מזטור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיר ריקה.

מזטורהונגרית: Mezőtúr) היא עיירה בהונגריה, נמצאת במחוז יאס-נאג׳קון-סולנוק, כ-88 קילומטר דרומית מזרחית מהעיר בודפשט. נמצאת במרכז המישור ההונגרי הגדול, על גדות הנהר Hortobágy-Berettyó. ליד העיירה עובר קו רכבת ראשי בין בודפשט לבֵּקֵשצ'אבַּה

העיירה מתאפיינת בבתי מלאכה רבים ושדות נרחבים. מדי שנה מתקיימים בעיירה ירידי חקלאות.[1]

היסטוריה

העיירה מזטור הוקמה בימי הביניים ונקראה טור (tur) על שם נהר ברטיו (berettyo) אשר בעבר היה נקרא גם הוא טור. רק בשנים מאוחרות יותר ניתן לו השם מזטור (mezotur), מזו (mezo) פירושו שדה, אדמה טובה. העיירה הוזכרה לראשונה בתקופת שלטונו של המלך אנדרו השני (1205–1235). הדרך הקצרה ביותר בין בודה לבין טרנסילבניה עברה דרך מזטור, אשר הייתה העיר היחידה באזור שיש בה מעבורות. בגלל היתרון הזה שגשגה העיר ומאוחר יותר אף הפך אותה המלך לואי הגדול לעיר שוק משגשגת.

מזטור הייתה אחוזת מלכות ששימשה כבית משפחת המלוכה עד 1378, אחר-כך היו לה בעלים שונים. בתקופת המלך מתיאש (1458-1490) הייתה העיר מחולקת לשני חלקים משום שהיא השתייכה לשני אנשים שונים. בתקופת הכיבוש העות'מאני בהונגריה עברה מזטור לידי השלטון העות'מאני בשנת 1562 ושוחררה בשנת 1692. כמה שנים לאחר מכן, לאחר גירוש העות'מאנים ובמהלך המהפכה בהנהגת הנסיך ראקוצ'י נאלצו האזרחים לעזוב את העיר בשנים 1692–1699 וב־1710-1705. במאה ה-18 החלה העיר לשגשג שוב, בעיקר כעיר חקלאית. לאחר תום הכיבוש העות'מאני ועד 1918, הייתה מזטור חלק מהממלכה האוסטרו-הונגרית.בסוף שנת 1944 במלחמת העולם השנייה נכבשה מזטור על ידי הצבא הגרמני . בעקבות זאת העיר נפגעה; גשר הרכבת מעל נהר הורטובאגי-ברטיו נהרס, הרס שדרש את שיקום המבנה הנוכחי לאחר המלחמה. בזמן המלחמה הוקמה אנדרטה ליד העירייה להנצחת הקרבות באותה תקופה.

הקהילה היהודית

שנה מספר תושבים יהודים אחוז מכלל האוכלוסייה
1840 17 0.1
1869 673 3.3
1900 836 3.3
1930 584 2.1
1941 406 1.4
1946 210 0.7
1949 124 -
1953 58 -
1955 40 -
1961 26 -

לפני מלחמת העולם השנייה

היהודים הראשונים התיישבו במזטור במחצית הראשונה של המאה ה-19. הקהילה הוקמה בשנת 1835 בהנהגתו של בנימין זאב וולף פישלר, שהגיע לשם שנתיים קודם לכן, והיה הרב הראשון של הקהילה. מספרם גדל במהירות, ולאחר זמן קצר הפכה הקהילה היהודית בעיירה לקהילה משגשגת. בתחילת המאה ה-20, כמות היהודים בעיירה קטן מפני שהיהודים העדיפו להתגורר בעיירות גדולות ומפותחות יותר ובערים. יהודי מזטור היו סוחרים ובעלי מלאכה, וחלקם עסקו במקצועות חופשיים כגון רופאים, עורכי דין, מהנדסים, פקידים וכו'. חלקם היו בעלי חוות וחלקם היו בעלי עסקים מפעל לבנים, מפעלי עץ, מפעלי טקסטיל וכו'.

בית הכנסת נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובית הספר במזטור הוקם בשנת 1859. בשנת 1870 עבדו בבית הספר שלושה מורים בלבד. בשנים 1870–1890 היו 120 תלמידים בבית הספר. לאחר מכן פחת מספרם, ובשנת 1895 היו 75 תלמידים בלבד. במלחמת העולם הראשונה נהרגו 16 מיהודי מזטור בחזית, ובתקופת הטרור הלבן (1919) נרצח יהודי אחד. בעקבות החוקים המפלים נגד היהודים הוקמה ועדה לתמיכה בסטודנטים יהודים שלא הורשו ללמוד באוניברסיטאות הונגריה ונאלצו ללמוד במדינה אחרת בין שתי מלחמות העולם. בשנת 1936 הוקם חוג הנוער שהיה מוקד חברתי לנוער היהודי העיירה.[2]

בזמן מלחמת העולם השנייה

כשלוש שנים לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, הולאמו כל האדמות שהיו בבעלות היהודים וכמה מפעלים נלקחו מבעליהם. בשנת 1940 נשלחו כ -150 יהודי מזטור לעבודות כפייה. ב-1942 גויסו לצבא 30 יהודים והועברו לאזור נהר דון. ב-3 באפריל 1944 נכלאו כמה מיהודי מזטור באשמת פיזור חומרים מזוהמים. הם נלקחו למחנה בעיר נגיקניזה (Nagykanizsa) ומשם לאושוויץ. מאוחר יותר רוכזו כל היהודים בגטו בבית חרושת ללבנים. היהודים עצמם היו צריכים לדאוג לפרנסתם והורשו לעזוב את המקום כדי לקנות את מה שהם זקוקים לו במשך שעתיים כל בוקר. ב-16 ביוני הועברו היהודים מנגקניזה לשאולנוק, שם רוכזו רוב יהודי האזור. הם נשארו שם שבועיים, כשהם סובלים מרעב, מצפיפות ומעינויים. לאחר מכן הם חולקו לשתי קבוצות. חלק מהאנשים נשלחו לאוסטריה ואחרים לאושוויץ. בין הנרצחים באושוויץ היה הרב האחרון של מזטור, הרב פיליפ שולץ.[3]

לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר המלחמה חזרו למזטור חלק מיהודי העיירה אשר גורשו לאוסטריה אך מעטים היו היהודים שחזרו מאושוויץ. הקהילה אורגנה מחדש, ותוך זמן קצר חברה קדישא, אגודת הנשים והשוחט חזרו לפעילותם. בזמן המלחמה, בית הכנסת ובית הקברות היהודי לא נפגעו.

בשנת 1947 הוקמה אנדרטה ליהודי העיירה שנרצחו בשואה.

לאחר המלחמה מספרם של יהודי מזטור ירד וב-1961 נותרו רק 26 יהודים בכל העיירה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Edwin MUELLER, Handbook of Austria and Lombardy-Venetia Cancellations on the Postage Stamp Issues 1850-1864, 1961
  2. ^ ["The Pottery Tradition of Mezőtúr - Etnofolk The pottery tradition of mezotur]
  3. ^ Theodore Lavi, Pinkas Hakehillot Hungary, Jerusalem: yad vashem, 1975, עמ' [Pages 343-344]
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0