בית ספר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בית ספר הוא מוסד חינוכי בבעלות פרטית או ממשלתית, האחראי על פרק הלימוד הטרום־ישיבתי לבנים או הטרום סמינר לבנות או להבדיל טרום אוניברסיטאי בציבור הכללי . על פי רוב, בית ספר הוא מבנה בו משתתפים תלמידים וסגל הוראה בשיעורים יומיים. מנהל בית ספר אחראי על בדרך כלל גם על ניהול פיזי וכלכלי של בית הספר וגם על הנהגתו החינוכית. עם זאת, ניתן למצוא לעתים לצידו של המנהל החינוכי נמצא יועץ חינוכי, השואף לסייע לתלמידים לפתור בעיות שונות העלולות לפגוע בתפקוד האקדמי שלהם.

ילדים מתחילים את לימודיהם בבית הספר בגיל 7-5, בהתאם לנהוג בכל מדינה. ברוב המדינות הילדים הצעירים הולכים לגן ילדים לפני בואם לבית הספר.

בית הספר הוא אבן הבניין של החינוך הפורמלי. הוא נועד לאפשר לתלמידים להשתלב בחברה על ידי לימוד התורה, ולהבדיל, רכישת השכלה ומקצוע. ידיעת התורה, או להבדיל, הישגים אקדמיים הם התוצר של תפקוד התלמיד בתחומי הדעת השונים, הנלמדים בבית הספר[1].

היסטוריה והתפתחות

בעם ישראל "עם הספר" כפי שהינו מכונה, מימי יהושע בן גמלא הכהן הגדול בתחילת ימי בית שני, היו כולם שולחים את ילדיהם למלמד תינוקות, וכל עיר הייתה חייבת להעמיד מלמד תינוקות ולשלם את שכרו, וכך עם ישראל, היה אמון על לימוד התורה ושינונה ועל חינוך הילדים, כך במשך כל הדורות, יהודים רבים מסרו את נפשם וחסכו מפת לחמם האחרונה על מנת לשלוח את ילדיהם לחיידר, לעומת זאת, בציבור הגויי עד ימי העת החדשה רוב רובם של ההמון לא ידעו כלל קרוא וכתוב.

עם הקמתו יועד בית הספר לשמש ככלי עזר לתהליך החיברות של בני השכבות המיוחסות בחברה המסורתית. בית הספר לא היה המוסד היחיד שנועד לתהליך החברתי בתקופה זו. עם זאת, הוא לא נועד להחליף את התרומה החינוכית של המשפחה, מוסדות הדת ומוסדות חברתיים אחרים, אלא רק להשלים אותה בתחומים הספציפיים שבהם התקשו לקדם את הדור הצעיר. בהתאם לכך, התפקיד העיקרי שיועד בתחילה לבית הספר היה הקנייה של ידע[2].

בית הספר שימש גם להכשרה של המנהיגים העתידיים של החברה. בעקבות זאת בית הספר היה במשך מרבית תקופת קיומו מוסד סלקטיבי שלא היה פתוח בפני הכל. לא רק זאת אלא שהמועמדים מתוך האוכלוסיות אשר להן יועד בית הספר היו צריכים להתחרות על מקומם בו כדי שרק הטובים ביותר יגיעו לתפקידים מכובדים בחברה. כך נולדה המדידה והערכה בחינוך פורמלי וזהו המקור למידה הרבה כל כך של אינדוקטרינציה, לחצים חברתיים-רגשיים, הטפה ושכנוע בלתי פוסק בבתי הספר המודרניים החילוניים[2]. אנשים הלכו ללמוד בבית הספר כדי שלא לקפח את מקומם באחת הקבוצות המיוחסות של החברה. לכן לנלמד בבית הספר לא הייתה זיקה לדרך שבה אנשים מתפרנסים, פותרים בעיות חברתיות או מחנכים את ילדיהם. התפקידים החברתיים שלא היו קשורים באופן ישיר עם ההכשרה לעמדות מנהיגות, נעשו בדרך כלל על ידי מוסדות אחרים, כמו למשל ההכשרה של השוליות בגילדות של ימי הביניים[2].

אף על פי שבהמשך בתי הספר נפתחו גם לאלו אשר לא יועדו להיות מנהיגים עתידיים של החברה, לא נעשה כל שינוי משמעותי באופן התנהלותו שנועד לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים. אי לכך, לא רק שברוב הפעמים בית הספר לא הפיק תועלת עבור העניים והמקופחים שבחברה, אלא גם שהכישלון שלהם בקליטת הערכים הזרים של השכבה השלטת הוסיף להכנעתם ושבירת רוחם[2]. זוהי נבואה המגשימה את עצמה, משום שהתפיסה שבית הספר לא נועד למעמדות הנמוכים של החברה גרם לו לתפקד בצורה שמראש לא אפשרה להם הצלחה או אפשרות לניעות חברתית.

דמותו של בית הספר הייתה מונחה על ידי הערכים והאידאולוגיות של האליטה השמרנית שיצרה אותו. בהתאם לכך, מאז ראשיתו שואף בית הספר לשימור הסדרים שנקבעו במסורת ומונע על ידי חשש עמוק מפני כל שינוי[2]. כתוצאה מכך השתמרה הדרך שבה נהג בעבר בית הספר להקנות לתלמידיו הרגלי ציות כלפי ממונים, כניעה בפני סמכויות ותודעה כוזבת היוצרת אמונה בזכויות יתר של שכבות מסוימות בחברה[2]. בדרך זו מצליח בית הספר להכשיר את רוב תלמידיו לקונפורמיות ריקה[3]. כך ממשיך בית הספר להקנות לתלמידיו את עיקרי המתמטיקה, ההיסטוריה, הספרות והפיזיקה. מקצועות אלה מוצגים בפני התלמיד בצרורות של אמיתות שעל התלמיד לקבלן כנתינתן, בין אם הבין אותן ובין אם לאו, בין אם השתכנע לגביהן ובין אם מפקפק הוא בהן[2].

מבנהו המקורי של בית הספר תאם אולי את צרכיה של החברה באותה העת, אך הצרכים האלה השתנו מאז. החברה המודרנית אינה זקוקה עוד לבית הספר על-מנת שיתרום לקיפאונה על ידי חינוך הצעירים לשימור של הקיים. היא זקוקה למוסד אשר יכשיר את הצעירים ליכולת לשנותה על ידי פיתוחה בכל התחומים האפשריים[2]. בעידן המחשבים השכלה בעלת ערך היא לא זו המושגת במתן תשובות מוסכמות לשאלות מוסכמות, אלא זו המאפשרת להציג שאלות רלוונטיות ולגלות בעיות. טיפוח אינטלקטואלי ברוח צורכי החברה של ימינו פירושו טיפוח של חשיבה עצמאית ואמיצה. חשיבה מסוג זה נזקקת באותה מידה לדמיון כמו לשיטתיות, היא אינה כבולה בכבלי המוסכמות והיא פתוחה להסקת מסקנות מלקחי הניסיון[2].

בהתאם לכך, למידת חקר היא גישה חינוכית חדשה יחסית אשר מנסה לשבור את דפוס ההוראה הישן, על ידי שימוש בעקרונות המחקר.

סוגי בתי ספר

בתי הספר נחלקים לסוגים שונים, על פי המטרות החינוכיות שהם שואפים להשיג. בהתאם לכך, קיימים מספר מוסדות בחינוך הפורמלי שניתן לכנותם בית ספר, וביניהם:

בית ספר אינטרני

בית ספר אינטרני הוא בית ספר תיכון לתלמידי כיתות י' עד י"ב, המכין את תלמידיו לבחינות הבגרות. בית הספר עומד בקשר ישיר עם משרד החינוך ואחראי לרישום תלמידיו לבחינות הבגרות. רוב רובם של בתי הספר האינטרנים (פרט לחלק מבתי הספר הדמוקרטיים ובתי הספר של רשת החינוך אנקורי) מגישים את תלמידיהם לבחינות הבגרות עם "ציוני מגן" המשתכללים עם ציוני בחינות הבגרות, לכדי "ציון סופי". בית ספר זה הוא מבנה אליו מגיעים התלמידים מדי יום למספר שעות לימוד, ולאחר מכן חוזרים לביתם. מטרתו היא להקנות השכלה כללית בהתאם לדרישות התקופה והחברה. בית ספר מסוג זה יכלול כיתות לימוד וחדר מורים, ולרוב יכלול חלק מן הבאים: אולם ספורט (לבני הציבור הכללי), מגרש משחקים, חדר אחות, משרדי הנהלה, ספריה. מבנה בית ספר זה יכול להכיל מספר קומות בנויות (אם מדובר במבנה לא ארעי) או חדרים ארעיים (כגון קרוונים או פחונים), או שניהם יחדיו. על פי רוב, תלמידיו יהיו תושבי האזור בו הוא מצוי, על מנת להקל על ההגעה הלוך וחזור. בתי ספר אינטרניים לעתים מפעילים שירות הסעות על מנת לבצע איסוף ופיזור של התלמידים, כמו גם שירות הסעדה, אם התלמידים שוהים במהלך הצהריים במוסד. סוג זה של בית ספר הוא הנפוץ ביותר בישראל.

בית ספר אקסטרני

בית ספר אקסטרני הוא בית ספר המכין את תלמידיו לבחינות הבגרות, אך אינו אחראי לרישומם לבחינה ואינו מעניק להם "ציון מגן". בית ספר תיכון אקסטרני עשוי להתנהל במתכונת דומה לזו של התיכון האינטרני, אך תלמידיו יתבקשו לפתוח תיק נבחן חיצוני במשרד החינוך, וביום בחינת הבגרות יבחנו במרכזי בחינה אליהם ישויכו על ידי השלוחה האקסטרנית של משרד החינוך. זהו בית ספר שעשוי להיות נטול מבנה מרכזי, או לכלול בניין מרכזי הכולל כיתות, אך לרוב הוא לא כולל את מלוא השירותים שמוצעים בבית ספר אינטרני.

פנימייה

פנימייה היא בית ספר אינטרני הכולל מגורים במקום. פנימיות לרוב יהיו במבנים לא ארעיים, ויכללו את מלוא השירותים המוצעים בבית ספר אינטרני.

בית ספר מקצועי

בית ספר מקצועי נועד להכשיר את תלמידיו למקצוע מסוים. לדוגמה: בית ספר טכנולוגי, בית ספר למשחק, בית ספר לאומנויות התקשורת המולטימדיה, בית ספר לרפואה ועוד.

בית ספר לחינוך מיוחד

בתי ספר לחינוך מיוחד המיועד לילדים החורגים מהמסגרת החינוכית הרגילה. הוא מיועד לתלמידים בעלי לקויות קשות, הפוגעות ביכולת התפקוד שלהם באופן משמעותי.

מסגרות החינוך המיוחד מיועדות לסייע, למשל, לילדים בעלי לקויות למידה קשות. אנשי הצוות במסגרות אלו מקבלים הכשרה מתאימה להוראה המותאמת במיוחד לילדים עם לקויות אלו, בעוד במסגרות החינוך הרגיל עבודת הצוות החינוכי עימם מורכבת ומאתגרת, והתלמידים עלולים לחוות במהלך הלמידה תסכול רב[4].

בית ספר ניסויי

בית ספר ניסויי הוא בית ספר חדשני - מוסד העוסק ברציפות ובהתמדה בחדשנות חינוכית פדגוגית וארגונית. הוא עושה זאת על ידי מיקוד וחידוד של כיווני עשייה לא שגרתיים לשיפור היעילות הארגונית, כלומר, למיצוי מיטבי של הייעוד ושל החזון הארגוני והפדגוגי. מתלוות לכך תצפיות לבדיקה שיטתית, העומדת בקריטריונים של מחקר מדעי[5][6].

תחומי האחריות של בית ספר

בית הספר נועד למנוע בערות בקרב הדור הצעיר. בהתאם לכך הוא אמון על חינוכם ולימודם של כלל התלמידים המשתתפים בו, על פי תוכנית לימוד שנקבעה מראש. משום שיכולת החשיבה חיוניות לתפקודו של האדם בחברה המשתנה של עידן הידע, יש לטפח את ההיכרות של התלמידים עם מיומנויות חשיבה מסדר גבוה ואת היכולת שלהם להפעילן באופן יעיל בהקשרים מגוונים[7].

בנוסף, בעקבות התמורות שהתחוללו בחברה המודרנית התרחבו התפקידים המצופים מבית הספר ונתווספו לו חלק מן התפקידים שמומשו בעבר על ידי סוכנויות חברתיות אחרות, כמו המשפחה, הקהילה, וכו'[2]. למשל, בתקופות בהן העבודה עמדה במרכז חיי האדם, בית הספר נדרש להכשיר תלמידים שבבגרותם יהיו לכוח עבודה יעיל ותורם. לעומת זאת ככל שהפנאי תופס מקום מרכזי יותר בחיי האדם המודרני, בית הספר נדרש להכשיר את תלמידיו גם למיצוי מרבי של שעות הפנאי[3].

בהתאם לכך תחומי האחריות של בית הספר כוללים גם היבטים לא לימודיים, כמו:

  • ביטחון פיזי: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לשלומם של התלמידים בו כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך כך, בתי ספר עשויים להעסיק אנשי אבטחה שונים, לבנות גדרות סביב המוסד, לארגן בדיקות אקראיות לכלי נשק ועוד.
  • בריאות: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לבריאותם של התלמידים, כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך העניין ניתן להחזיק תיק רפואי מלא של כל תלמיד, כמו גם אחות או צוות רפואי מצומצם לטיפול במקרים של מחלות או פציעות.
  • תזונה: בית הספר עשוי להידרש לספק ארוחה לתלמידיו במהלך שהותם במקום. בבתי ספר אינטרניים לעתים מוקמת קפיטריה לצורך הדבר, ובפנימיות כולל המבנה חדר אוכל.

גורמי השפעה

במשך דורות רבים היה בית הספר מוסד שרבים נזקקו לו, אך הוא נוצל רבות לצורך הגשמתם של אינטרסים שונים תוך התעלמות ממטרותיו החינוכיות. אופן ההתנהלות של בתי הספר נקבע, הושפע ונגרם על ידי לחצים של כוחות חברתיים, אשר התייחסו אליו כאל מכשיר להשגת מטרותיהם. הפוליטיקאים השתמשו בו לתמיכה במשטרים ובאינטרסים המועדפים על ידם. אנשי הדת השתמשו בו כדי להדק באמצעותו את הזיקה בין האזרחים למוסד הכנסייה. גורמי הכלכלה השתמשו בו כדי להבטיח לעצמם כוח עבודה מיומן ולעודד את תרבות הצריכה לטובתם[2]. המורים, התלמידים והוריהם היו תמיד חלשים מכדי להדוף את הלחצים של המוסדות החברתיים הללו על בית הספר ולהבטיח לו תנאים שבהם יוכל למלא את תפקידיו החינוכיים. בכל תקופה זו לא קם גורם אשר יהיה חזק דיו להעמיד במרכז פעילות בית הספר את צורכי האישיות המתפתחת[2].

דרכי הוראה

ספרייה של בית הספר מכילה לרוב ספרי קריאה וספרי לימוד המשמשים לצורכי הוראה.

ההיגיון של ההוראה שונה באופן בסיסי מההיגיון המנחה את בית הספר בראש ובראשונה בכך שאין הוא משועבד למבנה מוסדי כלשהו. עם זאת, המבנה המוסדי של בית הספר הוא זה שקובע את אופן ההוראה המתבצעת בפועל ואת האפשרויות העומדות בפני המורים המלמדים בו. כך נוצר פער בין הנעשה בפועל לבין תאוריות חינוכיות המבוססות על ניסיון המורים ומחקרים בנוגע להתנהגותם של התלמידים[2].

שיטת ההוראה הנפוצה בבתי הספר היא שיעור פרונטלי, בו המורה מרצה את החומר בפני התלמידים בכיתה.

מזה דורות נתונה שיטת המלל השולטת בבית הספר לביקורת חמורה על ידי פסיכולוגים, מורים ומפקחים. לצד זאת, אלה שאינם מבקרים אותה אינם ששים עוד להגן עליה[2].

למידה פעילה מדגישה את החשיבות של מעורבות התלמיד בשיעור.

המשחק בבתי הספר

ברוב בתי הספר מוענקת ללמידה מעמד של עבודה לפי מושגי המבוגרים. כתוצאה מכך המשחק מבודד לתחומי הרשאה מוגדרים כמו הפסקות או שיעורי חינוך גופני[2]. התוצאה של ההפרדה הזאת היא שהילד מאבד בהדרגה את כושר הלמידה ונטען רגשי אשמה כשהוא נגרף עם יצרי ליבו אחר המשחק. לכן, ההאחדה של המשחק והעבודה בחיי בית הספר מכוונת לשמירה על פוטנציאל הלמידה של התלמידים[2].

ההפסקה

בבית הספר נהוגות על פי רוב הפסקות קבועות בין השיעורים המוקדשים ללמידה. ההפסקה מיועדת לפעילויות לא אקדמאיות כמו מנוחה, אכילה, יציאה לשירותים, לרענון וכדומה.

ההפסקה מאפשרת גם מפגש חברתי עם קבוצת השווים, כך שהתלמידים יכולים לממש את מאווייהם החברתיים ללא קשר עם הנלמד בבית הספר. לא רק זאת, אלא שלעתים קרובות מאזנת ההתגודדות החברתית בבית הספר את הרגשת התסכול של התלמידים מן הלימודים והיא מתחוללת תוך התנגדות לתכניו ולערכיו[2].

בית הספר בעם ישראל

המושג העברי "בית ספר" נזכר לראשונה בתלמוד, שם מובא כי יוזמת הקמתו הייתה על ידי שמעון בן שטח, בן הזוג השלישי שעמד בראש הסנהדרין בתחילת המאה השישית לאלף הרביעי (בזמן ממלכת החשמונאים):

והוא התקין שמעון בן שטח...שיהו התינוקות הולכין לבית הספר[8].

עד יסודו של בית הספר על ידי שמעון בן שטח, נעשה החינוך המסורתי בחברה היהודית במסגרת המשפחה, מאב לבן. התלמוד מציין שלושה שלבים בהתפתחותו של חינוך ציבורי יהודי בתקופת הבית השני:

"זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה...התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים...ועדיין, מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז. ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע."[9]

שלוש התקנות מהוות נקודות ציון במעבר מהחינוך המשפחתי המסורתי אל החינוך במסגרת הציבורית: התקנה הראשונה (אולי זו תקנתו של שמעון בן שטח), קבעה את העסקתם של מורים לילדים בירושלים ובכך יסדה את החינוך הציבורי. קיומו של מוסד חינוך ציבורי לא פתר את תלות חינוכו של הילד באביו, שכן היה זקוק לו, אם התגורר מחוץ לירושלים, כדי לעלות לעיר וללמוד.

קיומם של בתי הספר בעיר הבירה בלבד ותלותו של הילד באביו, הצריכו את התקנה השנייה, שקבעה שיש להקים בתי ספר בערים הגדולות של כל אחד מחבלי הארץ (או כל אחד ממחוזותיה הרשמיים של המדינה) והגדירה את גיל החינוך בהם לנוער (17-16), שכן הייתה הדרך אליהם מסוכנת מדי לילדים קטנים. תקנה זו אמנם פתחה את החינוך הציבורי בפני כלל האוכלוסייה היהודית בארץ, אלא שעדיין לא קבעה את עקרון חינוך החובה השווה לכל נפש, בכך שהשאירה בידי הרבנים את הרשות לסלק תלמידים מבית הספר כרצונם. עקרון זה בא לידי ביטוי בתקנה השלישית – "תקנת יהושע בן גמלא" (המאה השביעית לאלף הרביעי, אם אכן מדובר בכהן הגדול הידוע בשם זה) - שקבעה שיש להקים בתי ספר בכל עיר בארץ, שהלימודים בהם יתחילו כבר מגיל הילדות (7-6)[10].

תקנות אלו הביאו להרחבה ניכרת של החינוך הציבורי היהודי והתלמוד אף מציין את מספרם של בתי הספר שפעלו בבירה בסוף ימי הבית השני:

ארבע מאות ושמונים (או "וששים"[11]) בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד. בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה[12].

בתי ספר בארץ ישראל לפני קום המדינה

בית הספר חביב בראשון לציון

בית הספר במדינת ישראל

מערכת החינוך הממלכתית בישראל נמצאת תחת אחריותו של משרד החינוך. היא מבוססת על תוכנית לימוד בת 12 שנים, שסופה בחינות בגרות הנערכות בבית ספר תיכון.

בישראל הייתה נהוגה (עד שהתקבל חוק חינוך ממלכתי ב-1953) חלוקת בתי הספר לשתי חטיבות גיל:

בעקבות רפורמה בחינוך בישראל (שנועדה להשגת אינטגרציה בין שכבות אוכלוסייה שונות) המיושמת החל מסוף שנות ה-60, ישנה כיום חלוקה לשלוש חטיבות גיל ברוב היישובים בישראל:

בערים בודדות, כמו לוד, רמת גן, וגבעתיים, שלא עברו את תהליך הרפורמה, חלוקת החטיבות היא כמנהג הישן.

בחינוך הדתי מקובל שחטיבות הביניים הן לכיתות ז'-ח', ובית הספר התיכון או הישיבה התיכונית או האולפנה הן לכיתות ט'-י"ב.

בחינוך החרדי בישראל מקובל שהבנים לומדים בבית הספר או בתלמודי תורה עד כיתה ח' ולאחר מכן ממשיכים לישיבות תיכוניות או לישיבות קטנות.

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ V. S. Ramachandran, ed., Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press (2012).
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  3. ^ 3.0 3.1 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן, לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת (2004).
  4. ^ פלג דור חיים, ‏לקות למידה בבית הספר - 'התקין' ו'הלקוי', באתר פסיכולוגיה עברית, 2 במאי 2013
  5. ^ חן, 2006
  6. ^ ויינשטיין, 2006
  7. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה - מסמך מנחה למתכנני תוכניות לימודים ארציות ומקומיות ולמפתחי חומרי למידה, תשס"ט (2009)
  8. ^ תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף נ, עמוד ב, פרק ח, הלכה יא, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א עמוד א'
  10. ^ החינוך כחובת הציבור בהלכה, באתר "דעת"
  11. ^ תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת כתובות, דף סז, עמוד ב, פרק יג, הלכה א, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
  12. ^ תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת מגילה, דף כג, עמוד א, פרק ג, הלכה א, מאגר ספרות הקודש, באתר סנונית
  13. ^ בית הספר העברי הלאומי הראשון, באתר "ראשון עירי"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0