בית הכנסת אוהל דוד
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מבנה ריקה. בית הכנסת אוהל דוד (משכן דוד), הנקרא גם "Lal Deval" או "Lal Deul" הוא בית כנסת בעיר פונה בהודו. בית הכנסת הוא חלק חשוב מהמורשת התרבותית של הודו והוא אטרקציה תיירותית ידועה.
בנייתו החלה בשנת 1863 על ידי הנדבן דוד ששון והושלמה על ידי יורשיו בשנת 1867.[1] בית הכנסת נבנה בסגנון גוטי אנגלי ותוכנן על ידי הנרי סנט קלייר וילקינס.[2] למבנה אבן לבנה עם גג אדום בדומה לכנסייה. בבניין יש אובליסק בגובה 90 מטר שעליו תלוי שעון, שהובא במיוחד מלונדון.[3] בית הכנסת יושב באתר בולט בכביש מולדינה ליד כביש MG ודרך "Ambedkar". אזור זה נודע בשם מחנה פונה (Pune או Cantonment), מחוז צבאי שהוקם בשנת 1918 כדי להכיל כוחות של צבא הודו הבריטי. במשך שנים בית הכנסת ששימש את הקהילה היהודית בבגדאד במשך כמאה וחצי שנים, כונה "Lal Deval", המילה המרתית ל"אדום" כהתייחסות לצבע המבריק של הלבנים החיצונית של הבניין. בניית בית הכנסת והקדשתו התאפשרו על ידי דוד ששון, הפטריארך של שושלת ששון הגדולה שהטביע את חותמו במסחר ובספנות בהודו ובמזרח במהלך המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים. הששונים מימנו את בנייתם של מבנים דתיים, אזרחיים ומוסדות רבים אחרים בעיר ובמקומות אחרים בהודו, כולל בית החולים ששון בעיר "פונה" ובתי הכנסת בבגדאד ובמומבאי, בית הכנסת אליהו ובית הכנסת מגן דוד בעיר "ביקולה".
דוד ששון נולד בבגדאד והיגר להודו בשנים הראשונות של המאה התשע עשרה. יהודי בגדאד הראשונים שהגיעו להודו עשו זאת באופן עונתי או באופן זמני בסוף המאה השמונה עשרה, והגיעו לראשונה לעיר הנמל המערבית סוראט. עם הזמן הוקמה בעיר פונה מובלעת קבועה עם אחרים במומבאי, קולקטה ויאנגון במיאנמר (בורמה). יהודים במספר בר קיימא, בעיקר מעיראק, אך גם מאיראן ומארצות האימפריה העות'מאנית השונות, עזבו את מולדתם בחיפוש אחר סובלנות דתית, הזדמנות כלכלית ואיכות חיים. הקהילה בכללותה הפכה למשכילה יחסית ונוחה מבחינה כלכלית בערים ההודיות והבורמזיות המאומצות שלה. העיר פונה באה להציע לבגדאדים המזוהים עם בית הכנסת את האפשרות להפוך ליהודים, פועלים מלאים ואזרחים יצרניים של הקהילה המקומית הרחבה.
הבניין נבנה במובהק בסגנון התחייה הגותית האנגלית, אוהל דוד תוכנן על ידי האדריכל הקולוניאלי הבריטי הנרי סטיין קלייר ווילקינס. וילקינס היה קצין צבא בריטי, שירת בחברת הודו המזרחית, והועסק בתחומי אדריכלות והנדסה במחלקות העבודות הציבוריות של הודו הבריטית. בעבודה עם וילקינס, קהילת אהל דוד, כמו קהילות בגדדיות אחרות, בחרה בסגנון אדריכלי שפותח באנגליה או בחלקים אחרים של אירופה והתחדש במאה התשע עשרה כתקדים לבתי התפילה שלהם. כשרואים את בתי הכנסת הללו לראשונה, זרים ונתינים כאחד עשויים להיות מופתעים ממה שהם יכולים לראות כמבנים שנראים לא הודים ונוצרים. אולם בנוף הקולוניאלי הבריטי, מבנים בגדאדים מרשימים אלה תואמים את טעמם של הבריטים ואת נאמנותם באותה תקופה, שכללו חלק ניכר מהקהילה היהודית בבגדאד.
בית הכנסת דוד נמצא באתר פתוח, יחסית גדול, שמוקף כעת בחומת מגן גבוהה. כיום אתר זה מציע מנוחה שלווה מאזורים צפופים ורועשים בעיר. המאפיין הבולט ביותר של בית הכנסת הוא הלבנים והמגדל המרובע בגובה 90 מ', וכולל שעון מכל צידי המגדל. שעון זה יוצר בלונדון במיוחד עבור אוהל דוד. המגדל, המפורט עם פתחים בעלי קשתות מחודדות בסגנון גותי ועטוף בגג צפחה תלול, תואם את העיצוב של בית החולים ששון, שתוכנן גם הוא על ידי הנרי וילקינס.
מקדש בית הכנסת הוא מרחב גדול ומרשים המסוגל להכיל למעלה ממאה משפחות. מעל המעברים הצדדיים ממוקמת גלריה בה ישבו הנשים במסורת היהודית האורתודוקסית של הפרדה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים. חלונות גבוהים בדוגמה גאומטרית של ויטראז', רצפת אריחים משיש אפור, עמודי עץ / מעקות ופליז עץ חדשים, מדליוני טיח ועבודות גימור ומעקה הבטיחות העץ בגלריה הם מאפיינים עיצוביים בולטים במקדש. תקרת העץ של המקדש שטוחה, ותלויים בה גופי תאורה תקופתיים. מילוי המקדש, כמו בבגדאד ומסורות עיצוב בית כנסת אינדיאניות אחרות, הם ספסלים וכיסאות עץ ארוכים.
אהל דוד עוקב אחר דפוסם של בתי כנסת אחרים בבגדאד, בהודו ובמיאנמר עם מאפיין אדריכלי מרשים במיוחד: ארון-קודש גדול, המונף מטרים ספורים מעל מפלס רצפת המקדש. הארון, הממוקם על הקיר הקרוב ביותר לירושלים לפי כינוס בית הכנסת, ממוקם בתוך גומחה בגובה כפול המעוטרת בעיטור גבס. המסגרת בצד המקדש היא קשת מחודדת שלצידה פילאסטים מאורסים, והם גם מעוטרים בתבליטי טיח. מתוך המקדש נראה כי הווילון והדלתות מקדימים חלל קונבנציונלי דמוי ארון, אולם ברגע שהם נפתחים, מתגלה חדר בצורת אפסידל בעומק של שלושה מטרים ורחב במידה ניכרת. שם הוצגו פעם בגאווה מעל מאה ספרי תורה שהונחו בתוך מארזי כסף מעוטרים.
מתחם בית הכנסת "אוהל דוד" מכיל גם מקווה, דירות שומר ודירות קהילתיות, ואת המאוזוליאום לתחייה הגותית של דייוויד ששון (שתוכנן גם הוא על ידי וילקינס), שמת בפונה בשנת 1864 לפני אוהל דוד והוקדש ב־29 בספטמבר 1867. כתוצאה מהשינוי החברתי והפוליטי במחצית השנייה של המאה העשרים, קהילתו של אהל דוד בימינו קטנה ופחות פעילה ממה שהייתה בעבר. בשנים האחרונות מוצבים שומרים על בית הכנסת, והגישה לבניין נשלטת. למרות השינויים הללו, בית הכנסת ממשיך להישאר פתוח וחיוני. מתקיימים שם תפילות קבועות, המנוהלות על ידי חברי הקהילה, חזן, או רב מבקר. תיירים ומבקרים אחרים יכולים גם לתאם הזמנה, ומסיבות אלה בית הכנסת הוא יותר מתמיד חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית של פונה, כמו גם עדות למסורת המגוונת והסובלנות הדתית והחברתית של העיר.
"לאל דוואל" הוא בית הכנסת הגדול ביותר באסיה (מחוץ לישראל).[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Synagogues - Sir Jacob Sassoon Synagogues & AlliedTrusts". www.jacobsassoon.com. נבדק ב-13 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dictionary of National Biography, 1885-1900, Volume 61 Wilkins, Henry St. Clair by Robert Hamilton Vetch
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-13 בדצמבר 2013. נבדק ב-9 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
