בגנה (כלי נגינה)

בגנה
סיווג	קורדופוניים
קבוצה	כלי פריטה, כלי מיתר

בֶּגֶנָה (באמהרית: በገና) הוא כלי נגינה דמוי לירה בעל עשרה מיתרים מאתיופיה, והוא הכלי המלודי היחיד המוקדש רק לזֶמָה (zema), החלק הרוחני של המוזיקה האתיופית.

אטימולוגיה ומקור

שמו של הכלי נגזר מהמילה bägänä, "לזמזם, לפרוט, לנגן"; הוא קשור אטימולוגית למילה העברית "נגן".^[1]

על פי המסורת האתיופית שעברה בעל פה, הבגנה מזוהה עם הכינור שבו ניגן דוד כדי להרגיע את עצביו של שאול המלך ולרפא אותו מנדודי שינה. הבגנה הובא לאפריקה על ידי מנליק הראשון, שהוא על פי המסורת האתיופית, בנם של שלמה המלך ומלכת שבא. לפיכך, הבגנה נחשבת לכלי דתי, ומנגנים בה בטקסים דתיים בלבד, ואסור לנגן בה יחד עם כלי נגינה אחרים.

השימוש בכלי

הבגנה משמשת במסגרת אירועים דתיים. בתקופות הצום הנוצריות לפני חג הפסחא וחג המולד, ניתן לשמוע אותה ברדיו וסביב כנסיות.^[2] הבגנה מלווה בקול שירה בלבד. הזמר יכול לחבר טקסטים משלו או שהם עשויים להילקח מהתנ"ך, מספר משלי, או מספר צ'ינה, שהוא אנתולוגיה של פתגמים ושירי אהבה. הנושא כולל את חוסר התוחלת של החיים, המוות הבלתי נמנע, "קדושים", מוסכמות, מוסר, תפילה והלל לאלוקים. משך השיר משתנה בהתאם לטקסט, לקהל ולהתמדה של הנגן.

ניתן לפרוט על הבגנה באצבעות או באמצעות מפרט עשוי עץ או קרן של בעל חיים.^[3]

מבנה הכלי

לבגנה עשרה מיתרים. עם זאת, יש נגנים המשתמשים רק בחמישה או שישה מיתרים בלבד. יד שמאל משמשת בדרך כלל לפריטה.

כאשר משתמשים בכל עשרת המיתרים, שיטה אחת לכוונון הבגנה היא לכוון כל זוג מיתרים לאחד הצלילים בסולם פנטטוני.

כאשר משתמשים בחמישה מהמיתרים, מכוונים רק את המיתר הראשון, הרביעי, השישי, השמיני.

בנגינה עם שישה מיתרים, יד שמאל פורטת על המיתרים 1, 3, 4, 6, 8 ו-10. האצבע המורה פורטת את המיתרים שלוש וארבע, בעוד שיתר האצבעות אחראיות כל אחת על מיתר אחר. המיתרים שלא מנוגנים, משמשים כמשענת לאצבעות או למנוחה לאחר הפריטה.

הבגנה מאופיינת בצליל זמזום ספציפי מאוד, בשל פיסות עור בצורת U המונחות בין כל מיתר לגשר.