בייבי פייס נלסון
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי. |
לסטר ג'וזף גילייס (6 בדצמבר 1908 – 27 בנובמבר 1934), היה שודד בנק ורוצח ידוע בשנות ה-30 של המאה ה-20. גילייס היה ידוע בכינוי "ג'ורג נלסון", וכן תחת הכינוי "Baby Face Nelson", אשר ניתן לו בשל מראהו הצעיר וקומתו הנמוכה. ואולם, בחיי היום יום, ועל ידי שותפיו לפשעים שביצע, הוא נקרא בפשטות בשם "ג'ימי". בין השותפים הללו, ניתן למנות את ג'ון דילינג'ר, שנלסון עזר לו לברוח מבית הכלא. פשע, שבשלו, ובשל פשעים אחרים שבוצעו על ידם, הודבק לו וליתר חברי הכנופיה התווית "אויבי הציבור מספר 1". נלסון היה אחראי לרציחתם של מספר אנשים, ויש לו את הכבוד המפוקפק להיות האיש שהרג הכי הרבה סוכני F.B.I בעת תפקידם(3). לימים, נלסון נורה על ידי סוכני F.B.I וסיים את חייו בקרב יריות שזכה לכינוי "הקרב של ברינגטון" (מאנגלית: "The Battle of Barrington").
שנותיו הראשונות
ג'ורג "בייבי פייס" נלסון נולד בשם לסטר ג'וזף גילייס בצידה המערבי של שיקגו בשנת 1908. אימו, מרי דוגט, נולדה למשפחת חקלאים בלגית ממעמד סוציואקונומי ממוצע אשר היגרה לארצות הברית בשנת 1889. דוגט הכירה את אביו של נלסון, ג'זף גילייס, מעבד עורות במקצוע, בבלגיה, אף על פי שכבר היגר לארצות הברית מספר שנים מוקדם יותר. ג'וזף גילייס התאבד בערב חג המולד של שנת 1924, כאשר בנו לסטר היה בן 16, וכבר אז למד במוסד לעבריינים צעירים.
ב-4 ביולי 1921, בגיל 12, נלסון נעצר לאחר שירה בטעות בלסתו של ילד אחר באקדח שמצא. בשל כך, הוא שהה במשך שנה לאחר מכן במוסד שיקומי של המדינה. אולם, בגיל 13, הוא נעצר שוב בשל גנבת רכב, והוא נשלח למוסד עונשי לעבריינים צעירים לתקופה נוספת של 6 - 18 חודשים. ב-1928, נלסון עבד בתחנת דלק שכונתית אשר שימשה כ"מפקדתם" של כנופיית גנבי צמיגים צעירים אשר נודעה בשם "strippers". לאחר שהחל להתערות בתוכם, נלסון מצא עצמו מתחכך בקרב הרבה פושעים מקומיים, אשר בעבור אחד מהם אף עבד בהברחת אלכוהול בפרברי שיקגו. ודרכה, מצא את עצמו נלסון מתחבר לכנופיית טוהי (מאנגלית:"Touhy gang"). אשר עימם, בתוך כשנתיים, עלה נלסון מביצוע פשעים זוטרים יחסית, לביצוע פשעי שוד מזוינים. ב-6 בינואר 1930, פלשו בני החבורה לביתו של עורך מגזין צ'ארלס מ. ריצ'טר. לאחר שקשרו אותו עם מסקינטייפ וחתכו את קווי הטלפון, הם ביצוע חיפוש מעמיק בבית וברחו עם תכשיטים בשווי 25,000$. כחודשיים לאחר מכן, הם ביצעו שוד דומה, שהניב להם תכשיטים בשווי של 50,000$. בשל כך, עיתוני שיקגו כינו את הכנופיה בשם "The Tape Bandits". ב-21 באפריל 1930, נלסון התנסה בשוד הבנק הראשון, והצליח להימלט עם שלל בסכום של 4,000$.כחודש לאחר מכן, נלסון וחברותו חזרו לדפוס פעולתם הקודם, פלשו לבית, והצליחו להימלט עם שווי תכשיטים בשווי של 25,000$. ב-3 באוקטובר באותה שנה, נלסון שדד בנק נוסף והצליח להימלט עם שלל בסכום של 4,600$. כשלושה ימים לאחר מכן, נלסון גנב את תכשיטיה של אשתו של ראש עיריית שיקגו ביל תומפסון ששוויים הוערך בסכום של 18,000$. לאחר המקרה היא תיארה את התוקף בדרך זאת: " היה לו "בייבי - פייס". הוא היה נאה מאוד, נראה כמו ילד, בעל שיער שחור, לבש מעיל אפור והוא חבש כובע חום ששוליו מוטים כלפי מטה". שנים אחר כך, ב-23 בנובמבר 1930 נקשר שמם של נלסון וחבורתו לשוד מלון-דרכים בעיירה סאמיט, אילינוי, שהסתיים בקרב יריות שתוצאותיו היו שלושה הרוגים ושלושה פצועים. שלושה ימים לאחר מכן, החבורה שדדה מסעדת-דרכים, שם, ביצע באופן רשמי נלסון את רציחתו הראשונה, כאשר הרג גבר בשם אדווין ר. תומפסון.
הנסיעה מערבה
במהלך חורף 1931, מרבית החבורה, לרבות נלסון, היו מאחורי סורג ובריח. עיתון "השיקגו טריביון" החלו מכנים את מנהיג החבורה נלסון, שנידון לשנה עד מאסר עולם, בכינוי ג'ורג "בייבי פייס" נלסון. בפברואר 1932, נלסון ברח בזמן העברת אסירים. באמצעות קשריו בחבורת טוהי, נלסון הצליח לברוח מערבה ולמצוא מחסה בצוותא עם מנהיג חבורת פושעים אחרת בשם וויליאם גראם. אגב שימושו בשם הבדוי "ג'ימי ג'ונסון", נלסון הצליח להגיע לסולסליטו, קליפורניה, והחל לעבוד שם עבור מבריח אלכוהול בשם ג'ו פארנטה. הסברה גורסת, כי, או אז, בזמן קורותיו של נלסון באזור המפרץ של סן פרנסיסקו, פגש נלסון לראשונה את ג'ון פול ופאסטו נגרי, שני גברים שהיו שותפיו לפשע במחצית השנייה של קריירת הפשע שלו. בזמן שהיה ברינו בחורף שלאחר מכן, נלסון פגש באלווין קארפיס (חבר בכנופית הפשע של אמא בארקר) שנפש באזור, אשר בתורו הכיר לנלסון את שודד בנק מידווסטרן אדי בנז. נלסון בחוברו לאחרון, חזר בקיץ שלאחר מכן לבנק מידווסטרן, ובסיועו הוא ביצע לראשונה בחייו ב-18 באוגוסט 1933 את שוד הבנק הגדול ביותר שעשה עד כה. השוד כמעט היה אסון גדול, אף על פי שמרבית בני החבורה המעורבים הצליחו להימלט בצורה חלקה.
מנהיג חבורה
שוד הבנק האחרון שביצע, ככל הנראה שכנע את נלסון כי הגיע שעתו להתקדם ולהנהיג חבורת פושעים משל עצמו. באמצעות קשריו במסבאת סיינט-פול לאנטרן, נלסון גייס את הומר ואן-מטר, טומי קארול ואדי גרין. בסיועם של אנשים אלו (ועוד שני גנבים מקומיים), נלסון שדד ב-23 באוקטובר 1933 את הבנק הלאומי הראשון בעיר בריינירד שבמדינת מינוסוטה ויצא עם שלל של 32,000$. עדי ראייה סיפרו שנלסון ריסס כדורים במכונת הירי האוטומטית שלו באופן משולח כל רסן לעבר עוברי אורח תמימים בשעה שנמלט לאחר מעשה מהבנק. לאחר שאסף את אשתו הלן ובנו רונלד בן הארבע, נלסון עזב עם חבורתו לסן אנטוניו, טקסס. שם, קנו בני החבורה מספר כלי נשק מיצרן כלי הנשק של העולם התחתון היימן לבמן. אחד מכלי הנשק הללו היה אקדח קולט 38 מ"מ שבוצע בו שינוי כך שיוכל לירות באופן אוטומטי. ברבות הזמן, כמספר חודשים לאחר מכן, נלסון ישתמש בכלי נשק זה על מנת לרצוח את סוכן ה-F.B.I וו. קארטר באום.
ב-9 בדצמבר באותה שנה, אישה מקומית הודיעה למשטרת סן אנטוניו בדבר הימצאותה של "חבורת גנגסטרים" בתחום סמכותם המקומית. יומיים לאחר מכן, טומי קארול נלכד על ידי שני בלשים, פתח באש, והרג את בלש ה.סי. פיירין, אגב פציעתו של הבלש השני אל הרטמן. כל חבורתו של נלסון, למעט נלסון, ברחו מסן אנטוניו. נלסון ואשתו נסעו מערבה לאזור המפרץ בסן פרנסיסקו, שם גייס נלסון את ג'ון פול צ'ייס ופטסו נגרי לצורך ביצועם של שודי בנק עתידיים בתקופת האביב הקרוב.
שותפות עם ג'ון דילנג'ר
ב-3 במרץ 1934, ג'ון דילניג'ר ביצע את בריחתו המפורסמת מבית הכלא בקראון פויינט, אינדיאנה, באמצעות שימוש באקדח עץ מגולף. אף על פי שפרטי המקרה נותרו חלוקים, נחשד כי הבריחה אורגנה ומומנה על ידי חברים בחבורת הגנגסטרים החדשה שגויסה על ידי נלסון- שבכללם: הומר ואן מטר, טומי קארול, אדי גרין וג'ון "האדום" המילטון- אגב הבנתם, שחלק מכספי השקעתם זאת יוחזרו על ידי דילנג'ר מכספי השוד הראשון. בלילה שדילנג'ר הגיע לערים התאומות, נלסון וחברו ג'ון פול צ'ייס נחתכו בכביש על ידי מכונית הנהוגה על ידי סוכן מכירות בשם תיאודור קידר. כתוצאה מכך, נלסון איבד את מזגו, החל במרדף אחרי המכונית החותכת עד לסיבוב הכביש, ולבסוף, כאשר סוכן המכירות יצא מרכבו למחות בגין התנהגותו זאת, הוא ירה בו באופן קטלני.
כיומיים לאחר אירוע זה, חבורתו החדשה של נלסון (כאשר שאלת השתתפותו של המילטון נתונה בספק) שדדו את בנק בסיאוקס פולס, במדינת דרום דקוטה. במהלך השוד, אשר הניב שלל המעורך בסכום של 49,000$, נלסון פצע אנושות את שוטר המקוף האופנוען הייל קית' באמצעות ירי מסיבי מתת המקלע שברשותו, בשעה שהלז הגיע על אופנועו לזירת הפשע.
מעת התרחשותו של מקרה זה לא רחק היום בו ששת הגברים נודעו כ"חבורת דילנג'ר השנייה", וזאת, בעיקר בשל המוניטין הידוע לשמצה של דילנג'ר. אולם, בפועל, דילנג'ר לא היה כלל מנהיג החבורה, ולמעשה, לחבורה לא היה מנהיג כלל. ב-13 במרץ 1934, החבורה ביצעה שוד נוסף בבנק הלאומי במייסון סיטי, מדינת אייווה. דילנג'ר והמילטון נפצעו במהלך שוד זה, שבמהלכו הם ברחו עם שלל של 52,000$. ב-3 באפריל, סוכנים פדרליים ארבו והרגו את אדי גרין, למרות היותו לא חמוש ואף על פי שבשעה שהרגוהו הם לא היו בטוחים בזהותו. באנדרלמוסיה שהתחוללה לאחר השוד, נלסון וג'ון פול צ'ייס ברחו מערבה לרינו, היכן שהבוסים הקודמים שלהם ביל גרהם וג'ים מאקי נאבקו בהרשעתם בהונאה הקשורה לדואר הפדרלי. שנים לאחר מכן, ה-F.B.I יקבע שביום 22 במרץ 1934, נלסון וצ'ייס חטפו את העד הראשי כנגד השניים, רוי פרטיש, והרגוהו. בעניין זה נאמר כי גופתו של פרטיש, על אף שלא נמצאה מעולם, ככל הנראה נזרקה לפיר של מכרה נטוש.
תקרית הירי במלון הבוהמיה הקטנה
בשעות אחר הצהריים ביום 20 באפריל, נלסון, דילינג'ר, ואן מטר, קארול, המילטון, ואדם נוסף המזוהה כמקורב לחבורה פאט ריילי, מלווים על ידי אשתו של נלסון ושלוש בנות זוגם של בני החבורה, הגיעו למלון "הבוהמיה הקטנה" המבודד בעיירה מאניטואוייש-ווטרס, במדינת ויסקונסין לשם נופש בסופ"ש. הקשר של הנופשים למקום הנופש נבע ככל הנראה מעסקאות קודמות שהתרחשו במקום בין עורך דינו של דילינג'ר, לואיס פיקוויט, ובעל המלון אמיל וואנאטקה. אף על פי שבני החבורה בירכו את האחרון בשמו הפרטי, ציין האחרון שהוא לא היה בטוח בזהותם עד זמן מאוחר יותר מרגע הגעתם בליל שישי.
יום למחרת, בזמן שאשתו של וואנאטקה בילתה עם ילדיה במסיבת ילדים מחוץ למלון, היא יידעה קרוב משפחה שחבורתו המפורסמת של דילנג'ר מבלה את זמנה במלון, וככל הנראה מכאן יודע בדבר עובדה זאת ה-F.B.I השכם לבוקר יום 22 באפריל. מלווין פרביס ומס' סוכני הסוכנות הפדרלית הגיעו במטוס משיקגו, ומשום שמועד עזיבתם של בני החבורה מהמלון היה קרוב, נטלו הללו יוזמה ופצחו בהסתערות על המלון, מבלי שטרחו ליידע את הגורמים הרלוונטיים בנושא, או ניסו להשיג עזרה מכוחות השיטור המקומיים.
בימי ראשון בערב הציע וואנאטקה מבצעי ספיישל של ארוחות ערב בעלות של דולר אחד, ואחרוני הסועדים עזבו את המסעדה במלון בשעה שהסוכנים הפדרליים הגיעו אליו. בשעה זאת, מכונית מסוג שברולט קופה דגם 1933 ובה שלושה לקוחות המסעדה עזבה את האזור, וייתכן שיושביה לא שהו לקריאות "עצור!" בשל כך שהרדיו פעל בה. הסוכנים הפדרליים פתחו באש על יושבי המכונית, הורגים את אחד מיושביה ופוצעים את השניים האחרים, ולמעשה במעשיהם זה הודיעו לבני החבורה על הגעתם.
לתוך אנדרלמוסיה זאת, מגיע פאט ריילי מסידורים שערך מחוץ לעיר בעבור ואן מטר, מלווה על ידי אחת הנשים. הסוכנים, בהבחינם באחרון, החלו יורים לעברו, והלה נמלט מהזירה עם תקר באחד מגלגלי מכוניתו שנוצר כתוצאה מהירי לעברו.
עם תחילת התקרית, דילינג'ר, ואן מטר והמילטון נמלטו מהדלת האחורית של המלון שהייתה ללא שמירה, שמו פעמיהם צפונה דרך חורשת עצים ואגם, ובמרחק מייל אחד ממיקומו הגאוגרפי של המלון הצליחו להחרים כלי רכב על נהגו. קארול לא היה רחוק מאחוריהם ולצורך בריחתו הוא נעזר בכלי רכב שהוא גנב ממלון אחר.
נלסון, שבתחילת הפשיטה של הסוכנים הפדרליים על המלון היה ספון באחת הבקתות הסמוכות, יצא עם תחילתה, באופן כל כך אופייני לאישיותו, בהסתערות חזיתית אל עבר חבורת הסוכנים הפדרליים, יורה אל עבר פרביס, לפני שנסוג בחזרה למלון עקב ירי מסיבי שנורה לעברו על ידי הסוכנים האחרים. משם, הוא חמק מצידו האחורי של המלון, וברח בכיוון מנוגד לכיוון בריחתם של יתר בני חבורתו. כעבור תשעים דקות, בהגיחו במרחק של מייל אחד מהמלון מתוך חורשת היער, נלסון חטף את בני הזוג לאנג מביתם ופקד עליהם להסיעו משם. ככל הנראה בשל מהירותה הנמוכה של המכונית, נלסון הורה לבני הזוג לעצור ליד בית מואר, עת שהמתגורר בו אלווין קורנר, אשר היה מודע להתרחשויות האחרונות במלונות השונים בסביבת מגוריו, התקשר בזריזות לרשויות על מנת לדווח על מכונית חשודה שמעצרה בחזית ביתו. זמן קצר לאחר שנלסון נכנס לבית, ולקח את בני הזוג קורנר בני ערובה, אמיל וואנאטקה הגיע למקום עם בעלה של אחותו ואחד מעובדי המלון (וזאת בשעה שאדם רביעי נותר במכונית), ואף הם נלקחו אסירים. נלסון הורה לקורנר ווואנאטקה להיכנס בחזרה לרכב, היכן שהאדם הרביעי נותר בספסל האחורי מבלי שנלסון הבחין בו.
בשעה שהם התכוננו לעזוב, כאשר וואנטאקה אחראי על הנהיגה תחת איומי אקדח, הגיעה מכונית נוספת לחזית הבית עם שני סוכנים פדרליים - וו. קארטר באום וג'יי.סי. ניומן, ושוטר מקוף מקומי, קארל כריסטנסן. נלסון הצליח להפתיע את השלושה, ובאיומי אקדח הורה לשלושה לצאת מרכבם. בשעה שנהג הרכב, ניומן, יצא מהרכב, נלסון אשר ככל הנראה הבחין בתנועה חשודה, פתח בירי לעברו, ובכך, פצע אנושות את כריסטנסן וניומן והרג את באום. נלסון לאחר מכן צוטט כמי שאמר שאלמנט ההפתעה היה לצידו של באום, ולכן, הוא איננו מבין מדוע הוא לא ירה. בדיקה שתערך לאחר המקרה תגלה כי נשקו של באום היה עדיין נצור.
נלסון נמלט מזירת הפשע ברכבם של הסוכנים. כעבור כ15 מייל, היה למכונית תקר בגלגל, ושאריות הצמיג שנותרו היו מרוחות בבוץ, דבר אשר הקשה על נלסון להחליף את הגלגל ואילצו להמשיך בהימלטות רגלית. נלסון נמלט לתוך החורשה, ומצא מפלט למספר ימים בביתם של משפחת צ'יפווה, בטרם המשיך בבריחתו בעוד רכב שהצליח להחרים.
שלוש מהנשים שנלוו לחבורתו של נלסון, לרבות אשתו של נלסון הלן גיליס, נלכדו על ידי הסוכנים הפדרליים במלון. לאחר חקירה מתישה על ידי ה-F.B.I, השלוש הורשעו בעבירות על תנאי ושוחררו בערבות.
עם סוכן הרוג, עובר אורח תמים הרוג, ארבעה פצועים, לרבות, שני עוברי אורח נוספים, בריחתם של כל החברים בחבורתו של דילינג'ר, ה-F.B.I היה נתון לביקורת ציבורית חסרת תקדים בעוצמתה, כאשר ברקע נשמעו קריאות לג'יי אדגר הובר להתפטר ונחתמה עצומה להשעייתו של מלווין פרביס.
נלסון - אויב הציבור מס' 1
בזמן תקרית הירי בבוהמיה הקטנה, עובדת זהותו של נלסון והיותו נמנה עם חבורתו של דילנג'ר הייתה ידועה ל-F.B.I רק כשבועיים. לאחר מותו של באום, המוניטין הידוע לשמצה של נלסון החל ללכת לפניו ברחבי ארצות הברית, והוא נעשה לאחד מהמטרות הראשיות של הסוכנות הפדרלית. אין חולק כי הפוקוס עליו, והעובדה שהוא רצח סוכן פדרלי, עזרו לג'יי אדגר הובר ולמלווין פרביס להסיט את הביקורת הציבורית שנמתחה עליהם.
יום לאחר הפשיטה על מלון הבוהמיה הקטנה, דילינג'ר, המילטון וואן מטר פרצו מחסום משטרתי בקרבת הייסטינג, מדינת מינסוטה, בעוד שהשוטרים האחראים על המחסום פוצחים עליהם באש. אחד מהכדורים פגע בהמילטו בגב, ופצעוהו אנושות. המילטון ככל הנראה מת מפצעיו ביום 30 באפריל או 1 במאי 1934, וגופתו נקברה במקום מסתור על ידי דילינג'ר ויתר בני החבורה אליהם חבר מחדש נלסון, בעיירה אורורה, במדינת אילינוי.
ביום 7 ביוני, אחד מחברי החבורה טומי קארול נהרג בקרב יריות עם המשטרה בעיר ווטרלו, שבמדינת איווה. קארול וחברתו ג'יין קרומפטון שנתפסה עם אשתו של נלסון הלן גילייס בתום תקרית הירי בבוהמיה הקטנה, התקרבו במהלך הזמן לבני הזוג נלסון, ולפיכך מותו של קארול היה מכה אישית עבורם. לאחר תקרית זאת, בני הזוג ירדו למחתרת למספר שבועות, ואף על פי שהם שהו באזור שיקגו, מיקומם המדויק במהלך תקופה זאת נותר מעורפל. על פי הגרסה הרשמית, במהלך תקופה זאת, בני הזוג נלסון חיו במספר אזורים המאוכלסים בתיירים בעיקר, אגב, פגישתם מספר פעמים רב ככל שיכלו עם קרובי משפחתם.
ביום 27 ביוני, פאט ריילי המזוהה עם החבורה, ואשר היה גם אחד מהנמלטים מתקרית הירי בבוהמיה הקטנה, הוקף בשעה שישן ונלכד בחיים בעיירה סיינט פול, במדינת מינוסוטה.
בבוקרו של ה-30 ביוני, נלסון, דילינג'ר, ואן מטר, ועוד שותף אחד, שדדו את הבנק הלאומי של מרצ'נט בעיר סאות' בנד, במדינת אינדיאנה. האמונה היא שאחד מהמעורבים בשוד היה פריטי בוי פלויד, וזאת בהתבסס על מס' עדי ראייה, ולימים, אף על פי עדותו של ג'וזף "פאטסו" נגרי, שותפו לשעבר של נלסון מקליפורניה אשר שימש כ"קוף" בעבור בני החבורה באותו הזמן. שמועה נוספת היא שבשוד השתתף גם חבר ילדות של נלסון ג'ק פרקינס, שהיה גם שותף החבורה באותם זמנים. לימים, יהיה זה אותו פרקינס שיישפט בעבור השוד ויזוכה.
כאשר השוד החל, שוטר בשם אוורד וונגר עסק בכיוון התנועה מחוץ לבנק; בשומעו את המתרחש בבנק, הוא חש לעבר הבנק, אגב, ניסיונו לשלוף את האקדח מנרתיקו, אולם בטרם הספיק לעשות כן הוא נורה למוות על ידי ואן - מטר, שהוצב על המשמר מחוץ לסניף. זאת ועוד, בשעה שהיה מחוץ לבנק בוצעו חילופי ירי בין נלסון לסוחר תכשיטים שהצליח לפגוע בנלסון בחזה - פגיעה שהייתה לא אפקטיבית בשל העובדה שנלסון לבש אפוד מגן. במטח הירי החוזר לעברו, עת שנסוג הסוחר לחנותו, נפגע אדם שהיה בתוך מכונית חונה בסמוך למקום. נלסון גם נאבק קצרות עם נער, עד אשר נלסון (או ואן מטר) היממו את הילד עם מכה מכת האקדח. כאשר דילינג'ר והאדם הנוסף המזוהה כפריטי בוי פלויד (לא וודאי) הגיחו מהבנק, שבידיהם שקים עם מזומן בסכום של 28,000$, ושלושה בני ערובה (בהם נשיא הבנק), על מנת לאפשר להם להתחמק מאש אקדחיהם של שלושה שוטרי מקוף שהגיעו לזירה. אך אף על פי כן, השוטרים לא הניחו את אקדחיהם והמשיכו לירות לעבר החבורה, פוצעים שניים מבני הערובה ופוצעים את ואן מטר בראשו. ואן מטר הצליח להתאושש, והחבורה הצליחה להימלט. באנדרלמוסיה וחילופי הירי המתמשכים, כמה עוברי אורח תמימים נפצעו מהיריות, ריקושטים וזכוכיות שבורות. ברבות הזמן הוכח כי שוד זה היה השוד האחרון שבה כל אחד מהפושעים השתתף בו אי פעם, לרבות פריטי בוי פלויד.
במהלך חודש יולי, שעה שהמרדף שניהל הF.B.I אחר נלסון לא נפסק, נלסון ואשתו נמלטו לקליפורניה עם שותפם ג'ון פול צ'ייס, שיישאר שותפו לשארית חייו של נלסון. עם חזרתם לשיקגו ב-15 ביולי, החבורה ערכה פגישת איחוד במקום מפגש מקומי שהיה חביב עליהם. בעיצומה של הפגישה, המשך מהלכה הופרע על ידי שני שוטרים מקומיים - פרד מקאליסטר וגילברט קורס. נלסון ירה לעבר רכבם עם אקדחו המיוחד שעבר הסבה לירי אוטומטי, פוצע את שניהם, בשעה שבני החבורה נסוגים ונמלטים. מבין השניים, קרוס נפגע באורח קשה, אך שני השוטרים שרדו. אחריותו של נלסון לירי לא הייתה וודאית, עד אשר הודאתו של צ'ייס בעניין. ב-22 ביולי 1934, סוכני F.B.I ארבו לג'ון דילינג'ר מחוץ לתיאטרון הביוגרף בעיר לינקולן פארק, במדינת שיקגו - והרגוהו. יום למחרת הF.B.I הודיע שפריטי בוי פלויד הוא כעת אויב הציבור מס' 1. ביום 22 באוקטובר 1934, פלויד נהרג בחילופי ירי עם סוכני F.B.I שביניהם מלווין פרביס. כתוצאה מכך, ראש הסוכנות הפדרלית ג'יי אדגר הובר הודיע על הפיכתו של "בייבי פייס" נלסון לאויב הציבור מס' 1. ביום 23 באוגוסט 1935, כוחות שיטור של העיר סנט פול, מדינת מינסוטה, ארבו והרגו את ואן מטר. ובכך, השאירו את נלסון כשריד האחרון שלמה שנתקרא "חבורתו השנייה של דילינג'ר".
בחודשים שלאחר מכן, נלסון ואשתו, אשר בדרך כלל היו מלוויים על ידי צ'ייס, נדדו לבדם לערים במערב, שביניהן, סקרמנטו וסן פרנסיסקו, קליפורניה ורינו ולאס וגאס. הם חיו בדרך כלל בחניוני לילה לרכבים, ומתווה נדידתם המדויק בתקופת זמן זו לא ידוע. וגם כאשר חזרו לשיקגו בסביבות נובמבר, הרבה לא ידוע על מיקומם, לרבות בחודש האחרון בחייו של נלסון.
לקראת סוף חודש נובמבר, הסוכנות הפדרלית החל מוצאת יותר ויותר עניין במקום מחבואו הישן של נלסון, במלון הפונדק "לייק קומו" באגם ג'ניבה, במדינת ויסקונסין, היכן שהחוקרים בעניינו האמינו שהוא יגיע לבסוף על מנת להעביר את תקופת החורף. ואכן, בשעה שנלסון וצ'ייס הגיעו למלון הפונדק ביום 27 בנובמבר, הם נתקלו פנים אל פנים בסוכני F.B.I מופתעים ולא מוכנים אשר ארבו לבואם באזור. השניים הספיקו להימלט לפני שירייה אחת נורתה. השניים נמלטו חמושים במכונית פורד V8 שחורה בעלת מ.ר 578–639, בשעה שהמוני סוכנים פדרליים הגיעו לאזור.
מותו של נלסון: הקרב של ברינגטון - הגרסה הרשמית
"הקרב של ברינגטון" (מאנגלית:" The Battle of Barrington")[1] הוא שם שניתן לקרב יריות שהתרחש ביום 27 בנובמבר 1934 בין סוכני ה-F.B.I ובייבי פייס נלסון מחוץ לעיר שיקגו, בעיירה ברינגטון, אשר הסתיים במותו של נלסון ושני סוכני הF.B.I הרמן "אד" הוליס וסמואל פי. קאוולי.
בליל יום שני 26 בנובמבר 1934, נלסון, הלן וג'ון פול צ'ייס היו מחוץ לשיקגו בטנדר מסוג פורד שצ'ייס השיג בשביל נלסון מס' ימים מוקדם יותר. בשעות הערב המוקדמות של אותו לילה, צייס ונלסון גנבו מכונית פורד סדאן V8 שחורה. המכונית נגנבה מרחוב צדדי, ודווחה כגנובה יום למחרת על ידי בעליה החוקיים.
בשעות הערב המאוחרות יותר באותו הלילה, השלושה פגשו בקלארנס לידר וג'וזף ריימונד נגרי באוטוסטראדה הצפון-מערבית מחוץ לשיקגו. לידר ונגרי היו שודדים פרילנסרים, ונגרי עבד עם נלסון במס' פשעים עוד שהאחרון היה עוד בתחילת קריירת הפשע שלו. האמונה היא שהוא השתתף עם נלסון במס' מקרי שוד בשבועות העוקבים לפני מותו. ברבות הזמן, לכשייתפס מס' חודשים מאוחר יותר, ישתמש נגרי - הידוע בכינויו "Fatso"(על שום חזותו השמנמנה)- בידע שלו אודות נלסון ואחרים על מנת להמתיק את גזר דינו. במהלך הפגישה שנערכה באותו לילה, נלסון נתן ללידר כסף לצורך רכישה של כמות גדולה של תחמושת. השניים הסכימו להיפגש בלילה שלאחר מכן לצורך העברת הסחורה.
בוקרו של יום שלישי 27 בנובמבר 1934 היה קר ומעונן. התחזית הייתה כי בשעות אחר הצהריים עלול לרדת שלג קל. השלושה אשר שהו בבקתה באגם ג'ניבה, במדינת וויסקונסין התעוררו בשעות הצהריים. הלן הכינה ארוחת בוקר קלה, שעה שנלסון וצ'ייס עשו תוכניות לחזור אחורה לשיקגו. הם היו צריכים לפגוש מס' אנשים והם היו צריכים להגיע לפגישה עם לידר ונגרי לצורך קבלת התחמושת. נלסון, מתוקף היותו עכשיו "אויב הציבור מס' 1", ובשל כך, האדם המבוקש ביותר באמריקה, החליט שזה יהיה דווקא יותר חכם לנוע בשעות היום מאשר בשעות הלילה, מכיוון שדווקא אלו השעות שהמשטרה לא תצפה ממנו לנוע בהן. הם עזבו בתוך שעה, ובשעות אחר הצהריים המאוחרות יותר הם נצפו לזמן קצר ליד ביתו של הוברט הרמאנסן ליד אגם קומו, וויסקונסין.
בינתיים, בשיקגו, הסוכנים הפדרליים המיוחדים וויליאם ריין ותומאס מקדייד עסקו בחקירת חטיפתו של ארתור ברמר. כאשר הם יצרו קשר עם המשרד, ראש המשרד בשיקגו הפקח סמואל פ. קאוולי, הורה לשניים להגיע באופן מיידי לאזור אגם ג'ניבה. הוא ציין בפניהם כי הם עתידים לפגוש שם שלושה סוכנים נוספים הנמצאים כבר בשטח, והם צפויים לקחת חלק במצוד אחר נלסון, שהF.B.I יודע שהוא מצוי באזור. קאוולי ציין בנוסף כי הוא ושלושה סוכנים נוספים גם בדרך לשם.
חמושים רק באקדחיהם האישיים, ריין ומקדייד עזבו לכיוון וויסקונסין על גבי האוטוסטראדה הצפון-מערבית, ואז על הדרך הראשית. כאשר הם עזבו, ריין רשם לעצמו את מס' לוחית הרישוי של המכונית שנלסון נצפה נוהג בה 578–639, והצמיד את הפתקית עם המס' למגן השמש שמעל ראשו. באותו הזמן, עשו גם את דרכיהם למקום במכונית הדסון-סדאן ראש המשרד קאוולי והסוכן המיוחד הרמן אי. הוליס, ובמכונית נוספת נפרדת נילוו אליהם שני סוכנים נוספים. יצוין כי לא הייתה זאת הפעם הראשונה של קאוולי והוליס שהם השתתפו יחדיו במרדף אחר גנגסטרים בעלי פרופיל ציבורי גבוה. רק מס' חודשים לפני כן, ביולי 1934, לקחו השניים חלק במארב שערכה הבולשת הפדרלית לג'ון דילינג'ר בתיאטרון הביוגרף ואשר בסופו מצא האחרון את מותו. יתרה מזאת, הוליס אושר כמי שהיה אחד משלושת הסוכנים אשר ירה בדילינג'ר בפועל. ולא זאת אף זאת, ידוע, כי רק חודש לפני כן, הסוכנים נטלו חלק במצוד אחר צ'ארלס ארתור "פריטי בוי" פלויד ואשר הסתיים במותו.
אחרי נסיעה של 40 מייל מחוץ לעיר, בזמן שריין ומקדייד נכנסו לעיירה פוקס ריבר גרוב, הם הבחינו במכונית פורד סדאן שחורה V8 מתקרבת לכיוונם מכיוון צפון. כאשר הם חלפו אותה, הם לאחר מכן ציינו בדיווחם, כי שניהם הבחינו בשלושת המספרים הראשונים של לוחית הרישוי – 639. ריין ציין כי הבחין בשני גברים ואישה יושבים במכונית. לפיכך, הוא הורה למקדייד לסובב את המכונית. מספר חודשים לאחר מכן, במשפטו של צ'ייס, הוברר כי נלסון שישב במכונית השנייה הבחין בשני הגברים מבחינים בו. מחד גיסא, יש המאמינים שנלסון חשד שהמדובר בסוכנים פדרליים והחליט למשוך אותם לקרב. מאידך גיסא, סביר יותר להניח, שנלסון האמין שהוא נכנס לתוך מלכודת ובשל כך החליט להימלט ממנה. בכל מקרה, אין זה משנה מי מהסברות היא הנכונה יותר, העובדה היא שנלסון ביצע פניית פרסה ופנה בחזרה לכיוון צפון. במרחק לא רב ממנו, במעלה הרחוב, גם ריין ומקדייד ביצעו פניית פרסה ופנו בחזרה לכיוון דרום. בתוך שניות, שני כלי הרכב עברו האחד את השני בשנית. הפעם, לאף אחד מהצדדים לא היה ספק באשר לזהות היושבים בכלי הרכב שמולם.
אולם, לפני שמקדייד וריין הספיקו להגיב, נלסון ביצע פניית פרסה נוספת ובתוך שניות השיג את המכונית של הסוכנים. מקדייד, שאך לא מכבר סיים את חובת לימודיו בבית ספר לסוכנים פדרליים, הציע שהם ינסו להישאר לפני מכוניתו של נלסון. ריין, שהיה מעורב בתקרית הירי בתיאטרון הביוגרף (היכן שדילינג'ר נהרג) ובתקרית הירי במלון הבוהמיה הקטנה ( היכן שנלסון, דילינג'ר ואחרים נמלטו מקרב יריות), אמר למקדייד לשמור על מהירות המכונית ולתת למכוניתו של נלסון להגיע אליהם. "אנחנו צריכים להתסכל עליהם" אמר ריין בשעה ששלף את אקדחו והניחו על ברכיו.
בשעה שהם האיצו את מכוניתם ביציאתם מהעיירה פוקס ריבר גרוב, מקדייד הסתכל במראה האחורית והבחין במכונית הפורד של נלסון משיגה אותם. ביציאה מהעיירה, החלו הפושעים לירות לעבר מכוניתם של הסוכנים ולהיצמד אליה. נלסון שנהג במכונית, לבוש כובע ומשקפי שמש, נשען על ברכיה של אשתו שישבה לצידו, נפנף בזרועותיו וצעק לעבר הסוכנים "עצרו בצד!". בשעה שהלן חזרה להישען קדימה, ונלסון חזר לשבת בכיסא הנהג כנדרש, מכונית הפושעים הפחיתה במהירות נסיעתה במקצת, ובמראה האחורית יכל מקדייד להבחין בנלסון מדבר עם צ'ייס שישב במושב האחורי. רגע אחר כך, צ'ייס נשען קדימה בין שני המושבים הקדמיים והחל יורה בתת-מקלע על עבר מכוניתם של הסוכנים.
מקדייד, בהיותו במרחק של שני מטר ממכונית הפושעים, ציין לאחר מכן בדיווחו שבשל היריות, הוא התכווץ בכיסא הנהג בשעה שניסה לנהוג ולשמור על ראשו מתחת לגובה החלון האחורי. בינתיים, ריין, החל יורה באקדחו האוטומטי דרך השמשה האחורית של הרכב, בשעה שתרמילי הכדורים ניתזים לעבר ראשו של מקדייד.
נלסון ירה עם ידו השמאלית (הוא היה ימני) בשעה שידו הימנית אחזה בהגה, ובשל כך ירה הרבה אך פגיעותיו היו ספורות. צייס לעומתו, כיוון יותר טוב. שנים אחר כך, צייס אמר שהוא לא יכל להבין באותם רגעים איך- על אף מטר היריות לעברם - הסוכנים נשארים בחיים. מה שהוא לא הבין זה שכדורי הדום-דום של רובהו מתכווצים ומשנים את מסלול מעופם בשעה שהם עוברים את שמשת מכוניתם הקדמית.
בשעה שרכבם של הסוכנים התקרב לברינגטון, מקדייד הבחין שרכבו של נלסון אינו בטווח ראייה. "איפה הם?" הוא צעק לעברו של ראיין. "הם נותרו מאחור" אמר ראיין. "תאיץ את המהירות ונדווח על זה". מקדייד ניסה לפנות לדרך ברינגטון, אבל בשל כך שהוא "לקח את הסיבוב" בצורה לא נכונה הרכב התדרדר לשדה סמוך. שני הסוכנים קפצו מהרכב וחיכו דרוכים בצד הדרך לנלסון באקדחים שלופים. אולם, נלסון מעולם לא הגיע. מה שראיין ומקדייד לא ידעו היה שרכב אחר של הF.B.I, שבתוכו הסוכנים קאוולי והוליס, הצטרף למרדף.
פחות ממייל אחד מדרך ברינגטון, בשעה שהרכב השני של הF.B.I התקרב לטווח ראייתו של נלסון, רכבם של הפושעים החל לקרטע. אחד מכדורי רובהו של ראיין פגע במשאבת המים של רכבו של נלסון. עובדה זאת אושרה על ידי נהג משאית, ג'ו דונקאן, שאמר בעדותו למשטרה שכאשר רכבו של נלסון עבר אותו הוא הבחין כי נוזלים מהרכב מים בכמות משמעותית.
כאשר רכב הפושעים נתקע, הרכב השני של הF.B.I היה ממש בקרבתו, ובשל כך, ובשל העובדה כי לא ידע היכן הרכב הראשון של הF.B.I, לא נותר לנלסון ברירה והוא נאלץ לעצור בצד הדרך בכניסה לNorth Side Park בגבול ברינגטון.
זה היה תחילת הסוף של נלסון. בתוך עשר דקות 2 אנשים צפויים למות, ומכונית אחת צפויה להיות מושבתת לצמיתות בעוד שהשנייה צפויה להיות מכוסה דם. ושוטר צעיר לא בתפקיד צפוי היה להבטיח את מקומו הנוסטלגי בפאנתיאון של היסטורית הלחימה בפשע המאורגן בארצות הברית בשנות השלושים של המאה העשרים, רק כדי שתפקידו באירוע המתממש ובא "יימחק" והאירוע כולו "ייכתב" מחדש על ידי גורמי הכוח הרלוונטיים בוושינטון מבלי שהוא יאוזכר בו.
בשעה שרכבו של נלסון נעצר, ורכבם של קואלי והוליס התקרב, הלן רצה והתחבאה בתעלת ביוב קרובה, בזמן שנלסון וצ'ייס תפסו את כלי נשקם, רצו לצד רכבם התקוע והחלו יורים לעבר הסוכנים. רכבם של הסוכנים התרחק כשישים מטר מרכבם התקוע של הפושעים לפני שביצע "פניית פרסה" ושעט לעבר רכב הפושעים ועצר בחריקת בלמים בצידו השני של הרחוב אל מול רכבם התקוע של הפושעים.
בשעה שהכדורים פוגעים ברכבם, שני הסוכנים קפצו מהרכב. הוליס רץ אל מאחורי הרכב, וקאולי קפץ לתוך תעלת ביוב. ארבעת האנשים ירו אחד לעבר השני, עד אשר נלסון החמוש במכונת ירי אוטומטית, פשוט נעמד והחל צועד לעבר הסוכנים, אגב המשך ירי. צוות עובדים לתיקון כבישים שהיה בקרבת מקום והיה עד לאירוע, העידו כי נלסון היה נראה כמו "גנגסטר מסרט קולנוע" בשעה שהוא ירה ממכונת הירי שלו שהייתה תלויה באזור חלציו.
אחד מכדורי רובהו של קאולי פגע בצידו של נלסון. הוא עצר לרגע, אבל המשיך ללכת לעבר הסוכנים, עדיין יורה. כדור נוסף פגע בו. ואז אחד ועוד אחד. עם כל פגיעה הוא עצר לרגע קט אבל הוא המשיך ללכת בנחישות לעבר הסוכנים בצליעה. נלסון ריסס בכדורים את התעלה, ופצע אנושות את קאולי, שמת מפצעיו יום למחרת בביה"ח בשיקגו. בינתיים, הוליס המשיך לירות לעבר נלסון, פגע בו עוד מספר פעמים, אבל נלסון המשיך לנוע לעבר הסוכנים.
נלסון הגיע לרכבם של הסוכנים, ייצב את עצמו כנגד המכונית, והחל להקיף את המכונית לעברה האחורי של המכונית, רק כדי לפגוש בהוליס שעמד בסמוך לגלגל הקדמי של המכונית. הוליס, שהיה מבולבל והמום מכך שנלסון עדיין עומד על רגליו - וככל הנראה מאוד מפוחד בשעה שהוא ראה את קנה מכונת היריה של נלסון מתרומם לכיוונו- ירה ישירות לכיוונו של נלסון לפני שהחל לרוץ כדי לתפוס מחסה מאחורי ברז הסנקה שהיה בקרבת מקום. אך הוא לא הגיע לשם מעולם.
נלסון ירה צרור אחרון. הוליס התרומם מהקרקע והוא מת במקום. קרב היריות הסתיים. עניין של דקות מתחילתו ועד סופו. נלסון, שקנה מכונת היריה שלו המשיך לעשן לאחר ירי מסיבי, הצליח "לטפס" על רכבם של הסוכנים והזיזו אחורה לעבר רכבו התקול. צ'ייס העביר במהירות נשק וחפצים אישיים לרכב הסוכנים, בשעה שהלן רצה ממקום מחבואה ועלתה למושב האחורי של הרכב. בשעה שנלסון עדיין מאחורי ההגה, המכונית קרטעה ועצרה כמה מטרים במורד הדרך. צ'ייס, בכיסא שליד הנהג, יצא החוצה מהרכב והחליף את נלסון מאחורי ההגה. בבוקר יום למחרת, גופתו של נלסון נמצאה בתעלה סמוכה לבית קברות. מבדיקה פתלוגית שנערכה נמצא בגופתו 17 כניסות של כדורים.
עד כאן הגרסה הרשמית של הF.B.I. אך יש עוד לסיפור.
מותו של נלסון: גיבור הקרב של ברינגטון - עדות ממקור ראשון שנמחקה מדפי ההיסטוריה
בשעה שנלסון וצ'ייס עצרו בצד הדרך כדי לעמוד אל מול הוליס וקואלי, שוטר מקוף צעיר לא בתפקיד בשם וויליאם גולהר, שעוד לא מלאו שנתיים לשירותו, שהה בבית הקפה בתחנת הדלק של בוב מלון שהיה מרוחק כמאה מטרים ממקום עצירתם של הפושעים.
בית הקפה של מלון היה מקום ההתרועעות החביב על שוטרי המקום, וגולהר היה מבין הקבועים שם.
זה היה יום שלישי, גולהר ומלון דנו בתוכניותיהם לקראת חג ההודיה המתקרב בשעה שהם שמעו את היריה הראשונה. בתחילה, סברו השניים כי מדובר בפליטת אגזוז, אבל הרעש חזר ונשנה.
גולהר ידע שירי מאסיבי פירושו צרות, והוא הגיב מייד. מבלי שהיה מזוין באקדח השירות שלו, הוא תפס את רובה ה-22 מ"מ הטעון של מלון, ויצא מהדלת האחורית. ממרחק הוא יכל להבחין בשני רכבים ובארבעה אנשים לידם, היורים לעבר העומדים ברכב השני. עשן עלה מהשימוש המאסיבי של אחד מכלי הנשק על ידי אחד מהזוגות. וזוג הגברים במכונית הקרובה אליו נדמה שהיה מרותק למקומו וכי אוזלת לו התחמושת. גולהר החל בחצי ריצה מהירה - חצי זחילה לאורכה של תעלת הביוב לכיוונם של ארבעת הגברים.
לאחר שזיהה אחד מהם כמת, גולהר הגיע לאיש השני. האיש שכב על צידו הימני, החזיק את בטנו כשדם רב ניגר בין אצבעותיו. גולהר שאל אותו בלחש לשמו, והוא הזדהה כסוכן פדרלי שהיה במרדף אחר בייבי פייס נלסון ושנלסון ירה בו. הוא פתח באש בשעה שהרכב של נלסון התרחק.
גולהר יאמר לאחר מכן שהוא חשב שהוא ראה את הרכב מבצע חצי פניית פרסה לעברו, אבל הרכב המשיך לצבור תאוצה קדימה. גולהר לא היה בטוח אם הוא פגע בנהג. הוא חייב היה לחזור לפאב ולהזעיק עזרה. הוא ניסה להתמקד בלוחית הרישוי של הרכב ואז הרכב עצר.
גולהר היה בטוח שנלסון, או מי שזה לא יהיה בתוך הרכב, מגיע בחזרה לעברו. לא היה שום מקום להתחבא, נותרו לו רק כדור או שניים ברובהו והוא היה מפוחד.
דלת הנוסע שליד הנהג נפתחה, מישהו קפץ מהרכב, ורץ מסביב לחלקו של הרכב. בשעה שגולהר אחז ברובהו והכין את עצמו לקרב – ולוודאי למוות אכזרי- האיש פתח את דלת הנהג ונראה היה שהוא הודף משהו הצידה מדרכו. הוא אז קפץ בחזרה פנימה לרכב שהאיץ קדימה. נדמה שיושבי הרכב פשוט לא שמו לב לגולהר.
הקרב של ברינגטון נגמר. גולהר אמר לסוכן הפדרלי הגוסס שהוא יזעיק עזרה. גולהר רץ למסבאה לאורך אותה תעלה, שאך לפני מספר דקות, הוא זחל לצידה.
תפקידו של גולהר בקרב זה היה שנוי במחלוקת לאורך השנים. אחדים טוענים שהסיפור הוא נכון. אחרים טוענים שתפקידו היחיד של גולהר הסתכם בכך שהוא היה הראשון שהגיע לזירה, ואולי גם ירה כדור אחד או שניים מרובהו לעבר הרכב, אבל לא היה לו תפקיד ממשי במהלך האירוע. עם זאת, חלקו באירוע הושמט מדפי "היסטוריית הפשע" על ידי האף. בי. איי. במהלך הימים העוקבים לאירוע.
מקום קבורתו
נלסון ובת זוגו הלן גילייס קבורים בבית הקברות סיינט ג'וזף בריבר גרוב, במדינת אילינוי.
אישיותו
בניגוד לג'ון דילנג'ר, נלסון הוא אנטיתזה לדימוי הפופולרי סטייל רובין הוד שדבק בגנגסטרים רבים בתקופת השפל. הוא היה איש חם מזג, אשר לא היסס להרוג אנשי חוק ועוברי אורח תמימים ללא כל הבחנה ביניהם. כאחד מפורעי החוק הידועים לשמצה באותה תקופה, נאמר כי מספר אנשי החוק שנלסון וקלייד בארו (בוני וקלייד) הרגו עמד על למעלה משניים - עשרה. באופן פרדוקסלי, נלסון גם היה איש משפחה למופת שלעיתים קרובות אשתו וילדיו היו נלווים אליו בזמן בריחתו מהחוק. לאחר מותו של דילנג'ר ביולי 1934, נלסון נהפך להיות אויב הציבור מס' 1.
בראי התרבות
דמותו של נלסון הופיעה במספר סרטים, וביניהם:
- "בייבי פייס נלסון", סרט משנת 1957 בכיכובו של מיקי רוני.
- "דילנג'ר", סרט משנת 1973 בכיכובו של ריצ'רד דרייפוס כ"בייבי פייס נלסון".
- "בייבי פייס נלסון", סרט משנת 1995 בכיכובו של סי. תומאס האוול.
- "אחי, איפה אתה?", סרט משנת 2000 בכיכובם של מייקל באדלנו כנלסון. בסרט נלסון מוצג בכבעל הפרעה דו-קוטבית. כאשר הוא מופיע בפעם האחרונה בסרט הוא נלקח על ידי קהל זועם רב לפגוש את מותו בכיסא החשמלי. עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1937, כשלוש שנים לאחר מועד מותו האמיתי של נלסון.
- "אויבי הציבור", סרט משנת 2009 בכיכובו של השחקן ג'וני דפ, עם סטפן גרהם בתפקיד נלסון. בסרט זה, דמותו של נלסון נהרג על ידי הסוכן הפדרלי מלווין פיורוויס בתקרית הירי במלון בוהמייה, ובשל כך דמותו לא מעפילה על דמותו של דילנג'ר ומתוייגת כאויב הציבור מס' 1 לאחר שדילנג'ר נהרג.
קישורים חיצוניים
- בייבי פייס נלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- בייבי פייס נלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
