ארנבים באוסטרליה
ארנבון מצוי או "ארנב אירופאי", הוא מין של ארנב המשמש כחיית מחמד ברחבי העולם. ארנבים רבים שהגיעו לאוסטרליה עם האדם התפראו ויצאו משליטה מבוקרת. ארנבים אלה הפכו לפולשנים הגורמים לנזק של מיליוני דולרים לגידולים ולפגיעה רבה בטבע המקומי.
הארנבים הגיעו לראשונה במאה ה-18 עם המשט הראשון(אנ') והפכו נפוצים לאחר התפרצות שלאחר אירוע שחרור ארנבים שאירע ב-1859. מספר שיטות נוסו באוסטרליה במאה ה-20, כדי לנסות לבקר ולשלוט על גידול האוכלוסייה. שיטות "קונבנציונליות" כגון ירי והרס בתי גידול היו בעלות הצלחה מוגבלת. בשנת 1907, הושלמה בניית גדר חסינת ארנבים באוסטרליה המערבית בניסיון (לא מוצלח) למנוע חדירה של ארנבים. הוירוס מַיקסומה (Myxoma) אשר גורם למיקסומאטוזיס, נוסה לראשונה על האוכלוסייה בשנות 1950 והצליח להפחית משמעותית את אוכלוסיית הארנבים.
היסטוריה
המין ארנבון מצוי הובא לניו סאות' ויילס בדרום מזרח אוסטרליה, עם הגעת המתיישבים הראשונים ב-1788, לצורך ריבויו בחווה. ביבשת אירופה, ממנו הובא, היו הארנבונים המבויתים מגודלים למטרות רבות, לציד, לתעשיית העורות, הבשר והטוויה, וכן כחיות מחמד. הארנבון ידוע בין השאר בהרגליי הרבייה המרובים והתדירים שלו: הוא מסוגל להתרבות במשך כל השנה, ומסוגל להתרבות אף חודש בחודשו. משך ההיריון הממוצע הוא כחודש ימים. מספר הוולדות בטבע 5–6, ואצל הזנים המבויתים 4–12 בהמלטה יחידה. בשבי ניתן לשלוט על הריבוי; ואילו בטבע, הריבוי הגבוה של המין חיוני להישרדותו, שכן הארנבון המצוי חסר הגנה כמעט לגמרי בתחילת חייו. באוכלוסיית הבר באירופה, ממנה הובא, כ-90% מכלל הפרטים הנולדים בטבע מתים בשנה הראשונה לחייהם על ידי טורפים שונים, שאינם נמצאים ביבשת אוסטרליה.
ארנבים הגיעו לראשונה לאוסטרליה עם אוניות "המשט הראשון"[1]. הם גודלו לצורך מזון, כנראה בכלובים. בעשורים הראשונים לא היה נראה שיש לאוכלוסייתם גודל משמעותי, על פי היעדרותם מממצאים ארכאולוגיים של שאריות מזון במושבות של אותה התקופה. אולם, בשנת 1827 בטסמניה, מאמר בעיתון ציין כי: "הארנב האירופאי הפך כה מצוי במושבה, עד כי הם מצויים באלפיהם בכמה אחוזות. אנו מבינים, כי אין ארנבים כלל במושבה הוותיקה (הכוונה לניו-סאות' ויילס)"[2]. נראה אם כן שפיצוץ אוכלוסין מקומי קרה בטסמניה בתחילת המאה ה-19.
באותו זמן בניו סאות' ויילס קנינגהאם ציין כי "מבצעים רביית ארנבים בבתים, אולם לא ראינו ריכוזי ארנבים פרא ..." הוא גם ציין כי הקרקע החולית בין סידני ובוטאני ביי תהיה אידיאלית למשקי ארנבים[3]. הרעיון אכן יושם והראשון מבין המשקים, לפחות בסידני נבנה על ידי אלכסנדר מקלי "חוות ארנבים משמרת, מוקפת חומת אבן מוצקה, ומאוכלסת היטב על ידי הגידול"[4].
בשנות ה-1840, אחזקת ארנבים הפכה נפוצה יותר, ומקרי גנבות ארנבים החלו להופיע תדיר בבתי המשפט, כמו גם נפוצוּת בתפריטי המסעדות והבתים הפרטיים. אוכלוסייתם נשארה קבועה במשך כ־20 שנה, עד סביבות 1866, היו הארנבונים מוגנים על ידי תקנת פרלמנטרית, והייתה הנחה בדבר שימור גודל יחסי על ידי טורפים טבעיים. אולם ב-1867 הובן כי המצב יצא מכלל שליטה[5].
פיצוץ האוכלוסים יוחס בתחילה להיעלמות הטורפים, אולם ניתן גם לייחסו להופעת זן סתגלן ומותאם יותר לתנאים המקומיים, שהתפתח במרוצת השנים.
נראה שפיצוץ האוכלוסין החל עם שחרור 24 ארנבי פרא[6] לצורך ציד ב"פארק ברואן" שליד וינצ'לסי, ויקטוריה. בעודו באנגליה, היה אוסטין חובב ציד מושבע, והקדיש את סופי השבוע שלו לציד ארנבים באופן קבוע. לאחר שהגיע לאוסטרליה, אשר לא היו בה ארנבים, הוא ביקש מויליאם אוסטין אחיינו לשלוח לו 12 ארנבות אפורות, 6 ארנבות מצויות, 72 חוגלות וכמה דרורים, כדי שיוכל להמשיך בתחביבו גם באוסטרליה על ידי יצירת אוכלוסייה מקומית של מינים אלו. ויליאם לא הצליח למצוא מספיק ארנבות אפורות כדי לעמוד בבקשה של דודו וקנה במקום זה ארנבות מבויתות.
אחת הסברות לכך שארנבים התאימו עצמן באופן מיטבי באוסטרליה היא שההכלאה הספציפית בין שני סוגי הארנבים הללו הולידה ארנב בעל תכונות שרידות חזקות במיוחד. חוואים רבים שחררו ארנבים לשטחים שפתוחים אחרי אוסטין. באותו זמן טען כי "הכנסת כמה ארנבים לא יכולה להזיק יותר מדי ותתן תחושה של בית, בנוסף ליתרון הציד."[7].
הארנבים התאקלמו מיד בסביבה החדשה והתרבו מהר בכל רחבי אוסטרליה הדרומית. באוסטרליה היו תנאים אידיאליים להתפוצצות אוכלוסין של ארנבים. עם חורפים קלים יחסית יכלו הארנבים להתרבות כל השנה. עם שטחי חקלאות נרחבים אשר אחרת היו מיוערים או סבוכים בשיחים, אך כעת היו מכוסים ירק נמוך, אשר מהווים תנאים מיטביים לארנבים. טורפי הבר הטבעיים של הארנבון המצוי לא היו בנמצא, ולא היה דבר שיעצור את הריבוי הטבעי. הארנבים באוסטרליה הפכו כה מצויים תוך 10 שנים מאז שהובאו בשנת 1859 עד ששני מיליון ארנבים היו ניצודים כל שנה מבלי שהדבר היה משפיע באופן ניכר על אוכלוסייתם. הייתה זו התרבות היונקים המהירה ביותר שנצפתה אי פעם.
התרבותם הלא מבוקרת גרמה לפגיעה קשה לצמיתות באקולוגיה הייחודית של אוסטרליה. דבר שגרם לפגיעה הרסנית בפלורה ובפאונה הייחודית של אוסטרליה. צריכת היתר של חומר צמחי פגעה הן בצמחיית היבשת, והן במינים רבים של חיות כיס שהגיעו עד סף הכחדה בהיעדר מזון. בנוסף, גרמה לאיבוד שטחי מרעה רבים והביאה להאצת תהליך המידבור שכיסה את רוב היבשת.
אמצעי שליטה ובקרה על האוכלוסייה
בשנת 1887 נזק שנגרם מארנבים הביא את ממשלת ניו סאות' ויילס להציע פרס על סך £25,000 עבור "כל שיטה שלא נודעה קודם לכן במושבה שתצליח במשימת ההשמדה של ארנבים"[8]. הוועדה קיבלה 1456 הצעות, כולל הצעות בדבר בקרים ביולוגיים, אולם אף לא אחד נמצא יעיל ובטוח[9]. ועדה מלכותית הוקמה כדי לבחון את המצב בשנת 1901. ברגע שהבעיה הובנה כראוי, מספר אמצעי שליטה נוסו כדי להגביל או להקטין את אוכלוסיית הארנבים באוסטרליה. שיטות אלו היו בעלות הצלחה מזערית עד להצגת אמצעים ביולוגיים בחצי השני של המאה ה-20. כיום אוכלוסיית הארנבים מוגבלת לדרום ומרכז אוסטרליה, עם אוכלוסיות קטנות במדבר הצפוני. עם זאת, הנזק הסביבתי הנרחב שנוצר, כנראה אינו בר תיקון.
ציד
כחלק מההתמודדות עם התופעה, נעשה שימוש בציד ארנבונים באופן נרחב, דבר שהביא לתועלת כלכלית מסוימת במהלך השפל הכלכלי הגדול שחוותה אוסטרליה בשנות ה-1980 ובשנות ה-1930(אנ'). לכידת ארנבים עזרה לחקלאים, חוואים ובוקרים בכך שסיפקו מקור מזון והכנסה נוספת ולפעמים עד כדי כך ששימשו לתשלום חובות החווה. ארנבים שניצודו שימשו אוכל לכלבי החווה וכן בוּשלו והוּאכלו אף למשק חי כגון תרנגולים, אווזים וברווזים. לאחר מכן נוצר ערוץ סחר פנימי ובהמשך גם חיצוני לייצוא, של ארנבים קפואים. הפרווה שלהם הפכה אף היא עם הזמן לפריט סחיר, בפרט בתחום כובעי "אַקוּבּרַה"(אנ')[10].
אמצעים ביולוגיים
שחרור ארנבים נגועי כלבת, הוכיח עצמו כיעיל במידה מסוימת בבקרת האוכלוסייה, אולם על כל פנים ודאי לא במהירות לה ייחלו.
הפרס על סך £25,000 עורר את תשומת לבו של לואי פסטר, אשר הציע להשתמש בכולרת העופות (Pasteurella multocida). אף על פי שאמצעי זה לא היה מועיל במיוחד, הקישור שלו לפסטר, האיץ את השימוש במיקרוביולוגיה באוסטרליה[11].
באפריל 1888, ממשלת NSW מינתה ועדה מלכותית "לחקור באופן מלא ומושכל, האם הצגת מחלות מידבקות בקרב ארנבים, באמצעות חיסון או באמצעים אחרים, או הצגת מחלות 'טבעיות' לארנבים ... יהיו בעלות השלכה לבריאות או חיי אדם, או לחיות אחרות מאשר ארנבים, או להשפיע ברווחיות של החקלאות, בין גידולים ובים משק חי ...", תחת הוועדה, ניסויים בוצעו ברוד איילנד, הוכח כי ארנבים שאכלו אוכל נגוע בכולרה מתו, אולם לא היו ראיות כי המחלה מתפשטת לארנבים בריאים[9].
בשנת 1885, פרופסור ווטסון מאוניברסיטת אדלייד הציע לשחרר ארנבים מוכי "סקאבּ" (rabbit scab) לאזור בוחן[12][13]. ניסויים מוגבלים הוכיחו שאמצעים מסוג זה יהיו בלתי יעילים באזורים יבשים של אוסטרליה.
בספטמבר 1887, ד"ר הרברט בוצ'ר (1854–1893) מווילקניה מצא בתחנת טינינלוגי מספר ארנבים מתים כחושים במיוחד, אשר הוא וד"ר ה. אליס מסידני הסיקו כי הם מתו כתוצאה מוירוס שכונה על ידיהם "וירוס טינינלוגי" ויכול להיות אפקטיבי כאמצעי בקרה. בפועל, לא הוכח כי סיבת מותם הייתה אכן ממחלה מידבקת וכי ייתכן שפשוט מתו מרעב[9].
מחלת המיקסומטוזיס שהתפשטה בסוף המאה העשרים אפשרה את הקטנת אוכלוסיית הארנבונים באופן משמעותי, אך בחלוף הזמן פיתחו 50% מהם חסינות טבעית לנגיף.
גידור
ערך מורחב – גדר הארנבים האוסטרלית
גדר הארנבים האוסטרלית היא מחסום נגד מזיקים שנבנה בשנים 1901–1907 במערב אוסטרליה על מנת למנוע מהארנבון המצוי וממזיקים חקלאיים אחרים ממזרח אוסטרליה, לפלוש למערבה. זהו אחד המחסומים המלאכותיים נגד מזיקים הארוכים בעולם. בפרויקט נבנו שלוש גדרות: הראשונה חוצה את כל רוחבה של אוסטרליה מצפון לדרום, השנייה, קצרה יותר ונמצאת מערבית לראשונה, והשלישית עוברת ממזרח למערב והיא הקצרה ביותר. אורך כל הגדרות הוא 3,253 קילומטר ועלות בנייתן הייתה 337,841 פאונד בעת בנייתן.
השפעות על אקולוגיית אוסטרליה
מאז שהגיעו מאירופה במאה ה-19, ההשפעה של ארנבים על האקולוגיה של אוסטרליה הייתה הרסנית. נחשד שהן הגורם המשמעותי ביותר של הכחדת מינים באוסטרליה. היקפה של תופעת הכחדת זני צמחים כתוצאה מהגעת הארנבים אינו ידוע בשלב זה, אם כי ידוע כי ארנבים מחסלים עצים צעירים בפרדסים, יערות, על ובנכסים על ידי יצירת חגור לעץ [10].
ארנבים אחראיים על בעיות שחיקה, מכיוון שהם אוכלים צמחים מקומיים, ומשאירים את פני השטח חשוף ופגיע למחילות, רוח וכיוצא באלו. הסרה של שכבת הקרקע העליונה היא הרסנית לארץ, אשר לה לוקח מאות רבות של שנים להתחדש[14].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Rabbits - fact sheet". www.environment.nsw.gov.au. נבדק ב-2015-12-02.
- ^ Colonial Times and Tasmanian Advertiser 22 May 1827
- ^ Cunningham P. [1827] Two years in New South Wales, vol. 1, p. 304
- ^ Sydney Gazette 28 May 1831
- ^ "House of Assembly". South Australian Register (Adelaide, SA : 1839 - 1900). Adelaide, SA: National Library of Australia. 1 בנובמבר 1876. p. 7. נבדק ב-28 בנובמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Products for the control of pest animal species, animal control technologies (באנגלית)
- ^ "The State Barrier Fence of Western Australia". נבדק ב-30 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Advertising. – Extermination of rabbits". The Sydney Morning Herald. Sydney. 7 בספטמבר 1887. p. 11. נבדק ב-21 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 9.2 "Politics Saved the Rabbit!". Queensland Country Life. National Library of Australia. 24 בנובמבר 1949. p. 14. נבדק ב-3 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 Australian Encyclopaedia, Vol, VII, Grolier Society, Sydney
- ^ Puls, Margaret, ed. (באפריל 2006). "A microbial history of Australia" (PDF). Livestock Horizons. St. Lucia, Queensland: CSIRO Livestock Industries. 2 (2). ISSN 1832-3677. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-10-24. נבדק ב-21 ביולי 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Agricultural Notes". Launceston Examiner. Tas.: National Library of Australia. 14 בנובמבר 1885. p. 2 Supplement: Supplement to the Launceston Examiner. נבדק ב-5 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Extermination of Rabbits". South Australian Register. Adelaide: National Library of Australia. 3 בנובמבר 1887. p. 5. נבדק ב-3 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Environmental Damage caused by Rabbits" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-12-18. נבדק ב-29 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
