ארתור לנגלי
.jpg) |
ארתור ברנרד לנגלי (באנגלית: Arthur Bernard Langlie; 25 ביולי 1900 – 24 ביולי 1966) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כראש עיריית סיאטל, וכמושל ה-12 וה-14 של מדינת וושינגטון שבארצות הברית בשנים 1941–1945 ו-1949–1957 מטעם המפלגה הרפובליקנית. נכון ל-2022 הוא היחיד שכיהן גם כראש עיריית סיאטל וגם כמושל וושינגטון.[1]
ביוגרפיה
לנגלי נולד בלנסבורו שבמינסוטה. אביו היגר מנורווגיה ואמו ממוצא נורווגי והולנדי. הוא עבר עם משפחתו לחצי האי קיטסאפ בוושינגטון בגיל תשע. לנגלי למד בבתי הספר בברמרטון. לנגלי קיבל תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת וושינגטון ב-1925. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת וושינגטון, לנגלי הפך לשותף בכיר במשרד עורכי הדין לנגלי, טוד וניקל.[2]
הוא עסק בעריכת דין בסיאטל במשך כמעט 10 שנים לפני שנבחר למועצת העיר סיאטל בשנת 1935. הוא כיהן כראש עיריית סיאטל מ-1938 עד 1941.[3] הוא נבחר למושל ברוב דחוק ב-1940. עד היום הוא ראש עיריית סיאטל היחיד שנבחר למושל המדינה.
בגיל 40, לנגלי היה המושל הצעיר ביותר בתולדות המדינה עד היבחרו של דניאל ג'. אוונס ב-1965. לנגלי הובס בבחירות ב-1944 על ידי הדמוקרט מונראד סי וולגרן, אך ניצח אותו ב-1948 וחזר לתפקיד. כך, לנגלי הוא המושל היחיד בתולדות המדינה שהפסיד וחזר לתפקיד.[4] כמושל, לנגלי פיתח פרויקטים תחבורתיים רבים, ובהם את מעבורות מדינת וושינגטון.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1952 לנגלי כמעט והיה למועמד הרפובליקני לתפקיד סגן הנשיא. המועמד לנשיאות דווייט אייזנהאואר בחר במקום זאת בריצ'רד ניקסון.[5] ב-1956 ניסה לנגלי ללא הצלחה לנצח את וורן מגנוסון בבחירות לסנאט של ארצות הברית. לאחר מכן החליט לנגלי לעזוב את הפוליטיקה.
קישורים חיצוניים
- ארתור לנגלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Washington Governor Arthur B. Langlie". National Governors Association. נבדק ב-1 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Arthur B. Langlie". NNBD.com. נבדק ב-1 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Berner, Richard C. (1992), Seattle 1921-1940: From Boom to Bust, Seattle in the 20th Century, Seattle: Charles Press, pp. 354–355, ISBN 0-9629889-1-X
- ^ "Arthur Bernard Langlie". Washington Rural Heritage. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-1 בספטמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Richard Nixon: The Rise of an American Politician (Roger Morris. Pg. 726)
