אריה טויבר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ד"ר אריה טויבר (1871–1932) היה ביבליוגרף וחוקר הספר העברי.
ביוגרפיה
נולד בטרנופול, שבגליציה. קיבל חינוך תורני. לאחר מכן למד באוניברסיטת ברלין וכן בבית מדרש לרבנים, שם היה תלמידו של פרופ' מוריץ שטיינשניידר.
לאחר נישואיו התגורר במשך תקופה בעיירת חותנו זברז'. לאחר מכן עבר ללבוב ומשם לברלין. היה העורך הספרותי של השבועון האורתודוקסי "מחזיקי הדת".
בשנת 1914 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בתקופה הראשונה עבד כמורה בבית הספר של "עזרה".
כשעברה הספרייה הלאומית בירושלים לרשות ההסתדרות הציונית, התקבל לספרן במוסד זה, ופעל בתפקידו זה עד מותו.
ספרייתו הכילה אלפי ספרים, ביניהם ספרים יקרי מציאות ועותקים יחידים בעולם. בעיקר ריכז ספרים מדפוסי ארצות המזרח ודפוסי רוסיה ופולין.
עבודתו כביבליוגרף
בצעירותו כתב הגהות ומילואים לספר "שם הגדולים" של החיד"א.
ראשית פרסומיו הביבליוגרפיים הייתה במאסף התורני "דביר", שהתחיל להופיע בירושלים בשנת 1919.
בשנת 1924 נוסד הרבעון הביבליוגרפי "קריית ספר" על ידי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי וטויבר התמנה לאחד מעורכיו. הוא פרסם ב"קריית ספר" את מחקרו על דפוסי קוריץ, שהיה פרק ממחקר מקיף על דפוסי רוסיה-פולין שתכנן להוציא.
במאמרו על תולדות הדפוס בארץ ישראל הוכיח בניגוד למקובל, כי הדפוס הראשון בארץ ישראל נוסד בצפת בשנת 1802 ולא ארבע עשרה שנה קודם לכן, כפי שמקובל. פרסם שורה של מאמרי ביקורת והערות ב"קריית ספר", "דביר" (התורני), "מזרח ומערב", "התור", "ירושלים" (של אברהם משה לונץ).
נפטר בתחילת שנת 1932, ונקבר בבית הקברות הר הזיתים בירושלים.
לאחר פטירתו הוציאה הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים את מאמריו ומחקריו בספר "מחקרים ביבליוגרפיים", בעריכת אברהם יערי.
טויבר רכש ארכיון תעודות בכתב יד מעיזבונו של הראשון לציון הרב חיים אברהם גאגין. לאחר מותו נמסר האוסף על ידי בני משפחתו לספריה הלאומית, והוא נקרא "אוסף טויבר".
ספרו
- אריה טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים (עם עריכה ומבוא על ידי א. יערי), ירושלים (תרצ"ב)
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר אריה טויבר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3615
