בית הכנסת החדש (אוסטרוב ויילקופולסקי)

בית הכנסת החדש (בפולנית: Nowa Synagoga) שימש בעבר את הקהילה היהודית האורתודוקסית וממוקם ברחוב רשקובסקה 21 בעיר אוסטרוב ויילקופולסקי שבפרובינציית פולין גדול, פולין.

בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל מוריץ לנדה (Moritz Landé) בסגנון התחייה המורית. בנייתו הושלמה בשנת 1860, והוא נבנה במרכז העיר, באזור ששימש כקצה הצפוני של הרובע היהודי הישן^[1].

המבנה שימש כבית כנסת עד למלחמת העולם השנייה. בספטמבר 1939 חולל פנים המבנה בידי הנאצים. במהלך המלחמה ולאחריה שימש המבנה למטרות חולין. בשנת 2013 שוקם הבניין במלואו והוסב למוסד חינוכי ותרבותי. זהו בית הכנסת היחיד שהשתמר באוסטרוב ויילקופולסקי, והוא נחשב למונומנט החשוב ביותר של אדריכלות דתית בעיר.

הקהילה היהודית באוסטרוב

בראשית המאה ה־18, ביוזמתו של יאן ייז'י פשבנדובסקי, הגיעה לאוסטרוב הקבוצה הגדולה הראשונה של בעלי מלאכה יהודים מגרמניה. הקהילה היהודית בעיר נוסדה בשנת 1724 והייתה כפופה לקהילת קאליש.

באמצע המאה ה־19 צמחה הקהילה במהירות, בתמיכתם של בעלי העיר; היא מנתה למעלה מ־1,600 נפש והיוותה כ־25% מכלל אוכלוסיית העיר, שמנתה כ־7,000 תושבים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם חידוש עצמאותה של פולין, היגר חלק ניכר מבני הקהילה לגרמניה. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר 66 יהודים בלבד.

הרובע היהודי שכן במערב כיכר העיר, באזור שכונה שוק הבקר. בסביבה זו נבנו שני בתי כנסת בזה אחר זה, וכן מוסדות קהילתיים ובהם חדר, מקווה ובית קברות יהודי. כיום נותר מכלל הרובע היהודי רק מבנה בית הכנסת החדש, לאחר שמרבית העקבות הפיזיים של הקהילה היהודית נמחקו במהלך המלחמה ולאחריה.

בית הכנסת החדש

עד להקמת בית הכנסת החדש התפללו בני הקהילה בבית הכנסת הישן, מבנה עץ שנבנה בשנת 1724 ופעל עד להשלמת הבניין החדש בשנת 1860. כיום מוצב שנאי חשמל במקום שבו עמד בעבר בית הכנסת הישן.

הקמת הבניין החדש נבעה ממצבו הירוד ומהיותו קטן מלהכיל את צורכי הקהילה. בית הכנסת החדש נבנה בסגנון התחייה המורית, שהיה נפוץ באירופה של המאה ה־19, מתוך מגמה להדגיש את מקורותיה המזרחיים של היהדות. אבן הפינה הונחה ב־7 באפריל 1857 בטקס בראשות הרב אהרון משה שטאסל.

ב־10 באוקטובר 1872 אירע בבית הכנסת אסון כבד: במהלך תפילות יום הכיפורים כבו מנורות הגז, דבר שגרם לפאניקה בקרב הנשים והילדים שישבו בעזרת נשים. במהלך המנוסה קרס גרם המדרגות, ו־19 בני אדם נספו^[1].

במהלך השואה, כאשר הנאצים החריבו את מרבית הרובע היהודי, ניצל בית הכנסת מהריסה משום ששימש את השלטונות כמחסן. לאחר המלחמה שימש המבנה כמחסן רהיטים. בתקופת השלטון הקומוניסטי רוקן הבניין מחפצי הקודש, וארון הקודש נהרס.

לאחר מספר יוזמות שיקום שלא צלחו, הוכר המבנה בשנת 1988 כמונומנט מקומי. בשנת 2006 הוסדרה שאלת הבעלות מול הקהילה היהודית בוורוצלב, והרשויות המקומיות החלו בתהליך שימור ושיפוץ. בשנת 2010 הושלם שיפוץ מקיף, וכיום משמש המבנה כמרכז לתרבות ולאמנות, המארח מופעים, תערוכות וכנסים.

אדריכלות

מבנה בית הכנסת משלב את סגנון התחייה המורית, בהשראת אדריכלות ספרד וצפון אפריקה, עם יסודות מן התחייה הרנסאנסית והביזנטית. חזית הבניין כוללת שני מגדלים הצמודים למבנה המרכזי. הפורטל המזרחי שימש ככניסה לנשים ולילדים, ואילו הפורטל המערבי שימש את הגברים.

חזית המבנה עוצבה בחלוקה סימטרית המזכירה בצורתה מנורה בעלת שבעה קנים, ובעבר הייתה עשירה בעיטורים. פנים בית הכנסת כלל אולם תפילה מלבני גדול, מעוטר בקשתות חצי־מעגליות מעץ, ועזרת נשים דו־מפלסית. קירות המבנה עוטרו בעבר בציורי קיר בעלי מוטיבים גאומטריים וצמחיים, וארון קודש מפואר ניצב בקיר המזרחי. אור טבעי חדר אל פנים המבנה דרך חלונות ויטראז' עגולים וחלונות משולבים שנקבעו גבוה בקירות הצדדיים.