בית הספר לבנות (נווה צדק)
בית הספר לבנות (נווה צדק) (היה קרוי גם: "בית ספר לנערות") נפתח בשנת 1909 במשכנו בנווה צדק, לאחר שנוסד בשנת 1893 ביפו, בית הספר פעל במתחם בו שוכן היום מרכז סוזן דלל.
היסטוריה
בשנת 1890 הוקם ביפו, על ידי ישראל בלקינד בית ספר עברי ראשון, שבו נלמדו כל המקצועות בשפה העברית. בנים ובנות למדו בו יחד. בית הספר נסגר ותחתיו נפתחו שני בתי ספר נפרדים, האחד לבנות והאחר לבנים ושניהם נוהלו יחד על ידי לשכת בני משה, חובבי ציון וכי"ח[1].
"בית הספר לבנות ביפו", נפתח בראש חודש אדר 1893 ובו 80 תלמידות. בשנת 1896 עבר למבנה שכור בבית האוטונומיה הרוסית ברחוב עין יעקב 14 פינת רחוב שלוש, בנווה שלום. בית הספר מומן על ידי הכי"ח וחובבי ציון מאודסה. כדי לתת ליהודי יפו, יוצאי אירופה, מקום לימודים מתקדם, ברוח "בית הספר החדש", שכבר החל להתפתח במושבות הראשונות. בית הספר לבנות נפתח חודשים אחדים לאחר פתיחת בית הספר לבנים בחסות חברת "כל ישראל חברים" שנפתח בחשוון תרנ"ג שנת 1892 ובו 110 תלמידים[2].
בית הספר לבנות הפך חלוץ בתחום השימוש בשפה העברית[3] ובתוכניות לימוד מקוריות. בזכות המנהלת, רוזה-שושנה יפה, התנתק בית הספר לבנות מן הלשון הצרפתית.
בשנת 1897, למדו בבית הספר 250 תלמידות.
ב-1902 התפלגה הבעלות המשותפת על שני בתי הספר ובעצה אחת עם הסופר אחד העם, הגיעו לבית הספר לבנות ארבעה מורים חדשים, שהכניסו בו חידושים רבים.
את בית הספר ניהל ניסן טורוב, בוגר אוניברסיטה שווייצרית. עם סגל המורים נמנו: מרדכי קרישבסקי-אזרחי, יחיאל יחיאלי ויוסף עזריהו, שעמדו לימים בראש מערכת החינוך של היישוב.
כן לימדו את הבנות הסופר ש' בן-ציון והמורה יש"י אדלר[4] (בשנת 1905).
נחום גוטמן למד ב"בית הספר לבנות" במשך 5 שנים, אביו שימש בו מורה, והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר.
ב-1909 עבר בית הספר למשכנו החדש (היום רחוב יחיאלי בנווה צדק).
מורי בית הספר חיברו והוציאו לאור ספרי לימוד והיו ממייסדי הסתדרות המורים, האיגוד המקצועי הראשון בארץ. בין השנים 1912–1913 אליהו ירקוני היה מורה בשיעורי ערב לעברית, בבית הספר.
בנוסף, בניין בית הספר לבנות שימש מעון ארעי לעולי העלייה השנייה, שלא הספיק להם הכסף ללינה באחת האכסניות.
פעילות ערב בבית הספר כללה שיעורים למבוגרים ולנוער בעברית ובחשבון. ב"ימים נוראים" הפך המקום לבית-כנסת. התקיימו בו גם אסיפות של תנועות "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון" ועוד אגודות וקבוצות מפלגתיות.
בשנת 1916 נסגר בית הספר לבנות בעקבות גירוש תל אביב, בשנת 1918 נפתח מחדש בניהולו של יחיאלי.
בניית מבנה בית הספר
בשנת 1908 תושב העיר אירקוטסק ממחוז אירקוטסק (סיביר, רוסיה) יצחק פינברג תרם תרומה גדולה להקמת הבניין. הבנייה (1908–1909) והשיפורים נעשו על ידי יוסף אליהו שלוש בעבודה עברית. חברי הוועדה שפיקחה על הקמת בית הספר זלמן דוד לבונטין, מאיר דיזנגוף וחיים חיסין ציוו על שלוש להעסיק פועלים יהודים שעלו מרוסיה. שלוש התרעם על התערבות הוועדה, והסביר כי העולים מרוסיה אינם מיומנים בעבודות בניין:
"בארצנו לא נמצאו אז אמנים ובעלי מקצוע יהודים, אלא ערבים היודעים לבנות לפי שיטות הבניין המקובלות במזרח".
חרף אזהרותיו של שלוש, לפועלים נמסרה מלאכת הנגרות של גג הבניין והנחת הרעפים,
"באותו הערב אחרי חצות לילה, שמעתי קול מפולת, מיהרתי החוצה והנה כל הגג קרס"
ועדת החקירה שהוקמה בעקבות האירוע זיכתה את שלוש מכל אשמה, והוא הקים לאחר מכן גם את בית הספר לבנים, אף הוא חלק ממרכז סוזן דלל של היום[5].
ממנהלי בית הספר
- רוזה-שושנה יפה, ניהלה את בית הספר בין השנים 1893–1904. באליאנס התעקשו כי שפת ההוראה בבית הפר החדש תהיה צרפתית, אך יפה התעלמה מדרישה זו ושפת ההוראה הייתה עברית[6]. היא עבדה בתור מנהלת במשך 11 שנים, בתקופה זו התגלעו מספר בעיות בניהול בית הספר, בין היתר שפת ההוראה, בעיות כספיות. בעיה נוספת הייתה בכך שיפה לא שלטה בצורה שוטפת בשפה העברית.
- מרדכי קרישבסקי-אזרחי, ניהל את בית הספר בין השנים 1904–1907. לאחר 1907 המשיך לשמש כמורה בבית הספר
- ניסן טורוב, ניהל את בית הספר בין השנים 1907–1912, הוזמן על ידי מנחם אוסישקין לארץ ישראל כדי להחליף את מרדכי קרישבסקי-אזרחי בניהול בית הספר לבנות. בהגיעו אליו באוגוסט 1907 יזם טורוב תוכנית לימודים חדשה, שהשתלבה באופן הדרגתי בזו הקיימת. תחילה קבע ישיבות מורים שבועיות כדי לדון בבעיות החינוכיות וההתנהגותיות השונות, ולאחר מכן יזם פעילויות ייחודיות לשיפור הלמידה.
- יחיאל יחיאלי, ניהל את בית הספר בין השנים 1918 עד מותו בשנת 1937. שימש מורה בבית הספר לבנות של "חובבי ציון" ביפו, שבהמשך הועבר למשכנו בנווה צדק. משנת 1918 ניהל את בית הספר[7].(לאחר מותו נקראו הן בית הספר והן הרחוב שבו שכן על שמו של יחיאלי).
בשירות ארגון ההגנה
בשנת 1909 הבניין שימש מקום מפגש של מעין "שירות חשאי" בהנהגתו של המורה רפאל סברדלוב. הארגון נקרא מע"ש - משמעת, עבודה, שתיקה[8].
בית הספר שימש כעמדת פיקוד של ההגנה בימי מאורעות תרפ"ט (1929) ובתקופת המרד הערבי הגדול (1936–1939).
בין השנים 1942–1948 שימש בניין בית הספר את ההגנה. בשנת 1942, החלו לפעול מקומות אימונים בבתי ספר ובמבני ציבור. המקומות הללו נקראו - מק"ל (מקום לימוד). מקום לימוד כזה נפתח, בבית הספר לבנות בנווה-צדק. הלימודים התקיימו בשעות הערב. ההתכנסות הייתה חשאית. הועברו שעורים בנושאי נשק קל, טופוגרפיה, עזרה ראשונה, קשר, והגנה עצמית. הנשק הוצא מן הסליק והוחזר אליו לאחר האימון. האימון הוסווה כהרצאה, שירה בציבור ועוד[9].
קישורים חיצוניים
- ציפי פרימור, בחזרה לביה"ס: סיור אל ראשית החינוך העברי, באתר ynet, 26 באוגוסט 2013
הערות שוליים
- ^ נווה צדק וחברים ניני אטלס, 12 ביוני 1919
- ^ "שני בתי ספר שהם שני עולמות" אליאנס ובית הספר לבנות, אורי דביר, "נקודת חן תל אביב יפו", 1991, מודן הוצאה לאור בע"מ, עמודים 83-82
- ^ נווה צדק - סיור בפריז הקטנה עומר זיו / מערכת טיולי, 12 במאי 2019
- ^ דוד תדהר (עורך), "ישי (ישראל יהודה) אדלר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 1040
- ^ בית הספר לבנות תומר שלוש, 29 באוגוסט, 2016
- ^ רוזה שושנה יפה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- ^ דוד תדהר (עורך), "יחיאל יחיאלי (יחיאלצ'יק)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 586
- ^ דוד תדהר (עורך), "רפאל זאב סברדלוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 84
- ^ בית ספר לבנות נווה צדק ארגון ההגנה
