בית הנבחרים (תאילנד)
| מדינה | תאילנד |
|---|---|
| סוג | בית תחתון |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות | 1932–הווה (כ־93 שנים) |
| הרכב | |
| מספר מושבים | 500 |
| בחירות | |
| בחירות קודמות | 14 במאי 2023 |
| בחירות הבאות | 28 ביוני 2027 |
| משכן | |
| סאפאיה-ספאסאטן (אנ'), בנגקוק | |
| אתר אינטרנט | |
| https://www.parliament.go.th/ | |
בית הנבחרים של תאילנד (בתאילנדית: สภาผู้แทนราษฎร) הוא הבית התחתון של האספה הלאומית של תאילנד (אנ'), הרשות המחוקקת של תאילנד. שיטת הממשל בתאילנד היא של מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. הרשות המחוקקת התאילנדית מעוצבת על פי שיטת וסטמינסטר (אנ'). בבית הנבחרים יש 500 חברים, מתוכם 400 נבחרים במחוזות בחירה של חבר אחד, ו-100 הנותרים נבחרים באמצעות הצבעה מקבילה לרשימות מפלגתיות.
בית הנבחרים בוטל באופן זמני כתוצאה מההפיכה בתאילנד ב-2014 והוחלף באספה המחוקקת הלאומית (אנ') החד-ביתית, גוף של 250 חברים, שנבחר על ידי המועצה הלאומית לשלום וסדר. לאחר הכרזת חוקת 2017 באפריל 2017, בית הנבחרים הוקם מחדש.[1]
סמכויות
הצעת חוק
לא פחות מ-20 חברי פרלמנט, או 10,000 בעלי זכות הצבעה באמצעות עצומה, רשאים להגיש הצעת חוק. עם זאת, אם מדובר בהצעת חוק שיש בה הוראות הנוגעות למיסים, ענייני תקציב או מטבע, ניתן להגיש אותה רק באישור ראש הממשלה. כאשר מעמדה של הצעת חוק כהצעת חוק כספית מוטל בספק, ניתן לכנס פגישה בין יושב הראש לבין כל יושבי ראש ועדות הבית כדי לשקול את מעמדה של הצעת החוק. ההחלטה מתקבלת ברוב רגיל.
כאשר תהליך הדיון מסתיים בבית הנבחרים והצעת החוק מוסכמת, היא נשלחת לסנאט (אנ') להמשך דיונים במגבלת זמן של 60 יום, או 30 יום כאשר מדובר בהצעה עם השלכות כספיות. אם הסנאט לא מצליח לדון בהצעה בתוך מגבלת הזמן, הצעת החוק נחשבת כמוסכמת על ידי הסנאט. אם הצעת החוק תאושר על ידי כל האספה הלאומית, על ראש הממשלה להמתין 5 ימים כדי לתת לאזרחים את ההזדמנות לערער על חוקתיות החוק. לאחר מכן, לראש הממשלה יש 20 יום להגיש את הצעת החוק למלך לאישור מלכותי.
כל חוק חירום שאושר על ידי הקבינט חייב להישלח לבית הנבחרים לדיון ללא דיחוי כדי לבחון אותו. אם הבית מאשר את חוק החירום, הוא הופך לחוק רגיל. אם לא, חוק החירום חדל להיות בתוקף לאחר פרסום ההחלטה ברשומות הממשלתיות למשך יום אחד.
שיקולי תקציב
החוקה התאילנדית משנת 2017 קובעת כי התקציב חייב להיות כתוב בצורה של חוק, ובהצגת התקציב על הממשלה להציג מקורות הכנסה והערכות של הכנסות נוספות, סטנדרטים ומדדי תוצאה ורלוונטיות לאסטרטגיה הלאומית ל-20 שנה ולתוכניות פיתוח לאומיות אחרות. התקציב חייב גם לדבוק בקווים המנחים המפורטים בחוק המשמעת הפיסקאלית והפיננסית של המדינה. תהליך הדיון בתקציב כמעט זהה להצעת חוק רגילה, אם כי המועד האחרון לדיון מוארך ל-105 ימים, והסנאט אינו יכול לתקן את התקציב ועליו להצביע עליו תוך 20 יום.
ביקורת על הממשלה
תשאול שר
חבר פרלמנט רשאי להגיש שאלה לשר הן בכתב והן בעל פה. ניתן לשאול שאלות לשר מבלי להגיש את השאלה מראש. שר רשאי לסרב לענות על השאלה אם התשובה תסכן את הביטחון הלאומי או אם הוא סבור שהיא אינה לטובת האינטרס הלאומי. באופן מקובל, שרים שולחים עובדי מדינה או נציגים אחרים לענות במקומם.
הצעת אי אמון
לא פחות מחמישית מכלל חברי הפרלמנט רשאים להגיש הצעה לדיון בהצבעת אי אמון בשרים בודדים או בממשלה כולה. נדרש רוב רגיל כדי שההצעה תעבור, ולאחר מכן כדי שהשר או הקבינט כולו יפסיקו לכהן.
הקמת ועדות
הבית רשאי להקים ועדות לביצוע או לחקירת נושאים שונים, או ללימוד נושא ולדיווח לבית על פי מסגרת זמן מוגדרת. שר יכול להיות אחראי לוועדה, ומחובתו לסייע לוועדה במהלך חקירה או למצוא עובדות על ידי מתן הוראה לעובדי ציבור להעיד בוועדה או להיענות לבקשות מידע.
בחינת מועמדים לראשות הממשלה
על מנת שמועמד יתמודד, עליו לקבל לפחות עשירית מקולות הבית ועליו להיכלל ברשימת מפלגה.
היסטוריה
בית הנבחרים הוקם לאחר מהפכת 1932, כאשר 'מפלגת העם' (Khana Ratsadon), הפילה את המונרכיה האבסולוטית והחליפה אותה במערכת של מונרכיה חוקתית. כאשר ראמה השביעי, מלך תאילנד חתם על החוקה הזמנית ב-1932 (אנ'), הוא הקים את האספה המחוקקת הראשונה בתאילנד, שהייתה לשכה ממונה על ידי המלוכה. המושב הראשון של מועצת העם נערך ב-28 ביוני 1932. מאז, בית הנבחרים התקיים בצורות שונות עד לביטולו ב-2014.
- 1932 - הקמה - הפלת המונרכיה האבסולוטית והקמת בית הנבחרים החד-ביתי
- 1933 - רפורמה - הבחירות של 1933 הקימו בית נבחרים חד-ביתי שנבחר חלקית עם 156 חברים.
- 1946 - רפורמה - חוקת 1946 הקימה בית נבחרים חד-ביתי עם 192 חברים.
- 1947 - רפורמה - ההפיכה של 1947 הקימה אספה לאומית דו-ביתית שנבחרה חלקית עם 186 חברים.
- 1949 - ב-5 ביוני 1949 הפכה אוראפין צ'איאקאן (אנ') לאישה הראשונה שנבחרה לכהן באספה הלאומית של תאילנד.[2]
- 1952 - רפורמה - הקמת בית נבחרים חד-ביתי שנבחר חלקית עם 246 חברים.
- 1958 - ביטול - בית הנבחרים בוטל על ידי סריט תאנראט.[3]
- 1969 - הקמה מחדש - הקמת בית נבחרים חד-ביתי שנבחר במלואו עם 219 חברים.
- 1971 - ביטול - בית הנבחרים בוטל על ידי תאנום קיטיקצ'ורן.[4]
- 1975 - הוקם מחדש - הקמת בית נבחרים חד-ביתי שנבחר במלואו עם 269 חברים.
- 1979 - רפורמה - חזרתה של אספה לאומית דו-ביתית שנבחרה חלקית עם 301 חברים.
- 1991 - רפורמה - חזרתו של בית נבחרים חד-ביתי שנבחר במלואו.
- 1992 - רפורמה - חזרתה של אספה לאומית דו-ביתית שנבחרה חלקית עם 360 חברים.
- 2001 – רפורמה – הקמת בית הנבחרים בן 500 חברים, עם 400 חברים שנבחרו במחוזות בחירה ו-100 שנבחרו באמצעות ייצוג יחסי של רשימה מפלגתית. כמו כן, חזרה לאספה לאומית דו-ביתית שנבחרה במלואה עם 700 חברים.
- 2006 - ביטול - בעקבות ההפיכה הצבאית בתאילנד (2006), נחתמה אמנה זמנית, שהקימה אספה מחוקקת לאומית בת 250 חברים. לפיכך, חזרה לאספה חד-ביתית לא נבחרת.
- 2007 – הקמה מחדש – חזרתו של בית הנבחרים בן 500 החברים עם 375 חברים שנבחרו בבחירות למחוזות בחירה ו-125 באמצעות ייצוג יחסי של רשימה מפלגתית. האספה הוקמה במשאל עם על פי חוקת תאילנד משנת 2007 במבנה דו-ביתי.
- 2014 – ביטול – בעקבות ההפיכה של 2014, נחתמה אמנה זמנית, שהקימה אספה מחוקקת לאומית בת 250 חברים לא נבחרת.
- 2019 – הקמה מחדש – חזרתו של בית בן 500 חברים עם 400 חברים שנבחרו בבחירות למחוזות ו-100 שנבחרו באמצעות ייצוג יחסי של רשימה מפלגתית. האספה הוקמה במשאל עם על פי חוקת תאילנד משנת 2017 במבנה דו-ביתי.
תנאי סף
מועמד לבית הנבחרים צריך להיות אזרח תאילנד מלידה, בן עשרים וחמש ומעלה ביום הבחירות, ונולד במחוז שבו הוא מתכוון להתמודד כמועמד. המועמד חייב להיות מצביע ולכן הוא צריך להיות רשום בפנקס הבוחרים לפחות חמש שנים לפני הבחירות, וחייב להיות גם בעל בית או בשירות ציבורי במחוז במשך חמש שנים. כמו כן, על המועמד להיות חבר במוסד חינוכי באותו מחוז במשך חמש שנים רצופות לפחות.
מבחינה פוליטית, מועמד היה צריך להיות חבר במפלגה פוליטית אחת לתקופה של לפחות תשעים יום לפני יום הבחירות, למעט מקרים של פירוק שבהם שלושים יום הם התקופה המינימלית. מועמדים לרשימות מפלגתיות חייבים לעמוד באותם כישורים, למעט ההגבלות המחוזיות. במקום זאת הם חולקו לרשימות המבוססות על קבוצות פרובינציאליות.
אלה שנאסר עליהם באופן ספציפי להיות מועמדים היו: מכורים לסמים, מי שהוכרזו כפושטי רגל, מי שלא יכלו להצביע, עבריינים מורשעים לשעבר (נאלצו להמתין חמש שנים לאחר השחרור כדי להתמודד), מי שהודחו מהשירות הציבורי בשל היותם מושחתים או בלתי כשירים, מי שנכסיהם הוחרמו עקב מעילה, ולבסוף, אם האדם לא היה חבר בממשלה או בשירות הציבורי, בסנאט, מנהל מקומי, חבר הרשות השופטת או בסוכנויות עצמאיות אחרות.
בחירות
375 חברים נבחרו ישירות בבחירות למחוזות בהצבעה ראשונה זוכה (אנ'). 375 מחוזות הבחירה חולקו לפי אוכלוסייה על פי מפקד האוכלוסין. 125 החברים הנוספים נבחרו ברשימות ארציות. לבוחרים היו שני קולות: האחד לבחור את חבר הפרלמנט במחוזות הבחירה שלהם, והשני לבחור איזו מפלגה הם מעדיפים. המושבים הוקצו למפלגות בשיטת ג'פרסון.
בהתאם לחוקת תאילנד משנת 2007, נערכות בחירות כלליות כל 4 שנים. המלך, בעצת ראש הממשלה, יכול לפזר את בית הנבחרים בכל עת באמצעות צו מלכותי. בתאילנד יש זכות בחירה אוניברסלית. כל בוחר צריך להיות אזרח תאילנד, אם לא מלידה אז על ידי היותו אזרח במשך 5 שנים. הבוחר צריך להיות מעל גיל 18 לפני שנת הבחירות. הצבעה בבחירות היא חובה, ומי שלא מצביע, מאבד את הזכות להיות מעורב בפעילות פוליטית. אלה שנאסר עליהם להצביע לבית הנבחרים היו אנשי דת, אלה שהושעו מהפריבילגיה מסיבות שונות, עצורים תחת צווים משפטיים או צווים של בית משפט וכדומה.
כהונה ופיזור
תקופת כהונתו של בית הנבחרים היא בדיוק ארבע שנים מיום הבחירות הקודם. עם פקיעת תוקפו של בית הנבחרים, המלך מוציא צו הקורא לבחירות כלליות לבית הנבחרים, שבהן היה צורך להכריז על מועד הבחירות תוך ארבעים יום. תאריך הבחירות צריך להיות זהה בממלכה כולה.
המלך החזיק בפרורגטיבה המלכותית (אנ') לפזר את בית הנבחרים לפני פקיעתו. כאשר זה קרה, הוצא צו מלכותי שבו הוכרז תאריך הבחירות, תוך לא פחות מארבעים יום ולא יותר משישים יום מיום הפיזור.
החברות בבית הנבחרים החלה ביום הבחירות. אם היה מקום פנוי בחברות בבית הנבחרים, והוא לא נבע מפקיעת תוקף או פיזור, נדרש מילוי שלו מחדש. מקומות פנויים יכולים להימצא עקב מוות, התפטרות, הרשעה ו/או גירוש. אם המקום הפנוי היה של חבר שנבחר במחוז בחירה, היה צורך לקיים בחירות תוך ארבעים יום ממועד פינוי המקום, אלא אם כן נותרו פחות מ-180 יום לתום תקופת כהונתו הנוכחית של הבית כולו, אזי המשרה הפנויה יכולה להישאר כך עד הבחירות. במקרה שבו המקום התפנה על ידי נציג שנבחר ברשימה ארצית, יושב ראש בית הנבחרים ימלא את המקום על ידי הגשת שמו של המועמד הבא ברשימת המפלגה כפי שפורסמה בעיתון המלכותי תוך שבעה ימים. אם לא נמצא שם, המקום הפנוי עלול להישאר לא מאויש. חברי בית הנבחרים שמילאו מקום פנוי על פי כל אחד מהנהלים הללו יכלו להישאר בבית הנבחרים רק עד סוף כהונתו הנוכחית.
מנהיגות
ניהול בית הנבחרים כולל יושב ראש ושני סגנים. יושב ראש בית הנבחרים מכהן גם כנשיא האספה הלאומית של תאילנד. הוא נבחר בהצבעה חשאית במושב הראשון, ובחירתו מאושרת רשמית על ידי המלך. יושב ראש בית הנבחרים וסגניו לא יכולים להיות חברים בקבינט או בוועד המנהל של מפלגה פוליטית כלשהי. היו"ר וסגניו לא רשאים לייצג אינטרסים מפלגתיים.
החוקה קבעה שראש הממשלה והשרים חייבים להיות חברים לשעבר בבית הנבחרים. לאחר המושב הראשון, בית הנבחרים מצביע על החלטה לבחירת ראש ממשלה, ולאחר מכן המלך מאשר אותו רשמית תוך שלושים יום. ראש הממשלה הנבחר היה תמיד מנהיג המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Limited, Bangkok Post Public Company (2019-01-06). "Explainer: New rules for the House of Representatives". Bangkok Post (באנגלית). נבדק ב-2025-10-01.
- ↑ The Economic Impact of the Liberalization of Oil Market, www.tdri.or.th
- ↑ Sarit Thanarat | Thai leader, military, politics | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ↑ History of Thailand | People, Culture, Coups, & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
בית הנבחרים (תאילנד)41971704Q914226