אריה ליאונה קארפי

אריה ליאונה קארפי (באיטלקית: Leone Carpi;‏ 1887–1964) היה מנהיג ציוני רוויזיוניסטי של יהודי איטליה, וחוקר משפט.

משפחתו

לאזארו (אליעזר) קארפי, אבי סבו של אריה ליאונה קארפי, נולד בעיירה צ'יינטו, היה פעיל בתנועת ההתקוממות של 1821 וחבר באגודת הקארבונרים. משנחשפו קשריו עם המהפכנים נאלץ לעזוב את עירו ולעבור לבולוניה, שם היה ממיסדי הקהילה היהודית וכיהן כיו"ר שלה. כשנחטף הילד מורטארה ניהל לאזארו קארפי ביחד עם בנו אליסאנדרו מאבק משפטי מר ועיקש כנגד הכנסייה להשבת הילד, אך מאמציו עלו בתוהו. ליאונה, סבו של אריה ליאונה קארפי, ליאונה קארפי, היה כלכלן, עיתונאי ופוליטיקאי איטלקי, חבר הפרלמנט, מפעילי הרפובליקה של רומא ב-1849, בעל בריתם של ג'וזפה מציני וג'וזפה גריבלדי, היה ממונה על כספי הרפובליקה ונשלח מטעמה לקנות נשק ברחבי אירופה. משנפלה הרפובליקה לאחר תבוסתה הצבאית גלה קארפי לפיימונטה. לאחר איחוד איטליה הוא שימש כציר מטעם העיר פרארה לפרלמנט האיטלקי הראשון.

תולדותיו

קארפי נולד ברומא לפאני וטימוליאונה. במלחמת העולם הראשונה לחם בצבא איטליה כקצין תותחנים, נפצע וזכה בשני אותו הצטיינות. הוא הושפע עמוקות מהצהרת בלפור, שבעקבותיה הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית והיה מחבריו ונאמניו של זאב ז'בוטינסקי.

קארפי היה בעל שני דוקטורטים: דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת פדובה ודוקטורט במשפטים מאוניברסיטת רומא. בשנות העשרים היה בעליו של משרד עורכי דין בעיר מילאנו. כבר מ-1923 התקיימו במשרדו שיעורים ללימוד השפה העברית.

קארפי היה היושב ראש והמממן של המועדון היהודי Convego Ebraico. ב-1922 נהיה חבר בהנהלת קרן היסוד באיטליה. ב-1925 היה ממייסדי מפלגת הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר) באיטליה, ב-1928 נתמנה לכהן כיושב ראש התנועה באיטליה. הוא כתב מאמרים בזכות הציונות בעתונות האיטלקית. בשנת 1930 יזם את הוצאתו לאור של כתב העת "רעיון הציונות", שהיה בטאון התנועה הרוויזיוניסטית באיטליה, הירחון נסגר על ידי הפשיסטים ב-1938. ב-1931, כשנוסד סניף בית"ר באיטליה נתמנה קארפי לנציב ביתר באיטליה, תפקיד בו שימש עד 1936. ב-1934 היה ממייסדי ומנהל בית הספר הימי של צ'יוויטטאווקיה, שהוציא מתוכו מאות בוגרים ששירתו בצי הסוחר, מיעוטם היו מפקדי אוניות לא לגליות בשירות היישוב וחלק מזעיר הגיע לימים למעלת הקצונה הבכירה של חיל הים הישראלי, בערוב ימיו כתב קארפי ספר על תולדות בית הספר בצוותא עם רב החובל פיסקו. ב-1935 היה אחד משלושת הצירים מאיטליה שנשלחו לוועידת היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה, ואחר כך היה נציגה באיטליה. היה ממקימי קרן תל חי ועמד בראשה. קארפי היה ממארגני העלייה הלא-לגלית לארץ ישראל מאיטליה שהפעילו הרוויזיוניסטים, הוא השיג ויזות למועמדים, דאג למימון וקישר בין המוסדות השונים. ב-1939 דאג לעלייתם של שש מאות עולים שהגיעו לישראל באוניה "אגיא צוני". ב-1943 נדד ברחבי איטליה יחד עם בנו דניאל קארפי, הוא קיבץ קבוצת שבויים מקרב בעלות הברית שנמלטו משביים ונלחמו תחת הנהגתו בגרמנים. אחר כך הצטרף לממשלת איטליה החופשית כיועצו המשפטי של שר התעשייה, המסחר והעבודה. ב-1944 מששוחררה איטליה שב קארפי להיות נציג ההסתדרות הציונית החדשה באיטליה. ב-1948 נהיה חבר במועצה של הפדרציה הציונית האיטלקית ונתמנה סגן היושב ראש שלה. שימש כציר בקונגרסים הציונים בירושלים בשנים 1951, 1956, 1960.

ב-1956 עלה לישראל והפסיק את כל תפקידיו הרשמיים בציונות איטליה. קארפי כתב מאמרים פובליציסטיים בעתונים רבים וכתב מאמרים מקצועיים בחקר המשפט. הוא הוציא לאור שני כרכים מתורגמים לאיטלקית של כתבי זאב ז'בוטינסקי. בנו, דניאל קארפי, היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

לקריאה נוספת

ספר לזכרו:

• ספר זיכרון לאריה ליאונה קארפי: קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה/ עורכים: איתיאל מילאנו, דניאל קארפי, אלכסנדר רופא. מוסד שלמה מאיר, מכון למדעי היהדות, מילאנו ירושלים, תשכ"ז.
  • ציונים ביוגרפיים של אריה ליאונה קארפי", עמ 13-14.
  • רפאל מגדל, "‫לזכרו של אריה ליאונה קארפי", עמ' 18-15.
  • שלמה א' נכון, "‫לדמותו של אריה ליאונה קארפי", עמ' 22-19.
  • "‫קווים לדמותו של אריה ליאונה קארפי", עמ' 26-23.

קישורים חיצוניים

• רשימת תכולה של הארכיון האישי שלו השמור בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27413134אריה ליאונה קארפי