בית הספר לשלום
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוסד לימודי ריקה. בית הספר לשלום הוקם ב-1979 כמוסד חינוכי-רעיוני של היישוב המעורב נווה שלום מתוך מטרה ליצור דיאלוג בין ערבים ליהודים דרך עריכת סמינרים וסדנאות מפגש ביניהם. לפי בית הספר השתתפו בפעילויותיו מאז תחילת פעילותו כ-25,000 בני אדם.[1]
אודות
בית הספר לשלום שוכן ביישוב נווה שלום כמיזם שמטרתו לפעול למען דו קיום ערבי יהודי מתוך הבנה והסכמה בין העמים. בית הספר עורך מפגשים דו-לאומיים בין יהודים ופלסטינים בישראל (החל מהסכמי אוסלו המפגשים כוללים גם ערבים מהרשות הפלסטינית) ופעילויות חד לאומיות. פעילויות אלו נערכות בבית הספר עצמו או בקהילות השונות בישראל וברשות הפלסטינית.
צוות בית הספר מורכב באופן שוויוני מערבים ויהודים כאחד ומנוהל ברוטציה בידי מנהלים ערבים ויהודיים. כיום מנהל בית הספר הוא רבאח חלבי.
בית הספר הוא גוף עצמאי אשר שממומן בעיקר בידי קרנות ואגודות ידידים של נווה שלום בחו"ל.
אופי הפעילות
בשונה ממיזמי שלום חברתי בעלי מטרות דומות בית הספר לשלום אינו מתבסס על ניסיון להביא לקרבה ברמה הבין אישית. על פי ראבח חלאבי[2] ניסיונות אלו אינם תורמים להבנת הקונפליקט ולפתרונו. האופן דרכו מנסה בית הספר ליצור בסיס משותף לדו קיום הוא על ידי חקירה והבנת הזהות העצמית של כל קהילה על ידי מפגשים ודיאלוגים.[3]
ראבח חלבי הבוחן, בין השאר, את המפגשים גם כסימולציה להערכת יחסי הכוחות בין יהודים לערבים בישראל עצמה והאפשרות לפתרון כולל,[4] מתאר בספרו ובהרצאותיו את האופי המקובל אותו לובשים הדיאלוגים הנערכים בין הפלסטינים והיהודים בבית הספר לשלום.
תחילת הדיאלוג מאופיינת בחוזקת הקבוצה היהודית ורגשי הנחיתות של הקבוצה הערבית. בהמשכו מתרחש היפוך כוחות בו מאשימים הערבים את היהודים בשליטה ודיכוי ומעלים דרישות כמו שינוי הגדרת המדינה כך שתכלול את כל אזרחיה. בסופו של דבר הדיאלוג עובר לשלב השלישי בו מנסה הקבוצה היהודית להשיב את הכח לידיה ולתהות אודות האנושיות והמוסר של החברה הערבית וסופו בדיאלוג עיקש בו היהודים מצהירים את נכונותם לקבל את הערבים לתוכם אך לא כקבוצה לוחמת.
מכתב שפרסם בית הספר לשלום בעקבות אירועי אוקטובר 2000, שבו נכללו שמות של 13 הרוגים ערבים שבית הספר אבל עליהם תוך השמטת שמו של נרצח יהודי עורר ביקורת רבה. בית הספר הגיב על כך שמתוך כוונה להדגיש את המציאות האי-סימטרית, לשיטתם, בישראל, בה ערבים נחשבים כאויב מדינה, בחר בית הספר להציג דווקא את שמותיהם של הערבים שנהרגו על ידי שוטרים ישראלים, ולהשמיט את שמו של היהודי שנרצח בידי אזרחים.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אתר בית הספר לשלום
- ^ דן שיפטן, פלסטינים בישראל, עמ' 490
- ^ רבאח חלבי, דיאלוג בין זהויות - מפגשי ערבים ויהודים בנוה שלום, עמ' 12-13
- ^ שם, עמ' 13
- ^ מיכל זק, כרוניקה של הסכמות, אתר בית הספר
