תקשורת בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערבוב בין תקשורת כתשתית לבין תקשורת כמדיה; ארגון וסידור התוכן; ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
בניין הדואר ומרכזית הטלפונים הר הכרמל 1953
מחלק עיתונים של ישראל היום

התקשורת בישראל כוללת אמצעי תקשורת מגוונים ובין השאר עיתונות כתובה ותקשורת אלחוטית שכוללת פריסה טובה של כבלים קו-אקסיאלים, סיבים אופטיים וממסור רדיו מיקרוגל[1]. מתקני שידור בישראל כפופים לתוכנית מתאר ארצית 36 למתקני שידור קטנים[2] ולמתקני שידור גדולים[3][4]. על אף יתרונות אלו, בשוק התקשורת הישראלי ישנה ריכוזיות רבה, ומבחינה צרכנית בולט חוסר השביעות של הציבור מחברות התקשורת בישראל[5]. ארגון עיתונאים ללא גבולות דירג ב-2014 את חופש העיתונות בישראל במקום ה-96 במדינות העולם[6].

ההיסטוריה של התקשורת בישראל

מפעל טלרד לטלפונים ורדיו בלוד

שנות ה-80

שנות ה-80 הביאו עמם מהפכה בשוק התקשורת הישראלי.

  • בשנת 1984 הוקמה חברת בזק על מנת לייעל את מערך הטלפוניה הארצי. זמן ההמתנה לקו טלפון חדש קוצר משמעותית בעקבות זאת.

שנות ה-90

עשור זה התאפיין בהתפתחויות רבות בתחומי התקשורת הוותיקים בארץ ובעיקר ביצירת תחומי תקשורת חדשים כמו תקשורת סלולרית, אינטרנט, טלוויזיה מסחרית וטלוויזיה רב ערוצית.

  • על אף שמרבית הבתים בישראל עדיין מקבלים עיתון יומי, בעשור זה נסגרו מספר עיתונים (חדשות, על המשמר, דבר).
  • בינואר 1994 הוקמה חברת נטוויז'ן, שהייתה הראשונה בישראל לספק לציבור הרחב שירותי אינטרנט כולל דוא"ל. החיבור לאינטרנט נעשה באמצעות חיבור Dial-up והיה איטי.
  • בסוף שנת 1994 הצטרפה חברת סלקום לשוק התקשורת הסלולרית בישראל, ובשל המחירים הנמוכים שהיא הציעה, הצטרפו אלפים רבים לרשת שלה. בתחילת דרכה חוותה החברה בעיות עם המכשירים אותם סיפקה, כאשר המשתמשים חוו ניתוקים רבים וקטיעות במהלך השיחה.
  • בשנת 1996 החלו מהלכים להקמת רשות לאומית לתקשורת בישראל, מתוך מטרה להקים גוף מקצועי ורגולטיבי שיאחד את הרשויות העוסקות בענייני תקשורת בישראל. נחיצות הקמתה של רשות לתקשורת נקבעה בידי מספר ועדות מקצועיות, אושרה חמש פעמים בהחלטות ממשלה ואף הבשילה לכדי טיוטת הצעת חוק. עד סוף שנת 2009 עדיין לא הוקם בישראל גוף כזה, באף אחת מהמתכונות שהוצעו.
  • בשנת 1999 הצטרפה חברת סלולר שלישית, פרטנר לשוק התקשורת הסלולרית בישראל, עם המותג אורנג'. פרטנר הייתה החברה הראשונה שפרסה בארץ רשת בטכנולוגיית GSM.

העשור הראשון של המאה ה-21

בשנות ה-2000 הדגש היה על דיגיטיזציה ומעבר לטכנולוגיות ניידות, כאשר האדם מקושר לעולם סביבו 24 שעות ביממה.

  • בשנת 2000 החלה לפעול חברת yes הטלוויזיה בלוויין, המספקת שירותי טלוויזיה באמצעות לווין. באותו הזמן עדיין פעלו 3 חברות כבלים: תבל, מת"ב וערוצי זהב. התחרות עם חברת yes גרמה לאובדן מנויים אצל חברות הכבלים ובעקבות כך עלה רצונן להתאחד. על מנת לחזק את yes הצעירה, הרגולטור עיכב את אישורו למיזוג חברות הכבלים. בשנת 2003 חברות הכבלים החלו לפעול תחת המותג HOT. בתחילת שנת 2007 התמזגו החברות סופית. בעשור זה חברת הוט וחברת yes הכניסו לשימוש את הממירים הדיגיטליים. באמצעותם ניתן לקלוט שידורים דיגיטליים (שיפור באיכות הקליטה של ערוצי הטלוויזיה), ובנוסף מתאפשרים ערוצי משחקים, וידאו על פי דרישה (VOD) ואפילו קיימים ממירים מיוחדים שניתן באמצעותם להקליט (HOT Magic, yes Max). מבחינת התכנים, HOT חרתה על דגלה את עידוד הפקת סרטים תוצרת הארץ, ומימשה זאת באמצעות פרויקט בשם "סרטים מכאן". yes, לעומתה, שמה יותר דגש על סדרות וסרטים תוצרת חוץ. המאבק בין השתיים נמצא בעיצומו.
  • תחת פיקוח הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ב-28 בינואר 2002 עלה לשידור ערוץ מסחרי נוסף, בשם ערוץ 10. ערוץ 10 הצטרף לערוץ 1 וערוץ 2. החלה תחרות בין ערוצי הטלוויזיה המסחרית כשוק חופשי. ערוץ 10 רכש לעצמו מגישים, מנחים ושחקנים משני הערוצים. למרות פעולות הרכש הערוץ עדיין נחשב כערוץ פחות נצפה משני הערוצים האחרים.
  • הרדיו הצליח להתאושש מבעיות הרייטינג, ונפתחו עוד תחנות רדיו אזוריות.
  • האינטרנט המהיר חדר לכל בית בישראל. חברת בזק מפסיקה להיות מונופול בתחום התקשורת הקווית, כאשר חברת הוט מציעה שירותי טלפוניה על גבי תשתית הכבלים.
  • בשנת 2004 נכנסו שלוש חברות נוספות לשוק השיחות הבינלאומיות - אינטרנט זהב בקידומת 015, נטוויז'ן בקידומת 017, אקספון בקידומת 018, והתגברה התחרות בתחום זה. לאחרונה התחום עובר קונסולידציה נרחבת. בדצמבר 2011 נכנסה לשוק הלו בקידומת 015, לאחר שאינטרנט זהב נבלעה לתוך סמייל 012.
  • באפריל 2004 שונו כל מספרי הטלפון הניידים בישראל משש לשבע ספרות כולל קידומות חדשות בשל התגברות הביקוש לטלפונים ניידים בישראל[11].
  • באמצע העשור הודות לפופולריות הרבה שצברו האינטרנט המהיר וטכנולוגיית ה-VoIP בקרב הישראלים, לראשונה ישראלים יכולים לנהל שיחות מקומיות ובינלאומיות בחינם דרך האינטרנט או בעלויות נמוכות הודות לקישוריות בין רשתות VoIP כגון סקייפ ו-Vonage לרשתות הטלפון המסורתיות בישראל ובחו"ל.
  • בשנת 2005, נערך מכרז נוסף בערוץ השני בו "קשת" ו"רשת" נבחרו להוביל את שידורי הערוץ לעשור העוקב, כאשר משנת 2008 הן מחליפות ביניהן את ימי השידור, כך שאחת תשדר ארבעה ימים והשנייה שלושה ימים[12] תוצאות המכרז נכנסו לתוקף בנובמבר 2005.
  • ב-30 ביולי 2007 החל להופיע היומון ישראל היום שחולק בחינם. תחילה הופיע העיתון רק בימי חול, אך בהמשך פורסם גם בימי שישי. בשנת 2011 נעשה לעיתון בעל שיעורי החשיפה הגבוהים בישראל.
  • בשנת 2008 הצטרפו פרטנר ואקספון לשוק ספקי האינטרנט המהיר. זאת לאחר קונסולידציה רבה בשוק שהותירה רק שלוש מתחרות.
  • בשנת 2009 בוצעו בעידן+ השידורים הראשונים בטכנולוגיית ה-DTT בישראל.

העשור השני של המאה ה-21

ענפי תקשורת בישראל

עיתונות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – עיתונות בישראל

בישראל ישנם עיתונים מקומיים או מגזריים רבים. בתחום הארצי ישנם שני עיתונים גדולים: ידיעות אחרונות וישראל היום, כאשר השני בחינם והוא הנפוץ ביותר. שניהם יומיים. בנוסף יש שני עיתונים הנחשבים איכותיים יותר וכוללים הרבה דברי פרשנות והגות ומחזיקים במוסף איכותי. הראשון הוא הארץ היומי והשני הוא מקור ראשון השבועי.

דואר

ענף הדואר בישראל צועד לקראת תחרות. רשות הדואר נהפכה לחברת דואר ישראל (עדיין בבעלות ממשלתית). כאשר בהדרגה יאפשרו לשחקנים נוספים להיכנס לשוק מסירת פרטי הדואר במשקל של עד חצי ק"ג, על מנת שיתחרו בחברת דואר ישראל ובתקווה יוזילו מחירים.

רדיו

אלימלך רם באולפן שידור
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שידור רדיו בישראל

בישראל שני גופים המשדרים בפריסה ארצית: קול ישראל של רשות השידור, הכוללים שמונה תחנות שידור, וכן שידורי רדיו צבאיים של התחנות גלי צה"ל וגלגלצ. לצידם מתקיים שידור של תחנות רדיו אזורי, המפוקחות על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. כמו כן מתקיימים שידורי רדיו באינטרנט. לצד כל אלה ישנם שידורים של רדיו פיראטי בישראל.

טלפוניה

פנים ארצית

בישראל פועלות בתחום הטלפוניה הקווית שבע חברות בעלות רישיון מפ"א (מפעיל פנים ארצי) המציעות שירותים ללקוח הביתי: בזק, הוט, 012 סמייל, נטוויז'ן, סלקום, פרטנר ואקספון. חברת בזק היא הוותיקה מכולן. חברת הוט משתמשת בתשתית הכבלים שלה, שעליה היא מספקת את שירות הטלפוניה. הפרישה של התשתית בכל המדינה לא מלאה ולכן לא כל בית בישראל יכול להיות מנוי של הוט, לעומת זאת לבזק יש תשתית בכל ישוב וישוב בארץ. החברות סלקום ואורנג' משתמשות בתשתית הסלולרית שברשותן, ואילו 012 סמייל ונטוויז'ן משתמשות בתשתיות של שאר החברות על ידי טלפוניה מבוססת אינטרנט.

בינלאומית

בישראל פועלות שש חברות בתחום הטלפוניה הבינלאומית: בזק בינלאומי (קידומת 014), 012 סמייל, נטוויז'ן (קידומת 013), 017 הוט מוביל (קידומת 017) ו אקספון (קידומת 018), הלו 015 בקידומת 015. כל החברות מציעות שירות מנויים המוזיל את מחיר השיחה, למעט, הלו המציעה תעריפים זהים למנויים ולמזדמנים, ולמעשה ביטלה את הצורך להפוך למנוי. מנוי משויך המחייג למספר טלפון בחו"ל מוסיף את הקידומת 00 ולא את הקידומת הספציפית של החברה (כפי שהיה בעבר, כאשר בזק הייתה מונופול בתחום). בעקבות העובדה שיש לחברות אלה תשתית נרחבת של קישוריות לעולם, רובן גם מציעות שירותי חיבור לאינטרנט.

תקשורת סלולרית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – תקשורת סלולרית בישראל

בתחום התקשורת הסלולרית פועלות בישראל מספר חברות המפעילות תשתית סלולרית מלאה או פועלות כמפעיל וירטואלי (במודל חלקי או מלא). השירותים הסלולריים בישראל כוללים שיחות קוליות (פנים ארציות, בינ"ל, משיבון סלולרי ועוד), הודעות SMS ו-MMS, שיחות ווידאו, גלישה מהירה באינטרנט (ובעזרתם גם אפליקציות נוספות כגון ניווט GPS, טלוויזיה ומוזיקה בהתאמה אישית ועוד). בנוסף, קיימות אין-ספור חנויות עצמאיות לממכר טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים. משרד התקשורת מקיים תהליך להגברת התחרותיות בתחום הסלולר, על ידי הפחתת חסמי הכניסה באמצעות: הכנסת ניידות מספרים, הגדלת מספר המפעילים (הן המלאים והן הווירטואליים), והגמשת תנאי הרישוי בייבוא מכשירים סלולריים לישראל.

טלוויזיה

ילדים ממתינים לצפות בתוכנית טלוויזיה במכשיר הטלוויזיה היחיד בכפר מימון (סוף שנות ה-60)

טלוויזיה רב ערוצית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – טלוויזיה רב ערוצית בישראל

בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית פועלות שתי חברות. חברת "הוט" המספקת שירותי טלוויזיה על גבי תשתית של כבלים תת-קרקעיים וחברת "יס" המשתמשת בלוויין. לחברת הכבלים יש יתרון על פני חברת הלוויין מבחינת הרישיון שניתן לה ממשרד התקשורת, המאפשר לה תקשורת דו-כיוונית מלאה (למשל שירות וידאו על פי דרישה - VOD).

טלוויזיה מסחרית

בישראל, שוק הפרסום בטלוויזיה הוא למעשה דואופול. העוגה מתחלקת בין קשת 12 ורשת 13. עד לפיצול ערוץ 2, התחלקה בין ערוץ 2 (על זכייניותיו קשת ורשת, ובעבר גם טלעד) וערוץ 10, ולתקופה של שנה לאחר הפיצול בין 3 ערוצים מסחריים: קשת 12, רשת 13 וערוץ עשר. בנוסף פועלים ערוצים מסחריים זעירים שהכנסותיהם מפרסומות: ערוץ 9, ערוץ 20, ערוץ 24 והלא TV.

בנוסף, גוף השידור הציבורי בישראל, תאגיד השידור הישראלי מקבל מימון גם באמצעות חסויות בטלוויזיה בערוץ כאן 11. מימון נוסף מגיע מתקציב המדינה ומאגרת הרדיו לרכב. עד לסגירת רשות השידור, הערוץ הראשון גם עשה שימוש בחסויות כמקור הכנסה נוסף, אף על פי שרוב תקציבו הגיע מתשלום האגרה של כל בית בישראל בו קיים מקלט טלוויזיה (למעט החרגות על פי החוק).

אינטרנט

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אינטרנט בישראל

חיבור לאינטרנט

שוק החיבור לאינטרנט בישראל מחולק לשניים: ספקי תשתית וספקי אינטרנט. ספקי התשתית הקווית הגדולים הם חברת בזק וחברת הוט, וספקים נוספים בתחום הם סלקום ופרטנר הפועלים בשיטת FTTH. ספקי האינטרנט הגדולים הם בזק בינלאומי, נטוויז'ן, 012 סמייל וכן כ-35 חברות וגופים נוספים.

אינטרנט נייד

כיום שלוש החברות הסלולריות הגדולות מספקות אינטרנט נייד. החיבור נעשה באמצעות מודם סלולרי המתחבר למחשב או מורכב כחלק אינטגרלי ממחשב נייד או מחשב לוח. בחציון השני של 2019 צפוי משרד התקשורת לפרסם מכרז תדרים לקראת פריסה של רשתות 5G[16].

רגולציה של שוק התקשורת

ענף התקשורת בישראל נתון כיום לאסדרה של מגוון רגולטורים ממשלתיים, הסובלים לעיתים מכפילויות, וטרם הוקמה רשות תקשורת עצמאית שתאגד אותם למסגרת מוסדית אחת.[17] הרגולטורים העיקריים הפועלים כיום בשוק התקשורת הם משרד התקשורת, שאמון על אסדרת חברות הסלולר, הטלפוניה הנייחת המקומית והבינלאומית, האינטרנט והרדיו; הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שמפקחת על השידורים המסחריים בטלוויזיה וברדיו; והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין במשרד התקשורת. ישנם גם ארגוני אסדרה-עצמית, שאינם ממשלתיים, דוגמת מועצת העיתונות, שמסדירה את כללי האתיקה של עיתונאים. ככלל, שתי תפיסות מרכזיות של רגולציה של תקשורת מתחרות זו בזו. האחת מתייחסת לתוצרי שוק התקשורת כאל מוצרים במישור הכלכלי־מסחרי שיש לפעול על מנת למקסם את הרווחים שהם מייצרים לגורמים מסחריים, והשנייה מדגישה את ההגנה על הערכים שהתקשורת מקדמת עבור הציבור בכללותו. תפיסות אלה מצויות במתח מתמיד ומחוקקים, רגולטורים ושופטים, כמו גם גופי התקשורת עצמם, הנהלותיהם, וגופי אסדרה עצמית כמו מועצת העיתונות, מנסים לאזן ביניהם.[18] הפיקוח על שוק התקשורת מבקש, בין היתר, לעודד יצירה מקומית, לקדם את התרבות והדעת, לפקח על מחירים, רציפות ואמינות של שירותי תקשורת, להבטיח תקשורת הוגנת, מהימנה ומאוזנת, לתמוך בתחרות בשוק התקשורת ולשקוד על פיתוחו, למנוע שידורים ופרסומים אסורים, להגן על קטינים ולשמור על האתיקה בפרסום.[19]

האזנות סתר

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – האזנת סתר

החוק בישראל מתיר לבצע האזנות סתר למטרת ביטחון המדינה על ידי השב"כ או על ידי אגף המודיעין בצה"ל באישור של הדרג המדיני, או במקרים דחופים באישור ראש רשות הביטחון הרלוונטית התקף ל-48 שעות בלבד. האזנה למטרת גילוי ומניעת עבירות, מבוצעת על ידי המשטרה או על ידי גופי חקירה אחרים בהיתר של שופט בביהמ"ש המחוזי, או במקרים דחופים באישור המפקח הכללי של המשטרה התקף ל-48 שעות בלבד. החוק בישראל אף מתיר לבצע האזנות סתר מסוימות, ללא צורך בהיתר כלשהו, למשל האזנה לתדרים אלחוטיים של חובבי רדיו או של שידורים לציבור. גם האזנה באקראי ובתום לב לשיחה המתקיימת ברשות הרבים - היא מותרת. כמו כן, החוק בישראל מאפשר להאזין לשיחות בינלאומיות ללא צורך בהיתר, וזאת למטרת צנזורה צבאית.

איסוף נתוני תקשורת

בזיכיון החברות הסלולריות ישנם שני נספחים סודיים האסורים לפרסום המאפשרים לגורמי ביטחון כמו צה"ל והשב"כ, להתחבר אל המערכות הממוחשבות שלהן, לשלוף מידע על השיחות הנכנסות והיוצאות ולגלות את מיקומו של הטלפון הסלולרי השייך למנוי בדיוק של עשרות מטרים, וכל זאת ללא צורך בצו בית משפט. ישראל הודתה בקיומם של נספחים אלו בנובמבר 2007, בעקבות עתירה שהגישה התנועה לחופש המידע לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים[20]. ב-17 בדצמבר 2007 אישרה הכנסת את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת) המאפשר גם למשטרת ישראל ולגורמי אכיפת חוק אחרים לשלוף נתוני תקשורת ללא פיקוח שיפוטי.

סטטיסטיקה ונתונים

קידומות וסיומות

נתונים כמותיים

נתונים אלו מובאים מספר העובדות העולמי של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית[1]

  • טלפוניה:
  • ממשקים לעולם:
    • 3 כבלים תת-מימיים
    • 3 תחנות קרקע לוויניות של Intelsat
  • תחנות שידור:
    • 23 תחנות רדיו AM
    • 15
  • אינטרנט:

סטטיסטיקה

על-פי נתוני משרד התקשורת ההכנסות בשוק התקשורת בישראל עמדו על כ-18.5 מיליארד ש"ח בשנת 20[21], לעומת 29.1 מיליארד ש"ח בשנת 2008[22]. התפלגות ההכנסות הייתה:

  • תקשורת סלולרית בישראל - 42% (לעומת 56.7% בשנת 2008)
  • אינטרנט בישראל (תשתיות וספקים) - 20% (לעומת 10% בשנת 2008)
  • תקשורת נייחת - 17% (לעומת 14% בסעיף טלפוניה בשנת 2008)
  • שידורים - 18% (לעומת 13% בסעיף טלוויזיה רב ערוצית בשנת 2008)
  • תקשורת בינלאומית - 3%

על-פי דו"ח ועדת גרונאו[23] בשנת 2007 היו בישראל:

  • כ-1.5 מיליון מתחברים לשירותי הפס הרחב, מתוכם כ-61% ל-ADSL של בזק, והשאר ל-HOT
  • כ-1.4 מיליון מנויים לטלוויזיה רב ערוצית בישראל, מתוכם כ-63% ל-HOT והשאר ל-YES.
  • בישראל בוצעו כמעט 3 מיליארד דקות שיחה בינלאומיות ב-2007

וכמו כן, על-פי אותו דו"ח ההשקעות בענף התקשורת בשנת 2006 היו כ-2.3 מיליארד ש"ח.

ראו גם

חברות תקשורת בישראל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אמצעי התקשורת בישראל
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קטגוריה:חברות תקשורת ישראליות

גופים נוספים בנוף התקשורת הישראלית

כללי

לקריאה נוספת

  • דניאל רוזן, המדיום הוא המסר: התקשורת בישראל, הוצאת כרמל, 2022.
  • אסתי שטרנבך־סרוסי, הדרך אל הענן: ענף הטלקום בישראל, הכל על הפרטה, תחרות ורגולציה, הוצאת דניאלה דינור, 2019.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תקשורת בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "The World Factbook". CIA.(באנגלית)
  2. ^ תמ"א 36 א' 1
  3. ^ תמ"א 36 ב'
  4. ^ תוכניות מתאר ארציות חדשות בתחום התקשורת, באתר משרד הפנים
  5. ^ מירב קריסטל, עיקר התלונות למועצה לצרכנות: על חברות התקשורת, באתר ynet, 30 באפריל 2014
  6. ^ World press freedom index 2014, באתר עיתונאים ללא גבולות (באנגלית)
  7. ^ הופעל קשר טלפוני בחיוג ישיר בין ירושלים, השפלה, והדרום, חרות, 17 ביוני 1958
  8. ^ ערד חוברה לרשת הטלפון הארצית, דבר, 11 במאי 1965
  9. ^ אינג' מ. א. ברמן, מערכת החיוג האוטומטית - מנוף למשק בישראל, דבר, 21 בפברואר 1968
  10. ^ חברת החדשות של ערוץ 2 זכתה במכרז להפעלת ערוץ הכנסת, באתר ynet, 2 במרץ 2004
  11. ^ שלומי דונר, מספרים חדשים בסלולרי: איך זה יעבוד באמת, באתר ynet, 20 באפריל 2004.
  12. ^ ערן סויסה, החלפת ימי השידור: מדריך, באתר nrg‏, 30 בדצמבר 2009
  13. ^ ynet, אושר בחוק: סמכויות מעקב אחרי סלולרי ואינטרנט, באתר ynet, 17 בדצמבר 2007
  14. ^ רועי ברק, ‏כיבוי סופי: הופסקו שידורי המשדר האנלוגי בטלוויזיה, באתר גלובס, 15 ביוני 2011
  15. ^ רן בוקר, תם עידן: הערוץ הראשון סיים את שידוריו, באתר ynet, 14 במאי 2017
  16. ^ משרד התקשורת- סיכום חציון ראשון 2019, באתר משרד התקשורת
  17. ^ שרון ידין, קצר בתקשורת: בין אינטרס פרטי לאינטרס ציבורי ברגולציה של ערוץ עשר, דין ודברים ח, אוניברסיטת חיפה, 2015, עמ' 391
  18. ^ שרון ידין, ערוצי טלוויזיה: הערכת מודל האכיפה של הרשות השנייה, רגולציה בישראל: ערכים, אפקטיביות, שיטות, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, אייל טבת ויצחק גלנור עורכים, 2019
  19. ^ טלי תאני-הררי ושרון ידין, המארג הרגולטורי-חינוכי: סימון תכניות טלוויזיה לילדים בסביבה התקשורתית החדשה, מסגרות מדיה 13, 2014, 2015, עמ' 13
  20. ^ נגה ניר נאמן, השב"כ עוקב אחריכם, חדשות 10 באתר נענע
  21. ^ סיכום הכנסות שוק התקשורת לשנת 2018, באתר משרד התקשורת
  22. ^ סיכום הכנסות שוק התקשורת 2008, באתר משרד התקשורת
  23. ^ דו"ח ועדת גרונאו, באתר משרד התקשורת


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0