בורשסם ינקו
 | |
| עמוד השער של בורשסם ינקו, גיליון מספר 58 בפברואר 1869, עם הקריקטורה על פרנץ ארקל | |
| תאריכי הופעה | 1868–1938 (כ־70 שנה) |
|---|---|
בּוֹרְשסֶם יַנְקוֹ שפירושו בהונגרית "ינקו גרגר פלפל" (בהונגרית: Borsszem Jankó); היה כתב עת היתולי, שיצא לאור בבודפשט בין 1868 לבין 1938. קהל היעד שלו היה בעיקר הבורגנות הגבוהה העירונית ובמיוחד יהדות פשט ולאחר האיחוד בין פשט לבין בודה, בודפשט. כתב העת, שבועון, היה המוביל במשך תקופת הופעתו בהצלחה הגדולה מבין שלושה - ארבעה מגזינים היתוליים ועם תפוצה של כ-2,000 עותקים בכל מהדורה, שלעיתים אף עבר את המספר הזה.
היסטוריה
כתב העת פורסם לראשונה ב--5 בינואר 1868 בעריכתו של אדולף אגאי שהוא גם מייסד העיתון, ופרסם בו כתבות בשם הבדוי: צִ'יצֶ'רִי בוֹרְש (Csicseri Bors) משהו בדומה ל"גרגר חומוס".
כתב העת פורסם על ידי בית הדפוס והמו"ל אתניאום משנת 1873. בנוסף לאדולף אגאי הוא נערך במשך זמן קצר בשנת 1904 על ידי ינה הלטאי (מקודם:הרצל), בן דודו של בנימין זאב הרצל ואחר כך מאוקטובר 1905 עד 1910 על ידי אדם ליפצ'אי (Lipcsey Ádám) ולאחר מותו של ליפצ'אי על ידי ינה מולנאר (מקודם:מילר) שערך את העיתון. הגיליונות הראשונים נכתבו על ידי גרבן ואש, פאל דיולאי, ולאיוש הבשי ועוד, אך גם המשורר יאנוש אראן עבד בעיתון. האיורים הראשונים היו של קולארץ וקצלר הווינאים ומאוחר יותר של קַרֵל קליץ'(אנ'), הצייר והמאייר הצ'כי בעל הכישרון יוצא הדופן, שהתגורר זמן רב בהונגריה. לאחר ניהולו האמנותי של קליץ', המשיך הצייר יאנוש ינקו, גם הוא וירטואוז ובעקבותיו יוז'ף פראגו (קודם:פרנקל) היו המאיירים הראשיים של העיתון. אחרי זמן מה דז'ה בר (קודם:בהר-Behr) הפך למנהל האמנותי ולצידו היה הנריק מאיור, שלימים עשה קריירה מוצלחת מחוץ להונגריה. לאחר מותו של דז'ה באר, אנטאל גאשפאר הפך למנהל האמנותי של השבועון. הבורשסם ינקו היה השבועון ההיתולי המוביל בתקופתו, והשני אחריו היה האישטקש (Üstükös - שפירושו בהונגרית שביט) ששנוסד על ידי הסופר מור יוקאי. יותר מאחת מהקריקטורות של קרל קליץ' בשבועון הפכו למפורסמות בעולם כולו, כמו הקריקטורה המצוירת שלו של קיסר פרוסיה.
עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-19 היה השבועון העיתון ההיתולי של האגודה שנקראה "קונסורציום הסופרים" של פאל דיולאי. חבריה התכנסו בעיקר בבית קפה בשם "מעיין הקפה" (Kávéforrás). הצוות הקבוע של השנים הראשונות, בעת הקמת העיתון, הורכב מאינטלקטואלים בורגנים צעירים מוכשרים ומלומדים בני עשרים. אך לא מומשו התקוות שתלו בהם. חלקם מתו צעירים והרוב התפזר וניהל קריירה לא כל כך מוצלחת כל אחד בכוחות עצמו. ביניהם היה גם ולאיוש דוצי (קודם:דוקס) שהיה יוצא דופן מהם בקריירה מוצלחת עד קבלת תואר אצולה ותואר ברון.
עם הזמן נעלמה מהשבועון הרוחניותה הרעננה, הצעירה, עם ההומור האלגנטי, אם כי השבועון הצליח לשמור על הרוח ההיתולית החלוצית שלו לאורך כל הדרך, מה שהפך אותו לעיתון ההיתולי הפופולרי ביותר במאה ה-19. לאחר מלחמת העולם הראשונה מספר העותקים של העיתון פחת משמעותית והוא התקיים אז בעיקר מעברו היוקרתי.
בנוסף לכתבים מתארי הדמויות והיחסים האופייניים בחברה, העיתון פרסם גם אינספור קריקטורות, הוא הפך לאחד ה"מוסדות המגדירים" בתקופתו. הוא נתן פרנסה קבועה ובטוחה לציירים ומאיירים רבים, לגרפיקאים או כפי שכונו בזמנו אמני רישום. הקריירה של אמנים הונגרים מצטיינים רבים התחילה במערכת של בורשסם ינקו, כמו יוז'ף ואנק או הנריק מאיור שכבר הוזכר, או לאו קובר, גם הוא ממוצא צ'כי יליד ברנו, אך גם אחרים כמו מיקלוש ואדאס, לאיוש לינק או מרסל ורטש, אך גם הקריירה של הצייר והמאייר ינה בלה ינאי, המשתייך לדור המבוגר, קשורה קשר הדוק לעיתון. הצייר לאיוש מארק גם הציג כמה קריקטורות שלו בגיליון יחיד. לעיתון היה כוח מניע בתחום הגרפיקה היישומית ההונגרית, הגרפיקה הפרסומית, מה שאיפשר לה להדביק את הפיגור של עשרות שנים מהטובים באירופה, לפחות מבחינת העיצוב האמנותי, הרעיון המקורי והנוסח האינטלקטואלי.
השבועון הופיע בפעם האחרונה בשנת 1938. הוא איבד חלק גדול מהפופולריות שלה כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20.
הדמויות הקבועות בכתב העת
שמות הדמויות בלתי ניתנים כמעט לתרגום. הם מצחיקים מעוותים או נלעגים כמו השוטר להלן ששמו הפרטי ומשפחה בתרגום חופשי: אנדראש "מה יוצא לי מזה" או "מה ארוויח מזה".
להלן מודגשת בסוגריים מהות הדמות:
- Lengenádfalvay Kotlik Zirzabella (גברת פטריוטית מהשמאל הקיצוני)
- András Mihaszna (שוטר)
- Mokány Berci, Dömbszög and Bugaczi nömös (בעל אחוזה כפרי)
- ונדל שאניארו (עובד מדינה) האיור שלו מוצג בערך זה.
- שפיציג איציג (תיאורו נכתב היתולית כ"פאתריות ידואה ובאל משפכה" = פטריוט ידוע ובעל משפחה )
- טמב סילארד (בתרגום חופשי:גוש יצוק) (פרופסור)
- מוצ'איאק (בני כפר נחשלים)
מחברים ומאיירים
ככותבים, בין היתר:
- אבוני לאיוש
- קורנל אברני
- אגאי אדולף
- זולטאן אמברוש
- ארפאד בנציק
- לאיוש דוצי (דוקס)
- אמיל אבצקי
- לאיוש הבשי
- אנדור קוזמה
- קלמן מיקסאט
- ינה ראקושי
- זולטאן שומיו
- אימרה מיצגר
כמאיירים:
- יאנוש ינקו
- דז'ה בר (בהר)
- קטה קליבודה
- אתנאז הומיצ'קו
- אדולף פניאש
- יוז'ף פראגו (פרנקל)
- אקוש גראי
לקריאה נוספת
- בורשסם ינקו ב- EPA
- בורשסם ינקו
- טמאש מ. טריאן: 5 בינואר 1868 - בורשסם ינקו מופיע לראשונה
- גזה בוזינקאי:בורשסם ינקו וחבריו. עמודי השער של כתבי עת היתוליים הונגריים וקריקטורותיהם מהמחצית השנייה המאה ה-19. 1983
