7.62x51 מ"מ נאט"ו

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
תחמושת נאט"ו, משמאל לימין: 7.62 מ"מ, 5.56 מ"מ, 9 מ"מ.

7.62x51 מ"מ נאט"ו היא תחמושת צבאית מסוג כדור המיועדת לנשק קל, מקלעים ורובי צלפים. התחמושת מורכבת מקליע בקוטר 7.82 מילימטרים (0.308 אינץ') ותרמיל באורך 51 מ"מ, אחרי שהקליע נדחס לקנה ונורה קוטרו 7.62 מילימטרים (0.300 אינץ'). תחמושת זו חזקה יותר מה-5.56x45 מ"מ נאט"ו המשמשת רובי סער, ולה גם טווח ארוך יותר: 800 מטר (לעומת כ-500 מטר של ה-5.56 מ"מ). המקבילה האזרחית לתחמושת זו היא ה-0.308 וינצ'סטר, וניתן לירות בשני סוגי הכדורים הללו לחילופין באותו רובה (למרות זאת, שני הכדורים הללו לא זהים: ה-0.308 וינצ'סטר מפעילה לחץ גבוה יותר, ולכן יש הממליצים להימנע מכך).

היסטוריה

פיתוח תחמושת ה-7.62x51 מ"מ נאט"ו בא בעקבות הניסיון של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה עם תחמושת ה-‎.30-06 ספרינגפילד. הפיתוח הואץ בעקבות כניסת רובי השירות החצי-אוטומטיים וב-1954 הושלם פיתוח התחמושת, על בסיס ה-0.308 וינצ'סטר וה-0.300 סאבאג'. תחמושת ה-7.62 מ"מ נאט"ו נכנסה לשירות בצבא ארצות הברית במקביל להצטיידות ברובה ה-M14 ומקלע ה-M60. רובי M14 עם תחמושת זו שירתו במלחמת ויאטנם וקיבלו ביקורת מעורבת: מצד אחד הם היו חזקים, בעלי כושר חדירה ועצירה גבוהים, וטווח ירי ארוך; מצד שני, התחמושת הייתה כבדה והרתע הקשה על ירי אוטומטי שלא על גבי חצובה או דורגל. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 רובה ה-M14 הוחלף ברובה ה-M16 בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו. אחרי שנפתרו "בעיות הילדות" ב-M16 הוא הפך לנשק המועדף על לוחמי צבא ארצות הברית וכתוצאה מכך דחקה תחמושת ה-5.56 מ"מ את ה-7.62 מ"מ כתחמושת של רובי הסער ורובי השירות של הלוחמים. עם זאת, בשל יתרונותיה על ה-5.56 מ"מ בעוצמה, בטווח (800 מטר) ובדיוק - תחמושת ה-7.62 מ"מ נשארה בשימוש מקלעים ורובי צלפים. בתחילת המאה ה-21 החלו צבאות לשים דגש על צליפה ארוכת-טווח ולשם כך נדרשה תחמושת חדשה וכבדה יותר, כגון כדורי ה-0.300 וינצ'סטר מגנום, ה-6.5 מ"מ קרידמור וה-0.338 לפואה מגנום, שלהן טווחים של 1,000–1,500 מטרים (1,100–1,600 יארד), ואלה החלו להיות נפוצים יותר אך לא החליפו את ה-7.62 מ"מ בגלל שהם יקרים יותר וזמינים פחות (רובה צלפים 7.62 מ"מ יכול לירות גם תחמושת של מאג, למרות שביצועיו יהיו טובים פחות בגלל איכות התחמושת).

דגמים

לתחמושת ה-7.62x51 מ"מ נאט"ו יש מספר דגמים, להלן רשימה חלקית של מספר דגמים מפורסמים:

כלי נשק מפורסמים בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו

כלי נשק מפורסמים המשתמשים בתחמושת 7.62x51 מ"מ נאט"ו:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דיוק (יכולת הקביצה) של רובה נמדד בדקות קשת (MOA). מספר זה מייצג את הסטייה הזוויתית המרבית מנקודת הפגיעה וככל שהוא נמוך יותר כך הרובה מדויק יותר. לדוגמה: רובה צלפים בעל דיוק של 1 MOA מקבץ (יורה מספר קליעים אל עבר אותה מטרה) בפיזור של 3 ס"מ בירי למרחק 100 מטר (1.047 אינץ' בירי למרחק 100 יארד).
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0