אש מגרדת
אש מגרדת (באנגלית: Grazing Fire) הוא מונח במדע הצבאי, המוגדר על ידי נאט"ו ומחלקת ההגנה של ארצות הברית כ־"אש המקבילה וקרובה לקרקע, שבה מרכז חרוט האש אינו עולה על מטר אחד מעל הקרקע". אש מגרדת מבוצעת לעיתים קרובות באמצעות מקלעים. יש לה יתרון טקטי משמעותי כאשר מבקשים לקטוע התקפת חיל רגלים קרקעית או מתקפת נגד.
במסגרת אש מגרדת, חרוט האש אינו חוצה גובה של 1.8 מטר — שהוא הגובה הממוצע של חייל. בכל ירי, הקליע יוצא מקנה הנשק בציר הקדח (Bore Axis), בזווית הראייה שנקבעה כדי לפגוע באזור המטרה. מסלול הקליע אמור להישאר קבוע ככל האפשר, וכך גם גובה השיא שלו, שהוא הנקודה הגבוהה ביותר של המסלול הבליסטי, שלרוב נמצאת בשני שלישים מהמרחק אל המטרה מהנשק. בהתאם לקוטר התחמושת, לזווית השטח ולמרחק אל המטרה, הקליע ישמור על מסלול שטוח יחסית.
למשל, בתחמושת 7.62X51 מ"מ נאט"ו (המשמשת לדוגמה במקלע M240), הקליע יגיע למרחק של כ־600 מטר כשהוא נע במהירות של 900 מטר לשנייה, לפני שיחל במסלול צניחה ברור לעבר הקרקע. כל ירי מעבר למרחק זה ייחשב לאש צוללת, בשל הקשת (ציר הקדח ועוד זווית הראייה) הנדרשת כדי לפגוע באזור המטרה.
אש מגרדת נקראת כך משום שהיא "מגרדת" את הצמחייה בגובה נמוך, כאילו עדר בקר רעה שם. הגובה האופטימלי לאש כזו הוא בגובה הברכיים. נוסף על כך שהיא כופה על האויב להישאר מכוסה או שכוב, כל פצוע או מי שמנסה לתפוס מחסה ייפול לתוך קו האש — ולא מחוצה לו.
ראו גם
לקריאה נוספת
1. "DOD Dictionary of Military Terms"
2. Army Field Manual No. 23-65 "BROWNING MACHINE GUN CALIBER .50 HB, M2"
אש מגרדת41462030Q5598489