בית הכנסת אצגרסדורף
 | |
|
(למפת וינה רגילה)   בית הכנסת אצגרסדורף |
בית הכנסת אצגרסדורף שכן בעירייה אצגרסדורף באוסטריה התחתית, דרומית לווינה, בגבול עיריית ליסינג (שתי הערים צורפו לווינה רבתי ב-15 באוקטובר 1938).
מיקום
בית הכנסת שכן בכתובת לשעבר Karlsgasse 390, בכתובת של היום Dirmhirngasse 112, ממערב ממש לצד מערבית לרכבת הדרומית, כ־100 מטר צפונית ל-Rudolf-Waisenhorn-Gasse ובכך היה קרוב יותר למרכז Liesing מאשר למרכז Atzgersdorf.[1] מיקום זה משקף את תפקידו של בית הכנסת עבור שתי הקהילות.[2] בשנת 1911 נרשם תיעוד ל־„mosaische Religionsstation“ עבור Liesing, אך לא עבור Atzgersdorf.[3] מאז 1954 שייך השטח לשכונה ה־23 של וינה, ליסינג. בשנים 1938–1954 השתייך השטח למחוז ה־25, שהיה גדול הרבה יותר.
היסטוריה
בית הכנסת נבנה בשנת 1900 בידי אגודת בתי התפילה מינגאן שהוקם בשנת 1886, בראשות ד"ר אדולף אטינגר, עורך דין מליזינג. על חזית המבנה נתלה לוח הקדשה: נבנה לתפארת האל בשנת 1900 לציון יום הולדתו ה-70 של הקיסר הנדיב פרנץ יוזף הראשון.[4]
לפני כן, בין השנים 1867–1876, שכן עבור הקהילה אולם תפילה ברחוב Liesinger Gasse 11 (כיום פרוליכגאסה 12), מזרחית למסילת הברזל. משנת 1876 עבר אולם התפילה לכתובת Karlsgasse, במקום שבו נבנה מאוחר יותר בית הכנסת.
את המבנה תכנן האדריכל הווינאי ריכרד אסריאל, ובנייה הוטלה על ראש הבנאים לאונרד באואר. החזית נבנתה בסגנון רומי; משני צידי החזית ניצבו מגדלים קטנים עם כיפות, ובמרכז החזית הוצב לוח ההקדשה. בית הכנסת הכיל 120 מקומות ישיבה לגברים בקומת הקרקע וכ־120 מקומות לנשים בקומה העליונה. בנוסף נבנו דירות למורה הדת ולמשרת ושימש גם אולם ישיבות ולימוד.
בשנת 1922 שופץ והורחב המבנה: שני חלונות אמצעיים בחזית נסגרו, ולוח ההקדשה הועבר כנראה לתוך המבנה; אחד משני פתחי הכניסה נסגר.
בליל הבדולח בית הכנסת אצגרסדורף הוצת ונשרף. רק בית הכנסת הגדול ששולב בבניין מגורים ברובע הראשון שרד. על פי מנהלת מחוז מדלינג, האש הוצתה על ידי מציתים לא ידועים.
מאחר ש"לא ניתן היה להשיג בעלים" (כלומר, קהילת ישראל של מודלינג), פורסמה הוראה ב-24 בנובמבר 1938 לקהילה היהודית וינה להרוס באופן מיידי את חורבותיו השרופות של בית הכנסת לשעבר בקרלשגאסה (כיום דירמהירנגאסה). בשנת 1942, בנה הקבלן הראשי לאופולד שם מליסינג דיור חירום על יסודות בית הכנסת, תוך שימוש בחומרי בניין מבית הכנסת.[5]
הכנות לעבודות ושיח על נוסח הלוח עיכבו את הצבת לוח הזיכרון בכתובת דירמהירנגאסה112; מאחר שלא הושגה הסכמה עם בעלות המגרש, הוצב לבסוף לוח זיכרון דו־לשוני (גרמנית ועברית) על מגרש עירוני סמוך, דירמהירנגאסה114, ונחנך על־ידי הנהלת מחוז ליזינג ב־17 במרץ 2005.
בנובמבר 2018 הוקמה באתר אנדרטה בגובה כחמישה מטרים לזכר בית הכנסת. האנדרטה, שעוצבה בידי לוקאס מריה קאופמן, נושאת מגן דוד ולידה לוח מידע; היא חלק מסדרת 24 אתרי זיכרון ברחבי וינה. באמצעות קוד QR ניתנת גישה לשחזור וירטואלי של מקום התפילה שאבד.[6]
לקריאה נוספת
- Franziska Graber: Die virtuelle Rekonstruktion der Synagoge Atzgersdorf. Diplomarbeit TU-Wien. Wien 2010.
- Gerald Netzl: Der 9. November 1938 in Liesing – eine lokalhistorische Rekonstruktion. Hrsg. Bezirksvorstehung Liesing, Wien 2005, ²2013
- Bob Martens, Herbert Peter: Die zerstörten Synagogen Wiens. Virtuelle Stadtspaziergänge. Mandelbaum Verlag, Wien 2009, מסת"ב 978-3-85476-313-0.
- Primo Calvi: Darstellung des politischen Bezirkes Hietzing Umgebung durch umfassende Beschreibung aller Dörfer, Ortschaften, Kirchen, Schulen, Schlösser, Anstalten und bemerkenswerten Objecte etc. etc. Selbstverlag, Wien 1901, S. 93–94. (online auf archive.org, abgerufen am 10. Mai 2023)
קישורים חיצוניים
- הייד ליבהארט: בית הכנסת אצגרסדורף/ליסינג . בתוך: מגזין תרבות דוד מס' 46, ספטמבר 2000
- פייר ג'נה, בוב מרטינס וברברה שדל: מקומות תפילה יהודיים בווינה לפני 1938 בתוך: מגזין תרבות דוד גיליון 59, דצמבר 2003
- ג'רלד נצל: נרדף – מגורש – נרצח: לוח זיכרון בבית הכנסת אצגרסדורף בתוך: מגזין תרבות דוד גיליון 65, יוני 2005
- פרנציסקה גראבר: שחזור וירטואלי של בית הכנסת אצגרסדורף. עבודת תזה לתואר ראשון באוניברסיטת וינה, יוני 2010.
- פרנציסקה גרבר: השחזור הווירטואלי של בית הכנסת אצגרסדורף בתוך: כתב העת התרבותי היהודי דוד גיליון 87, דצמבר 2010
הערות שוליים
- ↑ Ferdinanz Oppl: Liesing. Geschichte des 23. Wiener Gemeindebezirkes und seiner alten Orte. Verlag Jugend und Volk Wien München 1982. מסת"ב 3-7141-6217-8. S. 130.
- ↑ Oppl, Liesing. S. 88.
- ↑ Josef Jahne: Heimatkunde des politischen Bezirkes Hietzing-Umgebung für Schule und Haus. Im Auftrage des k. k. Bezirksschulrates für Hietzing-Umgebung herausgegeben. Wien 1911. Selbstverlag des Bezirksschulrates. S. 31.
- ↑ Calvi, Darstellung. S. 93
- ↑ Der Baumeister berichtet, er habe 5588 Ziegel verwenden können: Rudolf Spitzer: Liesing. Altes erhalten, Neues gestalten. Mohl Verlag Wien 1994, מסת"ב 3-900272-50-6, S. 87
- ↑ Lichtzeichen Wien, www.lichtzeichen.wien
בית הכנסת אצגרסדורף41866016Q1264435