אתיקה עיתונאית
אתיקה עיתונאית היא תחום ידע פילוסופי, יישום מעשי של אתיקה, העוסק בניסוח ובניתוח העקרונות המוסריים המנחים את מקצוע העיתונות והתקשורת בכללה.
אתיקה עיתונאית באה להדגיש את הערכים והנורמות הרצויים מעיתונאים. מה יאה, מה מוצדק ומה ההפך מכך. גם אם אין מדובר ברמת עבירה פלילית.
מועצת העיתונות בישראל, הנתפסת כגוף העליון של מוסד התקשורת בישראל, מנסחת את כללי האתיקה של העיתונות והאמורה לפקח על מימושם.
אתיקה עיתונאית מונחת על ידי חמישה ערכים מרכזיים:[1][2]
- כנות ודיוק: עיתונאים חייבים להיות כנים. לא מקובל לדווח על מידע שידוע כשקרי, או לדווח על עובדות בצורה מטעה כדי ליצור רושם שגוי.
- עצמאות ואובייקטיביות: על עיתונאים להימנע מנושאים בהם יש להם עניין אישי או פיננסי שיספק להם תועלת מסוימת בנושא, שכן ניגוד עניינים עלול להכניס הטיה לדיווח שלהם, או ליצור רושם של הטיה כזו. במקרים שבהם לעיתונאי עשוי להיות עניין אישי או פיננסי ספציפי, יש לחשוף את העניין.
- הוגנות: עיתונאים חייבים להציג עובדות בחוסר משוא פנים ונייטרליות, להציג נקודות מבט וצדדים אחרים בסיפור היכן שקיימות אלה. אסור להטות עובדות או להציג חצאי אמיתות.
- חריצות: עיתונאי צריך לאסוף ולהציג עובדות רלוונטיות כדי לספק הבנה טובה של הנושא המדווח.
- אחריות ואנושיות: עיתונאי חייב לתת דין וחשבון על עבודתו, ולהיות מוכן לקבל ביקורת והשלכות.
עקרונות
ברחבי העולם יש כ-400 קודים של התנהגות עיתונאית אתית המחסים את כלל הצדדים של מקצוע העיתונות.
בישראל, העקרונות המנחים את העיתונות באים לידי ביטוי בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת.[3]
התקנון הוא מסמך העוסק בהגדרת כללי הפעולה של המערכת התקשורתית וכמו כן ה"אני מאמין" של קהילת התקשורת. המסמך גם מגדיר שורה של כללי עשה ואל תעשה לעיתונאים. התקנון נועד לגבות את העיתונאי בתהליכי איסוף המידע ופרסומו. אך הוא גם מטיל עליו הגבלות וסייגים במגעיו עם מקורות המידע או בפרסום.
כללי האתיקה אינם קובעים לעיתונאי על מה לדווח, אלא רק כיצד לדווח.
תקנוני אתיקה עיתונאית
בנוסף לתקנונים שהגופים האמורים על שמירת האתיקה העיתונאית מנסחים. כגון: מועצת העיתונות בישראל, ארגון תקני עיתונות עצמאית של בריטניה[4] (באנגלית: "Independent Press Standards Organisation") גופי תקשורת לעיתים מנסחים תקנון אתיקה עיתונאית עצמאי, מסמך בו מצהירים על הסטנדרטים האתיים שהם מציבים לעצמם.
דוגמאות מישראל והעולם
- תקנון האתיקה העיתונאית של תאגיד השידור הישראלי.[5]
- הקוד האתי של גלובס.[6]
- מדיניות אתיקה של עיתון הוושינגטון פוסט.[7]
- כללי האתיקה של עיתון הניו יורק טיימס.[8]
- עקרונות ההתנהגות האתית עבור חדשות רשת יו אס איי טודיי.[9]
דילמות אתיות
פעמים רבות העיתונות ניצבת אל מול דילמות מוסריות וערכים מתנגשים,[10] כגון:
- שמירה על הפרטיות מול שמירה על כבוד האדם ושמו הטוב.
- זכות הציבור לדעת מול פגיעה אפשרית בביטחון המדינה.
- חופש הביטוי מול פגיעה ברגשות הציבור.
בנוסף לדילמות המופיעות בשגרה, דילמות רבות מופיעות במהלך סיקורים יוצאי דופן ובתקופות מיוחדות. למשל בסיקורים על אנשי ציבור מיוחדים, בתקופות בחירות או מלחמה.
מקרים של דילמות בישראל ובעולם
- יאיר נתניהו/מסרון בין החוקר לשופטת - הקלטת יאיר נתניהו/ צילום התכתבות החוקר והשופטת. האם זו פגיעה בפרטיות או עניין לציבור וזכות הציבור לדעת?[11]
- פרסום קריקטורה של מוחמד "שרלי הבדו"- סיקור הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו" והתגובות לו הציבו בפני עיתונים בעולם התלבטות עקרונית: האם לפרסם את הקריקטורות הלועגות למייסד האסלאם?[12]
- וושינגטון פוסט פרסמו תחקיר על כך שממשלת ארצות הברית התקינה מכשיר האזנה מעל כבל סובייטי תת-ימי בשיא המלחמה הקרה. המכשיר אפשר לארצות הברית ללמוד היכן ממוקמות צוללות סובייטיות. במקרה זה, עורך התחקיר, בן בראדלי, בחר תחילה שלא לפרסם את התחקיר מטעמי ביטחון לאומי. עם זאת, הסובייטים גילו לאחר מכן את המכשיר ולדברי בראדלי, "זה כבר לא היה עניין של ביטחון לאומי. זה היה עניין של מבוכה לאומית". עם זאת, ממשלת ארצות הברית עדיין רצתה שהוושינגטון פוסט לא יפרסם את הסיפור על בסיס ביטחון לאומי, ובכל זאת, לדברי בראדלי, "העלנו את התחקיר. ואתם יודעים מה, השמש זרחה למחרת".[13]
- פרשת ווטרגייט שהביאה בסופה להתפטרות הנשיא האמריקאי ריצ'רד ניקסון, הייתה חשיפה עיתונאית שנחשבת לאחד ההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה של העיתונאות. שם הקוד של המקור שבזכותו שני העיתונאים צעירים מעיתון הוושינגטון פוסט השיגו את המידע על הפרשה היה "גרון עמוק" (באנגלית "Deep Throat"). שני העיתונאים הבטיחו לגרון עמוק שזהותו תישמר סמויה. במהלך השנים העיתון שמר על זהותו סמויה על אף הלחצים מהציבור לפרסם פרטים לגביו. כאן עלתה הדילמה "האם הגנה על מקור חשובה יותר מחשיפת כל המידע הרלוונטי על ידיעה חדשותית?"[14]
ביקורת
בעקבות העובדה שאין חיוב על עיתונאים וכלי תקשורת להיות חברים במועצת העיתונות. בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות נתפס כגוף חסר שיניים,[15] כיוון שאין לו סמכות להטיל עונשים פורמליים (דן רק בדינים משמעתיים, לא פליליים).
לבית הדין קיימת הסמכות להטיל עונשים על החברים במועצה לעיתונות. עונשים הנעים מאזהרה, דרך נזיפה ופרסום התנצלות על ידי העיתון ועד להשעיית כלי תקשורת מן המועצה, והפסקת עבודתו או העסקתו של עיתונאי.
בכל הנוגע לעיתונאים וכלי תקשורת שאינם חברים במועצת העיתונות, בית הדין יכול לדון אך העונש היחידי שביכולתו להטיל הוא פרסום ההחלטה.
עקב כך עולה ביקורת שאתיקה עיתונאית בישראל נאכפת בצורה עצמית. כל גוף תקשורתי בוחן את עצמו ואינו חייב לתת דין וחשבון לאף גוף חיצוני בשל תלונות ועבירות אתיות שאינן נחשבות עבירות פליליות בחוק (כגון: לשון הרע, צו איסור פרסום, צנזורה צבאית).
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Professor Marianne Jennings, The Evolution—and Devolution—of Journalistic Ethics, Imprimis (Hillsdale College)
- ^ Aidan White, Ethics 101: The 5 Core Values of Journalism, Youtube - Ethical Journalism Network
- ^ תקנות האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת, ספטמבר 2020
- ^ Independent Press Standards Organisation, IPSO
- ^ ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, תקנון האתיקה העיתונאית של תאגיד השידור הישראלי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 12 בנובמבר 2017
- ^ קוד אתי, באתר גלובס
- ^ Ethics policy, The Washington Post
- ^ Ethical Journalism - A Handbook of Values and Practices for the News and Opinion Departments, The New York Times
- ^ USA TODAY NETWORK Principles of Ethical Conduct For Newsrooms, USA TODAY
- ^ מושגים מרכזיים במגמת תקשורת וחברה, 2021
- ^ נועה פרייס, הקלטת יאיר נתניהו/ צילום התכתבות החוקר והשופטת., באתר וואלה
- ^ יואב סיון, סיקור הטבח ב"שרלי הבדו" והתגובות לו הציבו בפני עיתונים בעולם התלבטות עקרונית: האם לפרסם את הקריקטורות הלועגות למייסד האסלאם?, באתר העין השביעית, 20 בינואר 2015
- ^ Jennifer Colvin, Washington Post editor tells war stories, ethical dilemmas
- ^ Ethics Case Studies - Deep Throat, and His Motive, Society of Professional Journalists
- ^ ד"ר יובל קרניאל, לטובת התקשורת והציבור: להמציא מחדש את מועצת העיתונות, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2020
