בית המורים (מטולה)
 | |
| בית המורים ב-2017 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבנה ציבורי |
| שימוש | בית ספר, מבנה מועצה |
| מיקום | מטולה |
| מדינה |
 ישראל |
| בעלים | עיריית מטולה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1903–הווה (כ־121 שנים) |
| קואורדינטות | 33°16′50″N 35°34′44″E / 33.2805676°N 35.5789993°E |
בית המורים, בית מספר 25 ברחוב הראשונים במטולה, הוא המבנה ששימש למגורים של מורי המושבה, ושהיה לבית הספר הראשון במושבה. המבנה כיום משמש למשרדי המועצה הדתית והרבנות במטולה.[1][2]
רחוב הראשונים וכל הבתים בו, בית המורים ביניהם, הוגדרו כאתרי מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.[דרוש מקור]
תיאור המבנה
המבנה המקורה, בית אבן חד קומתי צנוע, נבנה מאבני כורכר שנחצבו באזור. סגנון הבית היה אופייני לבתים שנבנו על ידי אנשי הברון רוטשילד עבור איכרי מטולה. הבית שופץ עם השנים וטויח כך שכיום לא ניתן לראות את קירות האבן. למבנה המקורי נוספה מרפסת מקורה.[3]
היסטוריה
ראשית החינוך העברי באזור הגליל העליון היה בשלהי המאה ה-19, עם המורים יצחק אפשטיין ושמחה וילקומיץ שלימדו וניהלו בבתי הספר בצפת, ראש פינה ומטולה, בין היתר. המורה הראשון במטולה היה אפשטיין, שעלה למושבה עם החלוצים המייסדים והחל ללמד בה ב-1896, שם לימד עד 1899. כשעזב ללמוד בשווייץ ב-1903 החליף אותו המורה שמחה וילקומיץ, שהעמיק את הלימודים באמצעות טיולים וקישור לטבע והתמקד בזהות הציונית הלאומית, למרות התנגדות שמרנית של הורי התלמידים. וילקוביץ לימד בבית הספר עד מותו ב-1918.[1][2]
תושבי המושבה, שראו את החשיבות הגדולה בחינוך, השקיעו בהקמת בית למורי היישוב ב-1903, הבית שימש גם כמגורי המורים וגם כבית הספר. שיטת הלימוד הייתה לפי החינוך הלאומי העברי "החדש", ששילב בין שיטת הלימוד בחדר וחומרי ותרבות הלימוד האירופאים. ניתנה חשיבות גדולה ללימוד העברית כשפת אם, בעידן בו מרבית בתי הספר לימדו עברית כשפה זרה, ונלמדו תכנים בשיטה שהתמקדה בלימוד טבעי, באמצעות חמשת החושים ולפי דרגות קושי. בבית הספר הונהגה תלבושת אחידה כמנהג בתי הספר האירופאים, והושם דגש על השוויון בין המעמדות ובין העדות.[א][1] בבית הספר הטמיעו אפשטיין ווילקומיץ את הניב הגלילי הייחודי, שהיה שונה מהעברית שהייתה נהוגה במרכז הארץ, היה פשוט יותר ללמידה והפך למקור גאווה לצעירי היישובים בצפון.[4] בזכות שיטת הלימוד הייחודית והשם הטוב שנוצר לבית הספר, היו מגיעים מורים ותלמידים מרחבי הארץ ללמוד בו.[3]
מורים נודעים נוספים שלימד בבית הספר הם פתחיה לב-טוב, יהודה ענתבי, אברהם סולודר, ישראל דושמן ודוד מילר.[2][3]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 בית המורים במטולה, באתר מלון
- ^ 2.0 2.1 2.2 פרופ' יובל דרור, 'בית-הספר הכפרי' במושבות הגליל העליון בראשית המאה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 1991
- ^ 3.0 3.1 3.2 זאב אבנר, ״סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות״, הוצאת אורבך בע״מ, 1988
- ^ עפרי אילני, שפות נכחדות - ניב גלילי, באתר הארץ, 4 באפריל 2010
ביאורים
- ^ בבית הספר במטולה למדו ביחד יהודים וערבים כאחד.
