אריק מרשל
אריק סטיוארט מרשל (באנגלית: Eric Stewart Marshall; 29 במאי 1879 - 26 בפברואר 1963) היה מגלה ארצות, שיצא לאנטארקטיקה עם משלחת נמרוד בראשותו של ארנסט שקלטון, בשנים 1909-1907, והיה אחד מקבוצת הארבעה (מרשל, שקלטון, ג'יימסון אדמס ופרנק ויילד, שהגיעו אל קצה הדרום ב-88°23′S 162°00′E / 88.383°S 162.000°E ב-9 בינואר 1909.
חייו
אריק מרשל נולד בהמסטד, סארי בשנת 1879. אחרי סיום לימודיו בעמנואל קולג', קיימברידג', המשיך ללימודי רפואה בבית החולים סנט ברתולומיי, שם הוסמך כרופא. הוא פגש את שקלטון ב-1906 כששניהם היו אורחים בבית בלונדון. שקלטון סיפר לו על המשלחת המתוכננת לקוטב הדרומי והציע למרשל לעבור קורס הכשרה במדידה, כדי שיוכל להצטרף למשלחת כרופא, מודד וקרטוגרף נוסף להיותו הצלם הראשי.[1]
לדברי לייף מילס, שכתב על השניים ב" Polar Friction: the relationship between Marshall and Shackleton, 2012 ("חיכוך קוטבי: היחסים בין מרשל לשקלטון", 2012), מרשל היה "חבר שאין לו תחליף במשלחת שקלטון; אף על פי כן, בהפלגה דרומה מניו זילנד אל אנטראקטיקה, במשך החורף האנטארקטי הארוך בבסיסם בכף רוידס ובמהלך המסע אל הקוטב הדרומי, לא חדל מרשל לבקר את שקלטון ביומנו, לעיתים במילים ארסיות כמעט, ודומה שלא רחש לו אלא בוז." מרשל התמיד בביקורתו כלפי שקלטון לכל אורך חייו, בהתייחסו אליו כ"שרלטן הגדול ביותר של המאה" במכתב, השמור במכון הגאוגרפי המלכותי, מתאריך 30 באוגוסט 1956.
מרשל הצטרף לחיל הרפואה המלכותי וגויס בדרגת סגן משנה באפריל 1915. הוא שירת באיפר ובסום במלחמת העולם הראשונה וקיבל אות הצטיינות על שירותו בינואר 1918. הוא סיים את המלחמה בדרגת רב-סרן בפועל.
בסתיו 1918 הוצב מרשל בארכנגלסק בצפון רוסיה כחבר בפלוגת המשלחת הבריטית לצפון רוסיה.
מרשל נשא לאישה את אניד ב-1922. בשנות ה-30' של המאה ה-20 עברה המשפחה לקניה, שם עסק שנים אחדות בחקלאות לפני שובו לאנגליה. במלחמת העולם השנייה חזר מרשל והתגייס לחיל הרפואה המלכותי והגיע לדרגת סגן-אלוף.
אחרי שהסתיימה המלחמה, הצטרף מרשל למשרד הגמלאות כקצין רפואה. לאחר פרישתו, עברו הוא ואשתו ליארמות' באי וייט. הוא מת ב-26 בפברואר 1963.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
