בית המוטור
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | היסטוריה |
בית המוטור הוא מבנה הנמצא בכניסה לקבוצת כנרת צפונית לירדנית, וקרוב לסכר דגניה. הוא היה בית משאבה בתחילת המאה העשרים והחל מ-1994 משמש כמוזיאון. המבנה בן שתי קומות ולו גג רעפים הבנוי אבני בזלת. קומת הקרקע צבועה בלבן ובקומה השנייה האבן במראה טבעי.
היסטוריה
בית המוטור נבנה בשנת 1910 על ידי האגרונום משה ברמן מנהל חוות כנרת בשם המשרד הארצישראלי. המבנה נועד לשמש בית למשאבת מים לצורכי השקיה של שדות עמק הירדן ממי הירדן, המשאבה הראשונה ששאבה מים מהירדן או מהכנרת. המשאבה פעלה בספיקה של 60 מטר מעוקב מים בשעה והופעלה במנוע בוכנה קורטינג (Körting Hannover) שהופעל בגז. באותה עת לא הייתה הספקת חשמל במקום. בבניין גרו "שלישית יחד": בן ציון ישראלי, מאיר רוטברג ונח נפתולסקי. מנחם שמואלי (ממש"י), מחברי קבוצת כנרת, התגורר אף הוא במקום לתקופה קצרה עד שנרצח. החברים גויסו לעבודה ולהשגחה במקום על ידי בן ציון ישראלי.
בשנת 1912 באו למקום עולים מתימן שהתגוררו בצריפים ובמבני טיט ליד הבית וניסו לגדל ירקות. חלק מתימני כנרת השתכנו בבית המוטור ובראשם הרב דוד בן דוד ישראל צאירי. רבים מהם חלו במחלת המלריה ונפטרו. התגלעו מריבות בין התימנים ובין קבוצת כנרת על הקרקע ועל המים בשל מחסור במשאבים אלה. בשנת 1929 גורשו העולים מתימן לכפר מרמורק שליד רחובות. המשאבה עבדה עד שנת 1928, שנה שבה הגיעה הספקת חשמל לאזור. הבית שוקם בשנת 1988 ביוזמתו של אהרון ישראלי מקבוצת כנרת והפך למוזיאון. המוזיאון הוקם בשנת 1994 והוא מציג משאבה דומה לזו שהופעלה בעבר, אך פועלת בכוח החשמל במקום בגז. המוזיאון מציג את שלושת האישים שגרו בבית וכן את העולים מתימן. הבית סגור רוב הזמן ויש לתאם ביקור בו בקבוצת כנרת.
לקריאה נוספת
- ספי בן-יוסף, מדריך ישראל החדש כרך 4 בעריכת מושון גבאי ויצחקח גל, עמודים 230,231. הוצאת משרד הביטחון, כתר וידיעות אחרונות, 2001.
- שמעון קושניר, אנשי נבו, הוצאת עם עובד 1968. 237 עמודים.
קישורים חיצוניים
- יעקב שקולניק, אגמים ודקלים בשמורת הירדן, באתר ynet, 15 באפריל 2003
- תימני כנרת
- חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
