא הגיעה למרכז הדפוס הגרמני באביב 1923 ונכנסה לכיתת האמן של אחד מאמני כריכת הספרים הגרמנים הנודעים ביותר, הוגו שטיינר-פראג, שם לימדו תיכנון כריכות והזהבה. בתקופה זו ארז'בט קנר הושפעה עוד יותר מאמנות כריכת הספרים של התקופה. כריכות ששיקפו בעיקר את רוח הבאוהאוס. למרות שארז'בט לא הפכה לחסידת המגמה, אך זו השפיעה על עבודתה המאוחרת יותר, שכן העניקה את החוויה של שבירה הצורות המסורתיות. היא גם הרחיבה את הידע הטכני שלה בסדנת האקדמיה.
גם שני אחיה הנוספים לאימרה, אנדרה קנר (נספה בשואה) ואלברט קנר (היגר גם הוא לארצות הברית) עסקו בדפוס.
פעילותה
סדנת בודפשט
בסתיו 1924 פתחה סדנה עצמאית בבודפשט בתמיכת המשפחה. כריכת הספרים ההונגרית הייתה במצב משברי בכל התחומים בעת פתיחת הסדנה שלה. בדרך העבודה המסורתית של כריכה ידנית, היא הייתה צריכה להתמודד באותה עת עם תחרות המחירים של כריכת הספרים במכונה, ההרמוניה של המלאכה והאמנות שהתפתחה במשך מאות שנים נשברה ללא תקנה. כריכות המכונה, שעבדו במספר רב של עותקים, עדיין לא מצאו את ההרמוניה הקודמת ואת השילוב של התעשייה והאמנות, לא מבחינת הטכנולוגיה ולא בחינת הצורה. במצב זה נקטה ארז'בט קנר, בעצת אחיה אימרה קנר, בקו עיסקי שונה והחליטה לא להתחרות במחיר, אלא באיכות האמיתית. היא גם הצליחה להשיג את כל זה בעזרת משפחתה.
סדנת שיקגו
היא שרדה בהצלחה את שנות מלחמת העולם השנייה, את תקופת רדיפת היהודים ואת השואה, אך בזמן ההלאמה של בית הדפוס של אביה בשנת 1949 בחרה להתיישב בארצות הברית כדי לשמור על עצמאותה. היא קיבלה עבודה בשיקגו והוזמנה על ידי ספריית ניוברי לכרוך מחדש את הדפסי המקור (אינקונבולה) הלא כרוכים או הפגומים שהיו ברשות הספרייה. העבודה נמשכה כמעט שנה בהצלחה גדולה עבור ארז'בט קנר. מהעמלה שקיבלה היא הקימה סדנה דומה לזו שהייתה לה בבודפשט. בית המלאכה שלה בשיקגו פעל בין השנים 1952–1982 ועבד בעיקר עבור מו"לים ביבליופיליים, אספנים, ספריות ומשרדי פרסום מתוחכמים. באמריקה היא נחשבה לאמנית אירופית שהכירה מסורות מלאכה בת מאות שנים, אך קלטה גם את המגמות המודרניות. היא פרשה מעבודה פעילה בגיל 85.
לקריאה נוספת
- אדם ארדיס: ארז'בט קנר: הקריירה של כריכת ספרים מהמאה העשרים (גיומנדרד, 1997)
- אדם ארדיס: ארז'בט קנר (כתב העת "ביקורת ספרים הונגרית", 1998)
- אינדקס ביוגרפי הונגרי
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944. , 1990–2002. , a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János
- Gyomaendrődi ki kicsoda? Szerk. Szilágyiné Németh Eszter, Kovácsné Nagy Katalin. Gyomaendrőd, Honismereti Egyesület-Szülőföld Baráti Kör, 2004.
- Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Bp., Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ, 2000.
- Művészeti lexikon. Fel. szerk. Lajta Edit. Bp., Akadémiai Kiadó, 1965-1968.
- Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
- Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.
- Népszabadság (Bp.); 1998. márc. 3.
