פתיחת התפריט הראשי

המכלול β

יום הכיפורים


שגיאות פרמטריות בתבנית:חג

פרמטרים [ מצוות, טעמים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 477: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור) הוא אחד ממועדי ה' החל חל בעשרה בתשרי והוא יום סליחה וכפרה. יום זה נחשב לאחד הימים המקודשים ביותר בשנה.

ובמוקד יום הכיפורים עומדת התשובה הסליחה, עינוי הנפש ועבודת יום הכיפורים, הכוללת הקטרת קטורת והזאת דמים בקודש הקודשים. לאחר החורבן המצווה העיקרית של היום היא מצוות העינוי - הצום.

חז"ל מפרשים במשנה[1] את מהות עינוי הנפש ככולל חמישה איסורים: אכילה ושתייה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.

יום הכיפורים מכונה במקרא "שבת שבתון", ומקרא קודש, ובמשנה מוזכר כאחד מהימים הטובים שהיו לישראל[2].

תוכן עניינים

פסוקי יום הכיפורים

היום העשירי בחודש תשרי נקרא בלשון המקרא "יום הכיפורים" ומופיע בחומשים ויקרא ובמדבר בהקשר של תענית, שביתה ממלאכה וקרבנות שמוקרבים באותו יום:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם...

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לה' רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם...

בנוסף מופיעה בחומש ויקרא העבודה הייחודית ליום הכיפורים, בה ניתנים גורלות על שני שעירים, שאחד מוקרב כקרבן והשני נשלח לעזאזל:

וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל... וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

טיבו של יום הכיפורים

בתורה מפורש שמטרת יום הכיפורים היא:

"...כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ."[3]


תשובה וכפרת חטאים

עניין התשובה מוזכר בתורה במספר מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין־מספר. בדברי חז"ל מפורש שיום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו ה' מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיון אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחררות מחטאים וממנהגים רעים וכדי לקדם את תחילת השנה החדשה עם לב נקי ומעשים טהורים.

על פי חלק מהדעות בחז"ל, "עיצומו של יום מכפר" גם מבלי שהאדם ישוב בתשובה. לכל הדעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו[4].

קדושת היום

יום הכיפורים נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה, זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של ה' בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובתענית.

יום הכיפורים בזמן המקדש

  ערך מורחב – עבודת יום הכיפורים

בזמן שבית המקדש היה קיים עיקרו של יום הכיפורים נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. ביום זה היה נוהג במקדש סדר יום מיוחד, שעיקרו היה התרת כניסתו של הכהן הגדול, שהותרה פעם אחת בלבד בשנה - אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו נאסרה כניסה בכל ימות השנה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל - שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקרבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

 
שילוח השעיר לעזאזל

כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין עם הצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, כדי להיכנס לשם מלווים בענן, בעוד שבאמת יש להקטיר אותה רק בפנים.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, השונים מבגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקוה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".

מנהגים בזמן המקדש

  • חיפוש שידוך - מבואר במשנה שנהוג היה ביום זה ובט"ו באב, לחפש שידוך במחולות הכרמים, כפי שנאמר במשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים... מי שאין לו אשה נפנה לשם"[5].

ערב יום הכיפורים

  ערך מורחב – ערב יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים, הוא ט' בתשרי, נהוגים הלכות ומנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, יום הכיפורים. הלכות ומנהגים אלה כוללים:

  • סעודה מפסקת - על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"[6]. על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת התענית.
  • כפרות - רבים הנוהגים, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. ישנם הנוהגים לסובב סכום כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה ככופר נפש. .
  • טבילה במקווה - נהגים לטבול במקווה אחרי חצות היום.
  • מלקות - מנהג עתיק בו מתאספים בבית הכנסת וכל אחד כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות. בדרך כלל המצליף משתמש ברצועה מעור של עגל.
  • הליכה לבית הקברות הוזכר ברמ"א סימן תרו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. ומקורו ממהרי"ל וכלבו.

הלכות ומנהגים במהלך יום הכיפורים

בא על האםבא על אשת האבבא על כלתומשכב זכורמשכב בהמהבא על אישה ובתהאשת אישבא על אחותובא על אחות אביובא על אחות אמובא על אחות אשתובא על אשת אחיובא על אשת אחי אביו (ועל אשת אחי אמו)נידהמגדףעובד ע"זנותן מזרעו למולךבעל אובמחלל שבתטמא שאכל קודשהבא למקדש טמאהאוכל חלבהאוכל דםהאוכל נותרהאוכל פיגולהשוחט בחוץהמעלה בחוץהאוכל חמץ בפסחהאוכל ביום הכיפוריםהעושה מלאכה ביום הכיפוריםהמפטם את השמןהמפטם את הקטורתהסך בשמן המשחההמבטל קרבן פסחהמבטל ברית מילה
 
"יום הכיפורים", ציור שמן על בד מאת איזידור קאופמן (לפני 1907)

ליום הכיפורים מספר מאפיינים:
איסורים: תענית (איסור אכילה ושתיה), איסור מלאכה (כמו בשבת), איסור נעילת נעלי עור, איסור רחיצה, איסור סיכת הגוף ואיסור תשמיש המיטה.
מצוות: תשובה ווידוי.

תענית

יום הכיפורים הוא יום תענית. המצווה היסודית ביום זה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה:[7]

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם."

במקרא לא פורטו עינויי הנפש של יום כיפור, אך חז"ל למדו שמדובר באיסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה , תשמיש המיטה, ונעילת הסנדל - כיוון שעינוי יום כיפור הוזכר חמש פעמים התורה. על פי חלק מהדעות רק אכילה ושתייה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורם באיסור חכמים [8].

איסור מלאכה

בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה: "תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ - הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם."

איסורי המלאכה ביום כיפור זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת.

חשבון נפש ותשובה

  ערך מורחב – תשובה

מכיוון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, עושים סיום הכיפורים חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם ושבים מכל החטאים והמידות הרעות. מצווה מרכזית של יום כיפור הוא וידוי דברים שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני ה' ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הַכָּרָתִי) הוא חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהוידוי עיקרו היא בלשנו של כל אדם ואדםי, תקנו חכמים בתפילת הוידוי של יום כיפור, נוסח קבוע לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". וכן תיקנו חכמים שמתחילים בוידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום כיפור (שמא יחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום כיפור.

הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום כיפור כ"זמן תשובה":

"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים."[9]

מנהג לבישת בגדים לבנים

נוהגים ללבוש בגדים לבנים ויש הלובשים מעל לבגדים מעין חלוק לבן הנקרא ביידיש "קיטל". עם זאת, נוהגים שחתן בשנתו הראשונה לנישואין גם אינו לובש בגד לבן מאחר שלבש כבר ביום חתונתו. המקור למנהג לבישת הלבן הוא על פי הפסוק, "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו". לבן הוא צבע המסמן ניקיון וטהרה. עוד רמז נמצא בספרים שביום זה ישראל דומים למלאכים לכן הם לובשים בגדי לבן.

מנהג תקיעת שופר

בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים בשופר, זכר לתקיעת השופר בסוף יום כיפור של שנת היובל המודיע על שחרור העבדים. יש נוהגים לתקוע תקיעה אחת בלבד, ויש התוקעים תקיעה שברים תרועה ותקיעה.

תפילות יום הכיפורים

 
נוסח כל נדרי, הנאמר בפתיחת יום הכיפורים.
  ערך מורחב – סדר תפילות יום הכיפורים

ביום הכיפורים מתפללים בבית הכנסת במשך רוב היום. מתפללים את התפילות הרגילות כמו בכל חג: (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, ונהגים להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות (גם בערבית, ומתעטפים מבעוד יום). בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו". ונהגים להוסיף פיוטים רבים.

בנוסף מתפללים ביום הכיפורים:

  • ספרדים (לפני אמירת כל נדרי): שני פיוטים, "לך אלי תשוקתי", שחיבר רבי אברהם אבן עזרא ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" שחיבר רב האי גאון.
  • חלק מקהל האשכנזים (לפני אמירת כל נדרי):"תפילה זכה", התפילה הראשונה בסדר התפילות, שבה האדם מתוודה וסולח לאנשים שפגעו בו. תפילה זו נאמרת בשקט בין האדם לעצמו.
  • "כל נדרי", התרת נדרים הפותחת את תפילות יום הכיפורים לפני תפילת ערבית, בה מתירים את הנדרים של השנה החולפת (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה), ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב ושבה מתחילים את יום כיפור.
  • תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר, מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם.
  • "תפילת נעילה" - שבה מסיימים את יום כיפור, הכוללת פיוטים ותחינות הנוגעים לסיומו המתקרב של היום, ובסופה נקראים פסוקים (שמות) באופן דומה לפסוקים הנאמרים בזמן יציאת נשמה.
  • בשמע ישראל נהגים להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.
  • וידוי - בכל אחת מתפילות יום כיפור כולל תפילת מנחה שלפני יום כיפור משולב הוידוי כשהוא מסודר לפי אותיות האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי וכו'." כדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובן של העבירות הקיימות.

קריאה בתורה: הקריאה היא מתוך פרשת אחרי מות. זהו היום היחיד בשנה בו שישה עולים לתורהשבת - שבעה). מפטיר קוראים בענייני היום מתוך פרשת פינחס. ההפטרה מתחילה במילים "ואמר סלו סלו" (ישעיהו,נז, יד-נח).

פיוטים ותוספות: מקובלים פיוטים רבים ביום הכיפורים. בעיקר אצל האשכנזים "ונתנה תוקף", (בתפילת מוסף) המתחיל ב:"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך וייכון בחסד כיסאך ותשב עליו באמת". "סדר העבודה" בתפילת מוסף: פיוט על מראהו של הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, שמתואר שם ברוב הדר. פיוט מרגש על עשרת הרוגי מלכות. "אל נורא עלילה" (של משה אבן עזרא) לפני תפילת נעילה. "שלוש עשרה מידות הרחמים" בתפילת הנעילה. פיוט התחינה "הנני העני ממעש" לפני תפילת העמידה של מוסף.

יום כיפור שני של גלויות

בניגוד לימי יום טוב שנהוג בחוץ לארץ לציין עבורם יום טוב שני של גלויות, יום כיפור מצוין כיום אחד בלבד בכל רחבי העולם. אולם בעבר, היו שנהגו בחוץ לארץ לקיים שני ימים של יום כיפור. מנהג זה נדחה על ידי הפוסקים, בהם הרא"ש, ששללו אותו, בין השאר בגלל החשש שהוא עלול להביא לידי פיקוח נפש. עם זאת, היו שנהגו יומיים של יום הכיפורים בשנת ה'תש"א, בימי פולמוס השבת ביפן.


הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה א'
  2. מסכת תענית ד ח
  3. ויקרא טז כט
  4. משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ט'
  5. משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח' ובמסכת תענית , דף ל"א, עמוד א' (הבבלי על המשנה)
  6. מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'
  7. ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"ט
  8. לדבר זה יש רמז בנביאים: למשל הפסוק בספר ישעיה, פרק נ"ח, פסוק ג': "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע" - אשר מקביל בין עינוי נפש לבין צום.
  9. משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה ז'


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.