אריק יאן הנוסן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריק יאן הנוסן
Erik Jan Hanussen.png

אריק יאן הנוסןגרמנית: Erik Jan Hanussen; ‏2 ביוני 188925 במרץ 1933), היה קוסם אוסטרי יהודי. התפרסם בחייו כקורא מחשבות, מגיד עתידות, אסטרולוג ומדיום. פעל בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר ובתחילת עידן גרמניה הנאצית. היה ידוע בקרבתו לנאצים, כמדריכו של היטלר לעמידה בפני קהל וכמי שחזה את עלייתו לשלטון.

ביוגרפיה

ילדותו

נולד בשם הרמן חיים (הרשל) שטיינשניידר למשפחה דלת אמצעים בווינה. אביו, זיגפריד, סוכן מכירות ובן לרופא הגיע מן העיר פרוסניץ שבמוראביה[1]. אימו מתה כשהיה בן 10 ואביו נישא שנית. בנעוריו עזב את הבית והחל להופיע עם קרקסים נודדים ובהופעות בידור ובקברטים ותיאטראות בווינה. כמו כן כתב עבור עיתונים ופיתח מיומנויות שסייעו לו לאחר מכן כמוציא לאור.[2] הוא אימץ זהות של אציל סקנדינבי בשם אריק יאן הנוסן.

קריירה

במהלך שירותו בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה החל להופיע בפני חיילים וסופר שאף הופיע בפני קיסר אוסטריה[1]. לאחר מלחמת העולם הראשונה התפרסם בהופעות במרכז אירופה ואמריקה כמגיד עתידות[2]. בשנת 1922 הגיע למזרח התיכון, ל-40 הופעות במצרים ולאחר מכן לארץ ישראל, בה הופיע בירושלים[3], חיפה ותל אביב[4], במופע של היפנוזה וטלפתיה מול אולמות מלאים[5][6]. בפני הקהל הוא הוצג כד"ר שלמד פילוסופיה ורפואה[7].

בשנת 1929 הוא הועמד לדין בעיר לייטמריץ (ליטומריצה) בצ׳כוסלובקיה על רמאות וניצול אמונות טפלות[8]. הוא זוכה ב-1930 לאחר שבית המשפט קבע כי ״כל אדם שאינו מוגבל בשכלו צריך לקחת בחשבון שמגיש עתידות עשוי לטעות.” הנוסן שב להופיע בשנת 1931 באולם "לה סקאלה" בברלין. את המופעים הוא ערך ככל הנראה גם באמצעות מרגלים בקרב הקהל, שהאזינו לשיחותיהם של באי המופע וכך יכל היה לזהות את תכונותיהם.

בשנת 1932 החל הנוסן להוציא לאור מגזין בשם "Bunte Wochenschau", צהובון דו-שבועי שעסק בעיקר בתורת הנסתר ובבידור.[2] המהדורה הראשונה הודפסה רק ב-8,000 עותקים, אך המגזין היה פופולרי וצמח ל-38,000 ואף 140,000 עותקים תוך זמן קצר. הנוסן ניצל את ההכנסות מפרסום המגזין וממופעי הבמה שלו על מנת לרכוש אחוזה שנודעה בכינוי "ארמון תורת הנסתר", והפך אותה לתיאטרון למשחקי גילוי העתיד. אורחיו היו יושבים בחדר סביב שולחן עגול וגדול, כשכפות ידיהם מונחות על זכוכית עם סמלים מוארים מתחתיה. את האורות בחדר סידר כמו בסיאנס. באמצעות גימיקים שונים הוא ביצע מצגת דרמטית של נבואות לאורחיו. כמו כן הציע פגישות ייעוץ פרטיות בסכומים מופרזים. הוא התחבר לאנשים עשירים ובולטים רבים כמו אלפרד דבלין, פיטר לורה, ותומאס מאן[2].

התחברותו לנאצים ולהיטלר

באמצעות קשריו והופעותיו נעשה הנוסן קרוב לאנשי המפלגה הנאצית[9] שרבים מהם בילו במסיבות על היאכטה שלו[2]. במיוחד התרועע רבות עם האובר-גרופנפיהרר, וולף היינריך גראף פון הלדורף, דרכו נפגש בפעם הראשונה עם אדולף היטלר, בקיץ 1932. זמן קצר לאחר מכן, הוחלף הפונט בו השתמשו בהדפסת המגזין BW לזה המועדף על ידי הנאצים, והתוכן של המגזין החל לעסוק יותר באסטרולוגיה וניתוחים פוליטיים, כולל חיזוי אסטרולוגי חיובי להיטלר.[2] בפגישה שהתרחשה בין השניים לפני הבחירות בגרמניה בנובמבר 1932, נטען שהנוסן חזה את ניצחונו של היטלר בבחירות. בפרופיל הפסיכולוגי של היטלר שערך הד"ר ולטר לנגר עבור סוכנות הביון האמריקאי OSS בשנת 1943, נאמר: "במהלך שנות העשרים, היטלר לקח שיעורים קבועים בדיבור בפסיכולוגיה של ההמונים מאדם בשם הנוסן, שהיה גם אסטרולוג מתאמן ומגיד עתידות. הוא אדם חכם מאוד שלימד את היטלר רבות לגבי החשיבות של ההיערכות לפגישות, על מנת לקבל את האפקט הדרמטי ביותר[10].

ב-26 בפברואר 1933, יום לפני שריפת הרייכסטאג, חזה הנוסן במסיבת חברים עם מוזמנים רבים, כולל עיתונאים, את שריפת הרייכסטאג למחרת[9]. היו שמועות לא מבוססות כי הוא היה מעורב בשריפת הרייכסטאג על ידי היפנוטו של ואן דר-לובה, האיש שהורשע בביצוע הפשע, וזאת הייתה סיבה אפשרית להרצחו[11]. נטען שהוא ביצע את ההצתה בגלל התנגדותו לנאצים כיהודי. על גרסה זאת טען שמעון ויזנטל שהיא מיועדת להפיל את ההאשמה מהנאצים על היהודים[12]. בביוגרפיה על הרמן גרינג צוין, כי הנוסן ניבא לו טיפוס מטאורי לפסגה, אבל גם את נפילתו של הרייך כולו[13].

הרצחו

הנוסן נרצח ב-25 במרץ 1933, ככל הנראה על ידי אנשי האס אה, וגופתו הדקורה והירויה, שהייתה מושחתת, נמצאה ביער בפאתי ברלין. בכיסיו נמצאו חפצים יקרי ערך כך שההנחה הייתה שהרצח לא היה לצורך שוד. הוא נפל קורבן למעשי ההרג שביצע גרינג במתנגדים הפוליטיים לנאצים וביהודים לאחר שריפת הרייכסטאג.

הוא ידע יותר מדי על הנאצים או בעקבות חובות רבים שהמפלגה הנאצית הייתה חייבת לו, אבל סביר להניח שהסיבה להירצחו הייתה, שמוצאו היהודי התגלה על ידי המשטרה החשאית. אחת ההשערות הייתה שהוא חוסל בגלל שהיה לו מידע מפליל על שריפת הרייכסטאג[14], או בגלל שחיזויו את השריפה הצביעה על הנאצים כמציתים[9].

גופתו התגלתה ב-8 באפריל 1933. הותיר אחריו בת, אריקה פוקס-שטיינשניידר, שנולדה לו מאשתו, לאחר שהשניים נפרדו.

הצגת דמותו בספרות ובקולנוע

בשנת 1944 יצא לאור ספרו של ליון פויכטוונגר, האחים לאוטנזאק, שהדמות הראשית בה, אוסקר לאוטנזאק, היה מבוסס על הנוסן[15].

בשנת 1955 הופק במערב-גרמניה הסרט "הנוסן", בבימויו וכיכובו של או.וו. פישר. הסרט נאסר להצגה בישראל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות, בגלל שהוא הציג את חלק מהגרמנים כחרדים מעליית היטלר לשלטון[16].

הבמאי היהודי-הונגרי אישטוואן סאבו ביים בשנת 1988 את סרט הקולנוע "הנוסן", על פי האוטוביוגרפיה של הנוסן, עם השחקן-במאי האוסטרי קלאוס מריה ברנדאואר בתפקיד הראשי[17].


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Descendants of Dr. Moriz Steinschneider, M.D., www.steinschneider.com
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Erik Jan Hanussen's Berliner Wochenschau: An Occult Weekly in Weimar Germany, Leo Baeck Institute (ב־American English)
  3. ^ הד"ר הנוססן בירושלים, הארץ, 25 באפריל 1922
  4. ^ מעשי נסים ופלאות בירושלים, דואר היום, 23 באפריל 1922
  5. ^ נשף פלאות, דואר היום, 24 באפריל 1922
    שוב הד"ר הנוסן, דואר היום, 5 במאי 1922
  6. ^ הצגותיו האחרונות של הדר' הנוססן, דואר היום, 10 במאי 1922
    אקספרמנטימ האהרונים של הד"ר הנוססן בא"י, הארץ, 11 במאי 1922
  7. ^ נשף הנסיונות של ה"ר אריק הנוססן, דואר היום, 27 באפריל 1922
  8. ^ רואה עתידות על ספסל הנאשמים, דואר היום, 24 בנובמבר 1931
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 אורי קיסר, קורות נביא שקר אחד, מעריב, 19 בספטמבר 1956
  10. ^ A Psychologial Profile of Adolph Hitler
  11. ^ Gordon, Mel: "Hanussen: Hitler's Jewish Clairvoyant". Feral House, 2001, p. 242
  12. ^ ראובן עשור, יהודי הצית את הרייכסטאג?, דבר, 3 בינואר 1979
  13. ^ גידו קנופ, "גרינג - סגנו של השטן. ביוגרפיה", ספרית מעריב - דביר, 2010. עמ' 49.
  14. ^ למשפט מבעירי הרייכסטאנ, הארץ, 27 באוגוסט 1933
  15. ^ שלום בן חורין, Mundus vult decipi, משמר, 30 באפריל 1945
  16. ^ נאסרה הצגת הסרט "האנוסן", על המשמר, 23 ביוני 1958
  17. ^ אינגה דויטשקרון, הטרילוגיה של בראונר, מעריב, 28 באוקטובר 1987
    עדי פיין, מחסום 56' נפרץ, חדשות, 10 במרץ 1988
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0